התמים חוברת ה: הבדלים בין גרסאות בדף

פרק ב) וההיפוך באת זה לעומת זה הוא, כשנופל במחשבתו הראשונה בענינים זרים ורעים ח"ו, שבזה ועל ידי זה ממילא יתקע מחשבתו ורצונו לקשר את נפשו בזה בכלל, וגם בתאות נאוף וכיוצא בו בפרט, אזי ממשיך עליו ועל נפשו שרש ומקור עומק הרע, שיהי' לבבו נמשך רק רע כל היום ח"ו, הבנין של כל היום מיוסד הוא רק על העמוד היסודי שמיסד בנפשו במחשבתו הראשונה בכלל שהיא העיקרית, על כן העצה היעוצה לנפילת מחשבתו הראשונה בכלל ח"ו שיתמרמר בלבבו תיכף ומיד על זה מאד ויאמר ספר תהלים בכלל, ובפרט קפיטל נ"א, שהוא תקון גדול אפילו לעוברי עבירות חמורות ח"ו, כמו אשת איש וכיוצא בזה{{ביאור|שם=אאא|שני הפרקיס א' וב' מיוסדים הם על הפסוק חדשים לבקרים רבה אמנתך, על כן מקודם מבחר בפ' א' שגם קודם נטילת ידים צריך לעורר בכלל בחינת האמונה שנטועה ומושרשת בנפש מצד שרש נשמתו המיוחדת במהותו ועצמותו ית', וזהו שתקנו לומר מודה אני כו', בחמלה רבה, אמונתך. ואף שבאמת אסור לדבר בדברי תורה קודם נטילת ידים, מכל מקום רשאי ומחויב הוא לומר מודה אני כו' מחמת שאין בו הזכרת שם ומלכות, פירוש שהוא למעלה מעלה מדברי תורה שנקראים שמותיו של הקב"ה שאף שמה שהתורה היא שמותיו של הקב"ה הכונה הוא שמות עצמיים, מכל מקום יש בזה גם כן מה ששמותיו הוא רק זיו והארה בעלמא ממהותו ועצמותו ית', אחר שעל ידי זה מעורר ומגיע [בל"א ער רירט אן] במהותו ועצמותו אין סוף ממש הנקרה בחינת יחיד, אתה הוי' לבדך כמו שנתבאר במקוסם אחר, ואחר כך מבאר שאחר נטילת ידים וברכות התורה שאז מחויב הוא להרהר ולדבר בדברי תורה או יאמר תהלים כו', פירוש שעל ידי זה יסיר מעליו כל המקטרגים שעליו מבית ומחוץ ואז ממילא יוכל לתקוע מחשבתו ודעתו ורצונו בקשר אמיץ וחזק בגדולת הבורא ית' על פי נוסח סדר התפלה שאחר כך, ואז נמשכה בחינת האמונה הנ"ל בבחינת רבוי והגדלה גם בכל הכחות הפרטים שבנפשי שכל כח מיוחד יהי' כלי ומכון להשראת שכינת עוזו ית' שתהי' מאיר שרש נשמתו למטה כמו למעלה ממש. ובפרק ב' מבאר בענין ההיפוך דהיינו במי שפגם במחשבתו הראשונה כנ"ל שהיא ענין האמונה הכללית כמו שהיא בשרש נשמתו מ"מ על ידי גודל המרירות כי רבה ועצומה היא מתוך תוך נקודת הלב וכמו שיתבאר לקמן בפנים, יוכל גם כן להאיר שרש נשמתו מחדש שיאיר בחינת שרש האמונה הנ"ל וימשך גם כן להאיר בבחינת רבוי והגדלה למטה כנ"ל וד"ל.}}.