אגרת הקודש סימן יב
אגרת הקודש י"ב – והיה מעשה הצדקה שלום
מבוא לאגרת
אגרת זו מבארת את ההבדל שבין מעשה הצדקה לבין עבודתה.
באגרות הקודמות התבאר שצדקה מגלה אלוקות[1], ואגרת זו מוסיפה שצדקה מועילה גם לעבודת הבירורים.
גוף האגרת
סיכום האגרת
- בתחילת האגרת מבואר מהו שלום: השפעת חיים עצומה (מאור אין סוף) שרק בכוחה לאחד את המידות המנוגדות חסד וגבורה.
- בהמשך מוסבר, שגילוי שפע זה למעלה תלוי בצדקה למטה. ושפע זה לא נשאר למעלה, אלא יורד מטה מטה עד נפש האדם. ומהו אותו "שלום" בנפש האדם? – שיתברר הטוב מהרע, וישאר אך הטוב לבדו.
- ובסיום האגרת מבאר את ההבדל בין מעשה הצדקה לעבודתה:
- א. מעשה: צדקה הבאה מהרחמנות הטבעית[2] – פועלת "שלום" רק בשעת התפילה.
- ב. עבודתה: צדקה שאדם נותן ביגיעה (יותר ממה שהיה נותן מצד טבעו) – פועלת שלום בנפשו בקביעות "השקט ובטח עד עולם".