לקוטי אמרים פרק כו
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד) | |
|---|---|
|
פרק כ"ו – עצות להנצל מעצבות הנובעת מ"מילי דשמיא" או "מילי דעלמא"
מבוא לפרק
מתחילת התניא עד כאן[1] למדנו שאכן קרוב מאד באמת לכל אחד ואחת לעבוד את ה'. מדוע אם כן, לפועל, כל כך קשה לנו? כי אדם עצוב לא יכול לכבוש את יצרו. בפרקים הבאים[2] נותן הרבי עצות כיצד להפטר מעצבות בכל מצב ומכל סיבה אפשרית.
בפרק זה הן עצות לשני מצבים כלליים: כאשר הסיבה אינה אמיתית[3] וכאשר היא אמיתית[4].
גוף הפרק
סיכום הפרק
לפני ההסבר יש לשלול טעות בהבנת פסוק במשלי "בכל עצב יהיה מותר" (יתרון ומעלה). המעלה אינה בעצב עצמו אלא בשמחה שנגרמת ממנו[5].
- לגבי עצבות "ממילי דעלמא", מסביר אדמו"ר הזקן, שחסרון גשמי אינו סיבה אמיתית לעצב מכיוון שאין רע יורד מלמעלה. גם הדברים שנראים רעים – טובים הם, ונראים רעים רק משום שלגודל מעלתם לא יכול טובם להתגלות בעולם הזה. באמונה פשוטה זו אפשר לקבל הכל בשמחה, והמאמין יזכה לעתיד לבוא להתגלות דרגה זו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ביתר פירוט: עד פרק י"ב הוסבר שכל אחד צריך לשאוף להיות "בינוני" (והוסברה דרגה זו בעבודת ה'), בפרקים י"ג־ט"ו הוסברה ההכנה הנפשית המוכרחת לפני שניגשים לעבוד את ה', ובפרקים ט"ז־כ"ה הוסברו שתי דרכים בעבודה עצמה: למי שדעתו יפה ולמי שדעתו קצרה.
- ↑ פרקים כ"ו־ל'.
- ↑ עצבות הנובעת מבעיות גשמיות, ומוסבר מדוע אינה אמיתית אלא רק עצת היצר.
- ↑ עצבות הנובעת מכך שעשה עבירות.
- ↑ ובפרק ל"א יסביר עוד, שהפסוק מדבר ב"מרירות" ולא בעצבות.
- ↑ ולא חס ושלום להעסיק בהן את מחשבתו לא בשעת התפילה, לא בשעת הלימוד ואפילו לא באמצע יום העסקים.
- ↑ ובאגרת התשובה פרקים ו'־ז' מוסבר באריכות שהזמן הראוי לכל אדם הוא תיקון חצות, וכן מוסבר שם אופן ההתבוננות.