משנה/מועד קטן פרק ג

משנה א

ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר, והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו.

משנה ב

ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידיים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג, (הזבין והזבות והנדות והיולדות), וכל העולין מטומאה לטהרה – הרי אלו מותרין, ושאר כל אדם אסורין.

משנה ג

ואלו כותבין במועד: קידושי נשים, גיטין ושוברין, דייתיקי, מתנה ופרוזבולין, אגרות שום ואגרות מזון, שטרי חליצה ומאונים, ושטרי בירורין, וגזירות בית דין, ואגרות של רשות.

משנה ד

אין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל, הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים, תפילין ומזוזות, במועד, ואין מגיהין אות אחת, אפלו בספר עזרא. רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על ירכו תכלת לציצית.

משנה ה

הקובר את מתו שלושה ימים קודם לרגל, בטלה הימנו גזרת שבעה. שמונה, בטלה הימנו גזירת שלושים. מפני שאמרו: שבת עולה ואינה מפסקת, רגלים מפסיקין ואינן עולין.

משנה ו

רבי אליעזר אומר: משחרב בית המקדש, עצרת כשבת. רבן גמליאל אומר: ראש השנה ויום הכיפורים, כרגלים. וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עצרת כרגלים, ראש השנה ויום הכיפורים כשבת.

משנה ז

אין קורעין, ולא חולצין, ואין מברין, אלא קרוביו של מת. אין מברין אלא על מיטה זקופה, ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון, אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבלים במועד, אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים.

משנה ח

אין מניחין את המיטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד, ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד. נשים במועד מענות, אבל לא מטפחות. רבי ישמעאל אומר: הסמוכות למיטה, מטפחות.

משנה ט

בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים, מענות ומטפחות, בזה ובזה (אבל) לא מקוננות. נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות. איזהו עינוי? שכולן עונות כאחת. קינה – שאחת מדברת וכולן עונות אחריה, שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. אבל לעתיד לבוא הוא אומר בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'.

הערות שוליים