דבר מלכות ה' טבת

שיחת אור ליום ה' פ' ויגש, ה' טבת* ה'תשנ"ב

דבר מלכות
בראשית
בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות (א) • תולדות (ב) • ויצא • וישלח • י"ט כסלו • וישב • חנוכה • מקץ • ה' טבת • ויגש • ויחי
שמות
שמות • וארא (א) • וארא (ב) • בא • נשי ובנות ישראל • בשלח • חמשה עשר בשבט • יתרו • כ"ב שבט • משפטים (א) • משפטים (ב) • תרומה • תצוה (א) • תצוה (ב) • כי תשא • ויקהל
ויקרא
ויקרא • צו • י"א ניסן • ערב פסח (א) • ערב פסח (ב) • אחרון של פסח (א) • אחרון של פסח (ב) • כ"ו ניסן • כ"ח ניסן • שמיני • תזריע מצורע • אחרי קדושים • אמור • בהר בחוקותי
במדבר
במדבר • שבועות (א) • שבועות (ב) • נשא • בהעלותך (א) • בהעלותך (ב) • שלח • כ"ח סיון • קרח (א) • קרח (ב) • חוקת • בלק • פנחס • מטות מסעי
דברים
דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • תצא • תבוא • ערב ראש השנה (א) • ערב ראש השנה (ב) • נצבים וילך (ור"ה) • קונטרס בענין הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלין לעולם • שמחת תורה
הוספות
יחידות עם הרב מרדכי אליהו (ו' מרחשוון תשנ"ב) • קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל • ב' ניסן תשמ"ח

– אחרי תפלת ערבית –

– תרגום מאידית –

א. יום זה ה' טבת קשור עם השחרור וה"פדיון שבויים" של הספרים והכתבים של רבותינו נשיאינו שבספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש, שבנשיאותו ובהנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים גו'" – שכאשר מגיע יום זה מדי שנה בשנה, אזי "נזכרים" ועי"ז "נעשים" אותם ענינים שנעשו ונפעלו בפעם הראשונה.

ועל פי דברי המשנה "מצוה גוררת מצוה" (שקיום המצוה מביא את האדם (המקיים את המצוה) לקיים עוד מצוה, ובפרט ובעיקר – לקיים אותה מצוה עצמה) – שזהו כלל בנוגע לכל מצוה, עאכו"כ בנוגע לה"מצוה רבה" דפדיון שבויים – הרי מובן, שהמצוה והענין של פדיון שבויים שנפעל ביום ה' טבת [שזהו מעין ובדוגמת הענין של פדיון שבויים בפשטות], מביא ("גוררת") שיקיימו (עוד מצוות, ובפרט ובעיקר) מצות פדיון שבויים, ובענין זה (של פדיון ספרים) עצמו:

בימים אלו ישנה "קבוצה" של ספרים, ביחד עם כתבי־יד המצורפים לספרים אלו, שממתינים לפדיון שבויים שלהם, שיוחזרו אל בעליהם האמיתי, הוא נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, לשוב לד' אמותיו, שהן יחד עם הד' אמות דבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים (וגמילות חסדים בפרט) – "בית רבינו שבבבל".

ומכיון ש"מצוה גוררת מצוה" – הרי מובן עד"ז בנדו"ד, ש(קיום מצות) פדיון שבויים בה' טבת – מביא גם את (קיום מצות) פדיון ושיבת הספרים וכתבי יד האמורים.

ויש להוסיף, שהענין האמור [ש"מצוה גוררת מצוה" – ממצוה אחת דפדיון שבויים למצוה שני' דפדיון שבויים] מודגש יותר כשמדובר אודות פדיון שבויים של ספרים:

ספרים של תורה הם ענין של חכמה [ובזה גופא – חכמה קדושה, חכמת התורה]. ומזה מובן, שכל ספר בתורה נוגע גם לכל שאר הספרים, כי על־ידי הלימוד והידיעה בספר זה נעשה הוספה בהבנה והשגה של שאר הספרים.

וכמו"כ בנוגע לעניננו: היות שהשלימות דלימוד הספרים שלפנ"ז (שפדיונם נפעל בה' טבת) תלוי' בלימוד הספרים הנמצאים לע"ע בשבי', נמצא, ששלימות הפדיון של ספרים אלו (בה' טבת) – כאשר זה מביא לפדיון של הספרים האמורים (וכל שאר הספרים) אשר ממתינים עדיין לפדיונם.

[ובפרט ששניהם חלק מספרי' אחת – ספריית אגו"ח חב"ד שבנשיאותו דכ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו].

ב. ועוד וג"ז עיקר (ואדרבא – הוא העיקר):

המצוה של פדיון שבויים (בה' טבת) – פועלת (ע"ד "מצוה גוררת מצוה") גם את אמיתיות ושלימות הפדיון שבויים ע"י הקב"ה – הפדיון של כל היהודים (וכל עניני תורה וכל הענינים כולם) מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ויש להוסיף, שגם ענין זה (השייכות של פדיון שבויים להגאולה) מודגש במיוחד בנוגע לפדיון שבויים של ספרים – כידוע, שענין הגאולה תלוי בפדיון (הבירור וזיכוך והעלאה) של כל ניצוצי קדושה שנמצאים עכשיו "בשבי'" בהעלם והסתר של העולם; ומאחר שכל הענינים מתחילים ונמשכים מהתורה – מובן אפוא, שהכח לזה בא מענין שדוגמתו בתורה – הפדיון של עניני תורה המצויים בשבי'.

ג. נקודה נוספת בהשייכות של ב' ענינים אלו:

הפדיון שבויים ונצחון הספרים האמיתי הוא, כמובן ופשוט, דוקא כאשר עי"ז ניתוסף אח"כ עוד יותר בלימוד ספרים של תורה [כולל בעיקר – בהלימוד בספרים אלו]. מזה מובן, שיום ה' טבת צריך להביא עמו חיזוק והוספה בלימוד ספרים של תורה, מתחיל מה"ספר" הראשון בתורה שבע"פ – ספר המשניות.

ועפ"ז מובן יותר איך פדיון הספרים מביא לידי הפדיון הכללי דהגאולה – כמפורש בפסוק "ציון במשפט תפדה גו'", ז.א. שעל־ידי לימוד התורה [שבזה מתבטא כנ"ל אמיתיות הנצחון ופדיון הספרים] – נפעלת הפדי' של "ציון". ובפרט ע"י לימוד הספרים, מתחיל מספר המשניות – כמאמר חז"ל – "אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות".

וה"ציון במשפט תפדה" מודגש עוד יותר – ע"י הלימוד בספרים שכבר נפדו.

ולהוסיף, שמזה מובן גם בהנוגע לפועל – שהמאורע דה' טבת צריך להביא לכל לראש חיזוק והוספה בלימוד הספרים, כולל ומתחיל מלימוד המשניות – שזה פועל שמפדיון הספרים באים תיכף לפדיון הגאולה, כנ"ל. וע"י עצם ההחלטות בזה – הנה כיון שהקב"ה רואה שההחלטות אמיתיות הן ובודאי יקיימו אותן, הרי ההחלטות עצמן פועלות ממש כאילו למדו את המשניות.

ד. ויש להוסיף ולקשר כל הנ"ל – ע"ד הרמז – לפרשת השבוע, פ' ויגש:

איתא בזהר, ש"ויגש אליו יהודה" הוא הענין דסמיכת גאולה לתפלה (שמברכת "גאל ישראל" עוברים מיד – בלי שום הפסק – לתפלת העמידה, מתחיל עם הפסוק "אדנ־י שפתי תפתח גו'", ש"כתפלה אריכתא דמיא").

עיקר הטעם על סמיכת גאולה לתפלה הוא בכדי שתתקבל התפלה, כדאיתא בירושלמי "כל מי שאינו תוכף לגאולה תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק (ודפק) על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג, עוד הוא הפליג (גם המלך הפליג ממנו)".

מעין ועל־דרך זה הוא גם בנידון־דידן:

ה' טבת הוא יום שקשור עם ענין ה"גאולה" – הגאולה והפדיון דספרי רבותינו נשיאינו (כנ"ל סעיף א). ותיכף בסמיכות לה"גאולה" קיימת ה"תפלה" ובקשה כו' על הספרים שעדיין מחכים לפדיונם, ועוד ועיקר – התפלה על הפדיון הכללי בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל ס"א ואילך).

ועי"ז שהתפלה באה בסמיכות לגאולה, ובנדו"ד – שהתפלות הנ"ל באות בסמיכות להפעולה ד"גאולה" – הפדיון שבויים שנפעל ביום זה, ה' טבת – ה"ז פועל, שהקב"ה יקבל את תפלות בני ישראל, ותיכף ומיד יפדה את כל הספרים, ויפדה את כל בנ"י בגאולה האמיתית והשלימה;

ו"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו" הולכים ביחד עם כל הספרים – הן הספרים שכבר הוחזרו, והן הספרים (וכת"י) שישובו תיכף ומיד ממש – לארצנו הקדושה.

ה. על פי מ"ש (בהמשך ל"ציון במשפט תפדה", כנ"ל ס"ג) "ושבי' בצדקה", ז.א. שצדקה פועלת את הענין דפדיון שבויים (וכמאחז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה") – נעשה כעת כאו"א מכם שליח לצדקה. יתנו שתי שטרות: שטר אחד שבו כל אחד יכול לעשות כטוב בעיניו, ושטר נוסף לתת לצדקה.

ויה"ר שקיום מצות הצדקה לא רק יקרב ויזרז את הגאולה, אשר גם בזירוז ישנם כמה שיעורים ואופנים, אלא שיהי' זירוז ע"ד סמיכות גאולה לתפלה – שזה בלי שום הפסק. ז.א. שעל־ידי מעשה הצדקה ישנה תיכף ומיד (ועוד לפני המשך הדיבור בכל דברים אלו) הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (ביחד עם אלי' הנביא זכור לטוב המבשר את הגאולה). ובמילא יתנו לצדקה (וכל המשך הענינים שלאח"ז) בארצנו הקדושה, ובירושלים עיה"ק, ובהר הקודש. – [ואם ח"ו יהי' עיכוב, יתנו זאת בזריזות כאו"א במקומו ובעירו, ובהוספה מדילי'].

ועוד והוא העיקר – ש"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", האנשים והנשים והטף – "ארו עם ענני שמיא" – ביחד עם ההחלטות טובות בנוגע לצדקה ומעשים טובים בכלל ובפרט – בארצנו הקדושה, ושם – בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי.

ותיכף ומיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו ב' שטרות של דולר, הא' – לעשות בו כטוב בעיניהם, והב' – לתתו (או חילופו) לצדקה].

הערות שוליים

*) היום בו "דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאַוויטש.