11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "קונטרס עץ החיים פרק טז": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{קונטרס עץ החיים}} | {{קונטרס עץ החיים}} | ||
{{יישור טקסט|שני הצדדים|טז) והנה כאן{{הערה|''והנה כאן:'' לתוכן פרק זה ראה ההערה ב[[קונטרס עץ החיים פרק ג|פ"ג]], ובקונטרס העבודה פרק [[קונטרס העבודה פרק ג|ג]]־[[קונטרס העבודה פרק ד|ד]].}} מקום אתי ומוכרח הדבר לעורר על ענין א' אשר רבים טועים בו והוא גרמא בנזקין בהעדר העבודה באהוי"ר באמרם מה אנו ומה עבודתנו שיהי' לנו אהוי"ר באמת ואיך נתבע מעצמינו ענין האהוי"ר אחרי אשר פחותים אנחנו במדריגתנו, וכשלומדים ומדברים בענין אהוי"ר הוא אצלם כדבר שחוץ להם היינו שמוגבה ומרומם מהם ולא יעלה על דעתם גם לתבוע זאת מעצמם מפני שפלות מדרגת עצמם ועילוי מדרגת אהוי"ר ומה שייכים המה לענינים כאלו. וכ"ז הוא טעות דמוכח מזה שנצטוינו ע"פ התורה במצות אהוי"ר שהן מתרי"ג מצות אשר כאו"א מחוייב לקיים כל התרי"ג מצות ובא בגלגולים בשביל זה בכדי לקיימם כולם. והלא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן ואם נאמר שאין ביכולת כאו"א לבוא לידי אהוי"ר איך נצטווה על זה אלא בהכרח לומר שיש ביכולת כאו"א לבוא לידי אהוי"ר. והאמת הי' כדבריהם אם הי' ענין האהבה רק כמו אהבת אברהם אע"ה והיראה כמו יראתו של יצחק אע"ה וכדומה בצדיקים גמורים ואזי יש מקום לומר מי יערב לבו לגשת למעלה ומדרי' זו (ומ"מ גם בזה אין שום אדם פטור מזה, וכמ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק מד|סש"ב פמ"ד]] בענין מדרי' משה וכ"ש במדרי' אבות העולם כו'), אבל באמת יש באהבה וכן ביראה כמה מעלות ומדריגות וכל אחת נחלקת לכמה בחי' ומדרי' לאין קץ כל חד לפום שיעורא דילי' (היינו לפ"ע השגתו. כי באמת האהבה יש בכאו"א בעצם טבע הנפשות בעצמן מפני שכל נשמה היא חלק אלקה ממעל אצולה מע"ס העליונות, ובירושה לנו מאבותינו כו'. אלא שצריכין להביאה מההעלם אל הגילוי והוא ע"י הדעת וההתבוננות כו'. וזאת הוא שנצטוינו שיהי' התגלות האהבה בלב ויש בזה כמה בחי' ומדרי' כפי הדעת וההשגה וכמה שצריך לייגע בהתבוננות כו' (עמ"ש בסידור בהערה לתיקון חצות ועמ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק מב|סש"ב פמ"ב]]). וזה לפי מעלת ומדרי' הנפש במקור חוצבה כו') כמ"ש בזהר ע"פ נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתידע (בדעת והשנה) ואתדבק (באהבה) לכל חד לפום מה דמשער בליבי' כו' וכמ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק מד|סש"ב פמ"ד]]. | {{יישור טקסט|שני הצדדים|טז) '''והנה''' כאן{{הערה|''והנה כאן:'' לתוכן פרק זה ראה ההערה ב[[קונטרס עץ החיים פרק ג|פ"ג]], ובקונטרס העבודה פרק [[קונטרס העבודה פרק ג|ג]]־[[קונטרס העבודה פרק ד|ד]].}} מקום אתי ומוכרח הדבר לעורר על ענין א' אשר רבים טועים בו והוא גרמא בנזקין בהעדר העבודה באהוי"ר באמרם מה אנו ומה עבודתנו שיהי' לנו אהוי"ר באמת ואיך נתבע מעצמינו ענין האהוי"ר אחרי אשר פחותים אנחנו במדריגתנו, וכשלומדים ומדברים בענין אהוי"ר הוא אצלם כדבר שחוץ להם היינו שמוגבה ומרומם מהם ולא יעלה על דעתם גם לתבוע זאת מעצמם מפני שפלות מדרגת עצמם ועילוי מדרגת אהוי"ר ומה שייכים המה לענינים כאלו. וכ"ז הוא טעות דמוכח מזה שנצטוינו ע"פ התורה במצות אהוי"ר שהן מתרי"ג מצות אשר כאו"א מחוייב לקיים כל התרי"ג מצות ובא בגלגולים בשביל זה בכדי לקיימם כולם. והלא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן ואם נאמר שאין ביכולת כאו"א לבוא לידי אהוי"ר איך נצטווה על זה אלא בהכרח לומר שיש ביכולת כאו"א לבוא לידי אהוי"ר. והאמת הי' כדבריהם אם הי' ענין האהבה רק כמו אהבת אברהם אע"ה והיראה כמו יראתו של יצחק אע"ה וכדומה בצדיקים גמורים ואזי יש מקום לומר מי יערב לבו לגשת למעלה ומדרי' זו (ומ"מ גם בזה אין שום אדם פטור מזה, וכמ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק מד|סש"ב פמ"ד]] בענין מדרי' משה וכ"ש במדרי' אבות העולם כו'), אבל באמת יש באהבה וכן ביראה כמה מעלות ומדריגות וכל אחת נחלקת לכמה בחי' ומדרי' לאין קץ כל חד לפום שיעורא דילי' (היינו לפ"ע השגתו. כי באמת האהבה יש בכאו"א בעצם טבע הנפשות בעצמן מפני שכל נשמה היא חלק אלקה ממעל אצולה מע"ס העליונות, ובירושה לנו מאבותינו כו'. אלא שצריכין להביאה מההעלם אל הגילוי והוא ע"י הדעת וההתבוננות כו'. וזאת הוא שנצטוינו שיהי' התגלות האהבה בלב ויש בזה כמה בחי' ומדרי' כפי הדעת וההשגה וכמה שצריך לייגע בהתבוננות כו' (עמ"ש בסידור בהערה לתיקון חצות ועמ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק מב|סש"ב פמ"ב]]). וזה לפי מעלת ומדרי' הנפש במקור חוצבה כו') כמ"ש בזהר ע"פ נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתידע (בדעת והשנה) ואתדבק (באהבה) לכל חד לפום מה דמשער בליבי' כו' וכמ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק מד|סש"ב פמ"ד]]. | ||
'''וענין''' האהבה הוא שאוהב את ה' ונמשכת נפשו אליו וחפץ לדבקה בו מפני השגתו בגדולת ורוממות ה', וכמו שיש בטבע בנפש להמשך אל הדבר הטוב ונאה, כמו"כ כאשר מתבונן עוצם העילוי דאוא"ס ב"ה איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע ויתבונן בפרטי' המדרי' בזה בבחי' הדקות והרוחניות וכשיבין וישיג הענינים האלו ויתבונן בהם בהעמקת והתקשרות דעתו בהם יומשך נפשו אל האור האלקי ויחפוץ לדבקה בו, וכשישיג ויתבונן איך שכ"ז הוא הארה לבד שאין ערוך לגבי העצמות שמופלא ומרומם מזה וכולא קמי' כלא חשיב כו', הנה הרגש ההפלאה והרוממות דאוא"ס מעורר האהבה בנפשו שנמשכת לדבקה בעצמות אוא"ס ובזה יחפוץ ולא יחפוץ בשום דבר בשמי ורוחני בלתי לה' לבדו (והו"ע ועמך לא חפצתי כו' כידוע). וב[[לקוטי אמרים פרק מד|סש"ב פרק הנ"ל]] מבואר האהבה השוה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו והיא האהבה דנפשי אויתך כלו' מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי' שאני מתאווה ותאב לך כאדם המתאווה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאווה ותאב שתשוב נפשו אליו וכן כשהולך לישן מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו. כך אני מתאוה ותאב לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתיים להמשיכו בקרבי ע"י עסק התורה בהקיצי משנתי בלילה דאורייתא וקוב"ה כולא חד, ואהבה רבה גדולה מזו והיא מוסתרת ג"ב בכל נפש מישראל בירושה מאבותינו היא מ"ש בר"מ כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי' דרחים לון כו'. והיא האהבה המבוארת ב[[לקוטי אמרים פרק י|ספ"י]], וי"ל דבכלל זה הוא ג"כ האהבה הב' המבוארת ב[[אגרת הקודש סימן יח|אגה"ק סי' י"ח]] ד"ה כתיב מה יפית והיא האהבה והתאוה שהנפש מתאוה ואוהבת והפיצה לדבקה בה' לצרור בצרור החיים וקרבת אלקים טוב לה מאד ובו תחפוץ ורע לה מאד להתרחק ממנו ית' ח"ו כו' שזהו ג"כ מצד כי אתה אבינו וכמובן שם לקמן. וגם י"ל דאהבה זו שב[[אגרת הקודש סימן יח|אגה"ק הנ"ל]] שייכה למ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק כ|סש"ב פ"ך]] אלא ששם הוא בבחי' רצון וכאן הוא בבחי' אהבה: | '''וענין''' האהבה הוא שאוהב את ה' ונמשכת נפשו אליו וחפץ לדבקה בו מפני השגתו בגדולת ורוממות ה', וכמו שיש בטבע בנפש להמשך אל הדבר הטוב ונאה, כמו"כ כאשר מתבונן עוצם העילוי דאוא"ס ב"ה איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע ויתבונן בפרטי' המדרי' בזה בבחי' הדקות והרוחניות וכשיבין וישיג הענינים האלו ויתבונן בהם בהעמקת והתקשרות דעתו בהם יומשך נפשו אל האור האלקי ויחפוץ לדבקה בו, וכשישיג ויתבונן איך שכ"ז הוא הארה לבד שאין ערוך לגבי העצמות שמופלא ומרומם מזה וכולא קמי' כלא חשיב כו', הנה הרגש ההפלאה והרוממות דאוא"ס מעורר האהבה בנפשו שנמשכת לדבקה בעצמות אוא"ס ובזה יחפוץ ולא יחפוץ בשום דבר בשמי ורוחני בלתי לה' לבדו (והו"ע ועמך לא חפצתי כו' כידוע). וב[[לקוטי אמרים פרק מד|סש"ב פרק הנ"ל]] מבואר האהבה השוה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו והיא האהבה דנפשי אויתך כלו' מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי' שאני מתאווה ותאב לך כאדם המתאווה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאווה ותאב שתשוב נפשו אליו וכן כשהולך לישן מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו. כך אני מתאוה ותאב לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתיים להמשיכו בקרבי ע"י עסק התורה בהקיצי משנתי בלילה דאורייתא וקוב"ה כולא חד, ואהבה רבה גדולה מזו והיא מוסתרת ג"ב בכל נפש מישראל בירושה מאבותינו היא מ"ש בר"מ כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי' דרחים לון כו'. והיא האהבה המבוארת ב[[לקוטי אמרים פרק י|ספ"י]], וי"ל דבכלל זה הוא ג"כ האהבה הב' המבוארת ב[[אגרת הקודש סימן יח|אגה"ק סי' י"ח]] ד"ה כתיב מה יפית והיא האהבה והתאוה שהנפש מתאוה ואוהבת והפיצה לדבקה בה' לצרור בצרור החיים וקרבת אלקים טוב לה מאד ובו תחפוץ ורע לה מאד להתרחק ממנו ית' ח"ו כו' שזהו ג"כ מצד כי אתה אבינו וכמובן שם לקמן. וגם י"ל דאהבה זו שב[[אגרת הקודש סימן יח|אגה"ק הנ"ל]] שייכה למ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק כ|סש"ב פ"ך]] אלא ששם הוא בבחי' רצון וכאן הוא בבחי' אהבה: | ||