לקוטי אמרים פרק ו

גרסה מ־23:16, 21 באפריל 2025 מאת ש. א. (שיחה | תרומות) (יצירת דף חדש)
תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים א-יב)
תבנית:עץ תניא/ליקוטי אמרים א-יב

פרק ו' – הנפש הבהמית

תניא
דף השער וההקדמה
דף השערהסכמה אהסכמה בהסכמה גהקדמת המלקט
לקוטי אמרים
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יבפרק יגפרק ידפרק טופרק טזפרק יזפרק יחפרק יטפרק כפרק כאפרק כבפרק כגפרק כדפרק כהפרק כופרק כזפרק כחפרק כטפרק לפרק לאפרק לבפרק לגפרק לדפרק להפרק לופרק לזפרק לחפרק לטפרק מפרק מאפרק מבפרק מגפרק מדפרק מהפרק מופרק מזפרק מחפרק מטפרק נפרק נאפרק נבפרק נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטןפרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת התשובה
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת הקודש
סימן אסימן בסימן גסימן דסימן הסימן וסימן זסימן חסימן טסימן יסימן יאסימן יבסימן יגסימן ידסימן טוסימן טזסימן יזסימן יחסימן יטסימן כסימן כאסימן כבסימן כגסימן כדסימן כהסימן כוסימן כזסימן כחסימן כטסימן לסימן לאסימן לב
קונטרס אחרון
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניאמפתחות לספר התניא

מבוא לפרק

לאחר ביאור מהות הנפש האלוקית[1] כוחותיה[2] ולבושיה[3], ניגש אדמו"ר הזקן לבאר בקצרה את עניינה של הנפש הבהמית. הביאור נחלק לשלושה פרקים (ו־ח), כאשר הפרק הראשון (הנוכחי) מסביר את כוחותיה, לבושיה[4], ומהו עניינה וה"מבוקש" שלה.

גוף הפרק

תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ו'

סיכום הפרק

הנפש הבהמית ולבושיה נמשכים מה"סטרא אחרא" (=הצד האחר, כלומר – לא מהקדושה). ההבדל בין קדושה לטומאה הוא בביטול: ככל שנברא יותר "מרגיש את עצמו", הוא יותר נפרד מאלוקות.

אלא שבטומאה שתי דרגות זו למטה מזו:

א. הנפש הבהמית עצמה נלקחה מקליפת נוגה (שהיא ממוצע בין הקדושה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי). עניינה ומהותה הוא להחיות את הגוף ולכן כל חפצה ותשוקתה הם ענייני הגוף (ממון, כבוד ותענוגות), אך מצד עצמה אינה מנגדת לאלוקות.

ב. אך לבושיה טמאים יותר ממנה – והם משלוש קליפות הטמאות. ולכן מחשבה דיבור ומעשה של איסור (ואפילו "סתם" – בלי כוונה, או שאינם מועילים לקדושה) מטמאים את הנפש יותר ממה שהיא מצד עצמה (ומורידים אותה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי).

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. בפרק ב'.
  2. בפרק ג'.
  3. בפרקים ד'־ה'.
  4. מהותה התבארה בקצרה בפרק א', שהוא "ישות" – עצם הרגשת עצמו.