לקוטי אמרים פרק לט
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ') | |
|---|---|
|
פרק לט – מהות הכוונה – גילוי אלוקות
מבוא לפרק
בפרק הקודם התבארה מציאות הכוונה (שהיא כנפש לגבי הגוף[1]), ובפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן את מהות הכוונה "לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו".
גוף הפרק
סיכום הפרק
שכר המצווה אינו דומה לשכר רגיל[2], אלא "שכר מצווה מצווה" השכר דומה לעבודה עצמה. מכאן, שעל פי השכר נוכל להכיר את מהות העבודה.
בתחילת הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את השכר על קיום מצוות מתוך רגש – גילוי אלוקות. ועל פי זה הוא מבאר בהמשך, שגם מהותן של אהבת ה' ויראתו היא גילוי אלוקות. אלא שבזה שתי דרגות[3] (בהתאם לשתי הדרגות שהתבארו בפרק הקודם):
ובסוף הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את המשמעות של קיום מצווה ללא כוונה, וגם בזה שתי דרגות:
- א) כשמקיים סתם מתוך הרגל (לא לשמה ולא שלא לשמה) – נשארת המצווה ב"חיצוניות העולמות"[6] (עד שיחזור וילמד דבר זה "לשמה").
- ב) כשמקיים לשם "פניה" (לדוגמה, שיחשבוהו לתלמיד חכם) – יורדת לקליפות (עד שיעשה תשובה).
מושגים יסודיים בפרק
- גלגולי נשמות
| הקודם: פרק לח |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק מ |
הערות שוליים
- ↑ וכן שיש בכוונה (ברגש האהבה והיראה) שתי דרגות: שכלית וטבעית.
- ↑ אין קשר בין מהות העבודה לכסף שמקבלים עליה – על כל סוגי העבודות מקבלים אותו סוג מטבעות.
- ↑ אצל הבינונים, וזאת בנוסף לדרגת הצדיקים שמוזכרת גם היא בקיצור.
- ↑ הכוונה לפנימיות האלוקות, לספירות עצמן.
- ↑ ראה הערה קודמת.
- ↑ כלומר, אף כי גם אז עולות התורה והמצווה, אבל רק לחיצוניות העולמות: אלוקות לא מתגלה בהן, והן נשארות "נפרדות" מאלוקות.