אגרת הקודש סימן יט

{תניא}} סימן י"ט – עוטה אור כשלמה/האותיות הנגלות לנו

מבוא לאגרת

בסימן זה הובאו שתי אגרות, עוטה אור כשלמה ולאחריה האותיות הנגלות לנו, המהוות (מצד תוכנן) המשך וביאור זו לזו.

• עוטה אור כשלמה מסבירה שהתורה כלולה מפנימיות וחיצוניות הנקראים "אור" ו"שמלה". יתכן שאגרת זו סודרה כאן, כי בקודמות הוסבר רק שצדקה היא המעוררת את השפע למעלה והכלי לקבל אותו למטה – אך לא הוסבר עדיין מה מחבר את המעלה עם המטה.

• האותיות הנגלות לנו מבארת כיצד מתבטא עניין זה בנפש האדם.

סיכום האגרת

עוטה אור כשלמה
בתורה יש שתי דרגות כלליות:

• שלמה הוא משל לתורה ומצוות הנגלות לנו, שהם חיצוניות החכמה האלוקית בלבד, שרק בדרגה זו בלבד אפשרית השגה בבחינת ראיה (ואפילו הנביאים ואפילו משה רבינו יכולים להשיג רק עד שם).
• אור הוא משל לפנימיות החכמה האלוקית בה אפשרית רק השגה בבחינת שמיעה, והם טעמי התורה שיתגלו באופן מוחשי רק לעתיד לבוא.

ומאחר ובתורה יש גם מ"העליון" (פנימיות החכמה האלוקית, שהיא טעמי המצוות שיתגלו רק לעתיד לבוא) וגם מה"תחתון" (תורה ומצוות), ולכן היא היא הממוצע המחבר אלוקות עם עולמות.

האותיות הנגלות לנו
בהמשך למבואר באגרת הקודמת (שרק חיצוניות החכמה יורדת להתלבש בתחתונים), מוסבר עניין זה כפי שהוא בנפש האדם:

כ"ב אותיות הכתב הן הן אותן כ"ב האותיות שבדיבור ובמחשבה. וכיצד? חיצוניות אותיות המחשבה מתלבשות באותיות הדיבור ונעשות חיותן הפנימית.