שיחת נשא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

וההסברה בזה – שכן היא המציאות באמת{{הערה|דאל"כ לא היתה תורת־אמת מצווה לאדם שיהיו דברי תורה חדשים עליו כאילו היום ניתנו.}}, שבכל יום מתחדש הענין דמ"ת על ידי '''הקב"ה''', כמודגש בנוסח ברכת התורה: "'''נותן''' התורה" לשון הוה{{הערה|של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קעה. וש"נ.}}, ע"ד ובדוגמת (ובמכ"ש וק"ו) התחדשות הבריאה בכל יום{{הערה|בהבא לקמן – ראה גם [[מאמר אנכי הוי' אלקיך תשמ"ט - מוגה|ד"ה אנכי ה' אלקיך תשמ"ט]] פ"ב (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קעה) ואילך, ובהנסמן שם.}}, כמ"ש{{הערה|נוסח ברכת יוצר.}} "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ועאכו"כ{{הערה|להעיר מהשקו"ט בזה בסה"מ תש"ה ע' 185 ואילך. ואכ"מ.}} בנוגע להתחדשות דנתינת התורה, דכיון שבריאת העולם היא על ידי התורה, כמאמר{{הערה|זהר ח"א קלד, סע"א. ח"ב קסא, ריש ע"ב. ח"ג קעח, א.}} "אסתכל באורייתא וברא עלמא", צ"ל תחילה התחדשות בתורה, ועי"ז נעשית גם התחדשות הבריאה.

ועוד והוא העיקר – שבמ"ת ניתנו גם עניני התורה שיתגלו לעתיד לבוא, תורתו של משיח שילמד את כל העם{{הערה|ראה רמב"ם הל' תשובה ספ"ט. ועוד. [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יז, א. ובכ"מ.}} (שהרי מ"ת הו"ע חד־פעמי, ולא יהי' עוד הפעם מ"ת{{הערה|המשך תרס"ו ע' כג. ועוד.}}), אלא שענינים אלה הם בהעלם, ועד כדי כך, שהתגלותם לעתיד לבוא היא בבחינת "'''תורה חדשה''' (שאינה יכולה להתגלות על ידי מקבלי התורה, תלמיד ותיק, כי אם על ידי "נותן התורה") '''מאתי''' תצא"{{הערה|ראה ישעי' נא, ד: "כי תורה מאתי תצא", ובויק"ר פי"ג, ג: "תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא". – נתבאר בארוכה ב[[שיחת יום ב' דחג השבועות תנש"א - מוגה|שיחת יום ב' דחג השבועות]] (סה"ש תנש"א ע' ח"ב 566 (לעיל ע' 177) ואילך).}}, שהיא '''באין־ערוך לגמרי''' לתורה שמתגלית בזמן הזה על ידי מקבלי התורה, כמאמר רז"ל{{הערה|קה"ר פי"א, ח.}} "תורה שאדם למד בעוה"ז '''הבל היא''' לפני תורתו של משיח".

"עולם" הוא מלשון העלם{{הערה|[[לקוטי תורה שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. ובכ"מ.}}, ע"ש ההעלם וההסתר של החיות האלקי שבעולם, היינו, שהחיות האלקי הוא בבחינת '''גלות'''. וה"גאולה לעולם" היא שמתבטל לגמרי ההעלם וההסתר '''ומתגלה''' החיות האלקי שבעולם.

ועוד ועיקר, "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה" – לא רק התחדשות דשמים וארץ שנבראו בששת ימי בראשית (כבזמן מ"ת, שנעשה קיום ועמידת העולם באופן ד"ארץ יראה ושקטה"{{הערה|ודוגמתו בזמן מ"ת בכל שנה – שעל ידי ההתחדשות דתורה נעשה קיום ועמידה להתחדשות העולם, הן ההתחדשות הכללית בר"ה (על ידי ההתחדשות הכללית בזמן מ"ת) והן ההתחדשות הפרטית בכל יום (על ידי ההתחדשות הפרטית דמ"ת בכל יום).}}), אלא שמים חדשים וארץ חדשה, ש(עיקר) החידוש בהם הוא בהתגלות ד"'''אני עושה'''", שהכח האלקי שמהוה את השמים וארץ מאין ליש באופן של ריחוק והבדלה ואינו מתגלה בהם (בענינם ובמעלתם){{הערה|ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 9־538 (לעיל ע' 1־150). וש"נ.}}, יהי' '''בגילוי ממש''', שיהי' נראה בגלוי בשמים וארץ הכח האלקי שמהוה אותם מאין ליש{{הערה|ועי"ז ניתוסף יותר גם בהענין ד"שקטה" לאמיתתו ובשלימותו (ראה ד"ה אנכי הנ"ל פ"ה (סה"מ שם ע' קעט)).}} – כח העצמות, "'''אני''' (דייקא) עושה", "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה . . (ש)הוא לבדו בכחו וביכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן כ'|תניא אגה"ק ס"כ]].}}, שלכן יהי' העולם כולו דירה לו ית'{{הערה|תנחומא פרשתנו טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]]. ובכ"מ.}}, דירה לעצמותו, בדוגמת דירת האדם שבה מתגלה '''בכל עצמותו'''{{הערה|ראה [[מאמר באתי לגני תשכ"ח - מוגה|סה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא]]. וש"נ.}}, ועד (בזמנים מיוחדים) בלי שום לבוש{{הערה|אפילו לא הלבוש המוכרח לכסות כו' שלא יהי' לבו רואה כו' (ראה כתובות מח, א. שו"ע אה"ע סו"ס עו). – וראה הערה 50.}}, ודוגמתו לעתיד לבוא, "כדכתיב ולא יכנף עוד מוריך, פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש", "אור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש" (כפי ש"כבר הי' לעולמים '''מעין זה''' בשעת מתן תורה, כדכתיב{{הערה|ואתחנן ד, לה. ובפרש"י: "פתח להם שבעה רקיעים כו' וראו שהוא יחידי כו'" (נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד ע' 36 ואילך). וראה לקמן הערה 53.}} אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו"), "ומיתרון ההארה לישראל{{הערה|כי, בישראל – מציאותם גופא הוא (כביכול) העצמות, משא"כ כח העצמות שבעולם – ה"ז רק שהעצמות הוא '''המהווה''' אותם ומבלעדו אין שום מציאות כלל וכלל (ראה לקו"ש חי"ב ע' 75. וש"נ).{{ש}}ועפ"ז יש להוסיף בהטעם שאברהם אמר לאליעזר "שים נא ידך תחת ירכי", "לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה" (חיי"ש כד, ב ובפרש"י), נקיטת חפץ '''דמילה''' דוקא (ולא בחפצא דקרבנות שנתפרש בתורה ענינם ומעלתם גם לפני מתן תורה)*, אף שזה '''היפך הצניעות'''** – די"ל שבזה מרומז שתכלית השלימות דהתגלות אלקות בעולם שנעשה חפצא דקדושה הוא '''בישראל''' דוקא, כבמילה דאברהם***, "בריתי בבשרכם לברית עולם".{{ש}}ואולי י"ל, שבזה מרומז גם גילוי כח העצמות שעל ידו נעשית התהוות היש מאין, שדוגמתו בהאדם למטה כח ההולדה (בכח הא"ס), שהוא דוגמת התהוות יש מאין, שהמשכתו והתגלותו בהחפצא דמצות מילה.{{ש}}ואולי י"ל, שבזה מרומז גם גילוי כח העצמות שעל ידו נעשית התהוות היש מאין, שדוגמתו בהאדם למטה כח ההולדה (בכח הא"ס), שהוא דוגמת התהוות יש מאין, שהמשכתו והתגלותו בהחפצא דמצות מילה.{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) כמו הקרבן דהבל, כמ"ש "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו", "ירדה אש ולחכה מנחתו" (בראשית ד, ד ובפרש"י), וכן הקרבן דנח, כמ"ש "וירח ה' את ריח הניחוח וגו' עוד כל ימי הארץ גו' לא ישבותו" (נח ח, כא־כב), ועד"ז הקרבנות''' דאברהם '''(לך לך יב, ז. יג, ד. יח), וכיון שכל ענין הקרבן הוא''' שמשתנה מציאותו '''להיות עולה לה', מסתבר לומר, שגם בקרבנות שלפני מ"ת ישנו הגדר דחפצא דקדושה. ועצ"ע.'''{{ש}}'''**) ולהעיר מגודל הזהירות דאברהם בענין הצניעות, כמ"ש "הנה נא ידעתי גו'", "עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם" (לך לך יב, יא ובפרש"י).'''{{ש}}'''***) משא"כ מילת אליעזר עבד אברהם (ועפ"ז יומתק שלא השביעו במילתו הוא).'''}} יגי' חושך האומות גם כן . . ונגלה{{הערה|ישעי' מ, ה.}} כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו'"{{הערה|שם=:3|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]].}}.

ויש לומר, שהשייכות דחנוכת המשכן ונשיאתו בעת המסעות במדבר לפרשת נשא, היא, ע"ד ובדוגמת נתינת התורה במדבר דוקא{{הערה|עירובין נד, א. ועוד. וראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 535 (לעיל ע' 147) ואילך.}}, "ארץ גו' לא ישב אדם שם"{{הערה|ירמי' ב, ו.}}, כדי שגם ה"מדבר", תחתון שאין תחתון למטה ממנו, יהי' משכן ומכון (דירה) לשבתו ית'{{הערה|ראה [[לקוטי תורה נשא|לקו"ת ריש פרשתנו]]: "שרש טעם נסיעתם במדבר עם המשכן וכליו הי' כדי להכניע כח יניקת החיצונים ששרש יניקתם הוא במדבר דוקא . . על ידי גילוי אלקות שהי' במשכן כשנשאו אותו במדבר ממילא נכנעו כו'". וראה לקמן הערה 81.}}, ועד"ז בנדו"ד, שהעילוי ד"נשא את ראש" (השלימות דתורה) נמשך וחודר בעולם, שזהו תוכן הענין דעשיית המשכן לאחרי ובהמשך למ"ת, כדי שהגילוי דמ"ת יומשך ויחדור בעולם{{הערה|ראה לקו"ש חכ"א ע' 150 ואילך. וש"נ.}}.

"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות גו' וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא" – שאף שבנ"י נחלקים (בכללות) לז' סוגים, ז' מדרגות בעבודת ה', שבעת קני המנורה{{הערה|ראה [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת ר"פ בהעלותך]]. ובכ"מ.}}, מ"מ, מתאחדים כולם בהארתם "אל מול פני המנורה", ובהיותם "מקשה זהב" ("מנורת זהב כולה"{{הערה|זכרי' ד, ב.}}), וכאמור, ההתאחדות האמיתית דכל בנ"י היא מצד עצם הנשמה, בחי' היחידה.

בההמשך והסמיכות דפרשת המנורה לפרשת הנשיאים{{הערה|ומודגש במיוחד בהקריאה דימי חנוכה, שלאחרי שמסיימים "זאת חנוכת המזבח גו'" ממשיכין וקורין גם "בהעלותך את הנרות גו' כן עשה את המנורה" (שו"ע או"ח ר"ס תרפד), ועד"ז באמירת פרשת הנשיאים בהתחלת חודש ניסן, ש"נוהגין מר"ח ואילך לקרות פרשת הנשיא שהקריב בו ביום, וביום י"ג פ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה, שהוא כנגד שבט לוי" (שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט סט"ו).}} מודגשת '''מעלת שבט''' '''לוי על כל י"ב השבטים''', כפירוש רש"י "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו כשלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות", וביחד עם זה, כיון שבאים בהמשך ובסמיכות זל"ז מודגשת גם '''השייכות שביניהם'''{{הערה|ומודגש ביותר לעתיד לבוא – שיתוסף גם "שער לוי אחד" (יחזקאל מח, לא), "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים" (ב"ב קכב, א). – ולהעיר שמספר י"ג (שרומז לי"ג מדה"ר שלמעלה מהשתלשלות) בגימטריא "'''אחד'''".}}. והתיווך בזה – שמעלת שבט לוי נמשכת וחודרת אצל ואת כל בנ"י{{הערה|וי"ל שמרומז בלשון רש"י "שאתה (אהרן, נשיא שבט לוי) מדליק ומטיב את הנרות", ז' הנרות דכללות בנ"י.}}, כפס"ד הרמב"ם "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש . . כמו שזכה לכהנים ללוים".

וענין זה נעשה על ידי גילוי בחי' היחידה, כמרומז בסיום דברי הרמב"ם "הרי '''דוד''' ע"ה אומר{{הערה|[[תהלים פרק ט"ז|תהלים טז, ה]].}} ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך '''גורלי'''" – ש"גורל" קאי על עצם הנשמה{{הערה|ראה [[מאמר אך בגורל תשל"ה - מוגה|סה"מ מלוקט ח"א ע' קלט]] ואילך. וש"נ.}}, בחינת היחידה, בחינתו של '''דוד''' מלכא משיחא, אשר, על ידי התגלותה נעשה "כל איש ואיש" בדרגת (שבט לוי, לוי וכהן, ועד לדרגת) הקדושה דכהן גדול ("ה"ז נתקדש קדש קדשים"{{הערה|כמ"ש (דה"א כג, יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", והרי בהקדמה למ"ת נאמר לכל בנ"י "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", שפירושו "כהנים גדולים" (יתרו יט, ו ובבעה"ט).}}), בחי' היחידה שבישראל (בנפש), כמו קדש קדשים (בחי' היחידה ש)במקום.

ועוד ועיקר – ההוספה והחידוש על ידי נותן התורה לעתיד לבוא, "תורה חדשה מאתי תצא", כמודגש (א) בהקדמה ל"משה קיבל תורה מסיני" במשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"{{הערה|סנהדרין ר"פ חלק.}}, דקאי על עולם התחי'{{הערה|רע"ב (ועוד) סנהדרין שם.}}, שמזה מובן שעיקר ההדגשה דמ"ת היא על התורה דלעתיד לבוא, "תורה חדשה מאתי תצא", (ב) והחתימה (לאחרי אמירת הפרק) במשנה "רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו' שנאמר{{הערה|ישעי' מב, כא.}} ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"{{הערה|מכות כג, ריש ע"ב – במשנה.}}, שעיקר ושלימות הלימוד ד"יגדיל תורה ויאדיר"{{הערה|ראה חולין סו, ב.}}, שאינו בשביל לידע את המעשה אשר יעשון{{הערה|דאף שגם בימות המשיח יצטרכו לידע את המעשה אשר יעשון, יהיו כל דיני התורה "גלויים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחלה בלי שכחה, וא"צ לעסוק בהם" ([[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק סו"ס כו]]), ועאכו"כ בעולם התחי' ("עולם הבא") שמצוות בטלות לע"ל (נדה סא, ב. אגה"ק שם).}}, אלא באופן ד"דרוש וקבל שכר"{{הערה|סוטה מד, א. וש"נ.}}, הוא, ב"תורה חדשה מאתי תצא".

וע"פ הידוע שיום השבת קשור עם הגאולה, כמודגש בשירו של יום, "מזמור שיר ליום השבת"{{הערה|[[תהלים פרק צ"ב|תהלים צב, א]].}}, "מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}, וכמ"ש בברכת המזון דיום השבת "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, זמן המנחה, "רעוא דרעוין"{{הערה|זח"ב פח, ב.}}, "בחי' פנימיות הרצון ופנימיות התענוג", "עצמות התענוג ממש"{{הערה|המשך תרס"ו ע' תקמה.}}, וסעודה שלישית{{הערה|התוועדות הב' (המו"ל).}}, "נחלה בלי מצרים . . כיעקב שכתוב בו{{הערה|ויצא כח, יד.}} ופרצת גו'"{{הערה|שבת קיח, סע"א ואילך. וראה זהר שם שענין זה שייך (בעיקר) לסעודה שלישית.}}, שקשור עם הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("כיעקב שקראו בית"){{הערה|פסחים פח, א. וראה לקו"ש חט"ו ע' 231. וש"נ.}} – יש לומר, שההתחדשות דתורה ודהעולם ביום השבת קשורה עם החידוש בתורה ובעולם לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים – "תורה חדשה '''מאתי''' תצא" ו"השמים החדשים והארץ החדשה אשר '''אני עושה'''"{{הערה|"מאתי" דייקא, "אני" דייקא – כמודגש במיוחד ב"רעוא דרעוין", "בחי' עצמות התענוג ממש . . והיינו בחי' עצמות א"ס שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע" (המשך תרס"ו שם).}}.

וגם אחדותם של ישראל שמצד גילוי בחי' היחידה – בחינתו של משיח שעל ידו נעשה החידוש דתורה ודשמים וארץ – מודגשת ביום השבת, שבו צריכים "'''להקהיל קהלות''' . . להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה '''לרבים'''"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ ס"ג (מיל"ש ר"פ ויקהל).}} ובהדגשה יתירה בהקהלת קהלות בזמן המנחה, "רעוא דרעוין", בחי' פנימיות ועצמות התענוג, ודוגמתו בנפש – בחי' היחידה, שלמעלה מההתחלקות דכחות הנפש, הן כוחות פנימיים והן כחות מקיפים, ולכן מאחדת נמשכת וחודרת בכולם, עד לבחי' העקב שברגל{{הערה|ועד לעקב שברגל '''כפשוטו''' – "שמועה טובה תדשן עצם" (משלי טו, ל), כדאיתא בגמרא (גטין נו, ב) ע"ד התרחבות העצם שברגל מצד התענוג.}}, ועל ידה נעשית גם האחדות עם רבים מישראל{{הערה|וע"ד מ"ש ([[תהלים פרק נ"ה|תהלים נה, יט]]) "פדה בשלום '''נפשי''' גו' כי '''ברבים''' היו עמדי" [כידוע שעיקרו ושלימותו יהי' בביאת המשיח (ראה שער התפלה לאדהאמ"צ נו, א)] – שהפדי' בשלום דכאו"א מישראל בעבודתו הפרטית ("נפשי" דייקא) היא מצד בחי' היחידה שבנפש (שם נה, ג), וקשור גם עם הרבים, "כי ברבים היו עמדי".}} ("להקהיל קהלות"), עד לשלימות האחדות דכל בנ"י – "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"{{הערה|ישעי' כז, יב.}}, "עוד אקבץ עליו לנקבציו"{{הערה|שם נו, ח.}}, ובאופן שנעשים "קהל גדול"{{הערה|ירמי' לא, ז.}}, וכולם יחד נכנסים לבית־הכנסת ובית־מדרש העיקרי – ביהמ"ק השלישי (ש"בית תפלה יקרא לכל העמים"{{הערה|ישעי' נו, ז.}}, ו"מציון תצא תורה"{{הערה|שם ב, ג. – וראה מצו"ד שם נא, ד, ש"תורה (חדשה) מאתי תצא" הו"ע "מציון תצא תורה".}}), ללמוד ה"תורה חדשה (ש)מאתי תצא".

ובהקדים המדובר כמ"פ שע"פ כל הסימנים שבדברי חז"ל אודות אחרית הימים (נוסף על ההודעה הכללית בזמן הגמרא ש"כלו כל הקיצין"{{הערה|סנהדרין צז, ב.}}), דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, כפי שהעיד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – בקשר ובשייכות להכרזתו הידועה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה"{{הערה|"קול קורא" בהקריאה והקדושה דשנת תש"א־ג (אג"ק שלו ח"ה ע' שסא ואילך. שעז ואילך. תח ואילך. ח"ו ע' תל ואילך). ועוד.}} – שבימיו (לפני עשרות שנים) סיימו כל עניני העבודה, וצריכים רק "לצחצח הכפתורים"{{הערה|ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.}} ולעמוד הכן לקבלת פני משיח צדקנו{{הערה|ראה [[היום יום ט"ו טבת|"היום יום" ט"ו טבת]]. ובכ"מ.}}, ועאכו"כ לאחרי ריבוי העבודה דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה מאז ועד עתה, כולל ובמיוחד השלימות דארבעים שנה (לאחרי הסתלקותו) ש"קאי איניש אדעתי' דרבי'"{{הערה|ע"ז ה, ריש ע"ב.}}, "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"{{הערה|תבוא כט, ג.}} – בודאי ובודאי שסיימו גם "לצחצח הכפתורים", ועומדים הכן לקבלת פני משיח צדקנו.