אגרת הקודש סימן ה
סימן ה' – ויעש דוד שם
מבוא לאגרת
באגרת הראשונה "לבש צדקה כשריון" מבואר שנתינת צדקה נותנת גשמיות, בשניה "אין ישראל נגאלין" שהיא נותנת רוחניות, והנוכחית מוסיפה שצדקה איננה עניין פרטי בלבד, אלא בה תלוי קיום העולם הגשמי.
גוף האגרת
סיכום האגרת
תוכן כללי כדי להבין כיצד תלוי קיומו הגשמי של העולם בצדקה, מקדים אדמו"ר הזקן שישנו הבדל מהותי[1] בין העולמות הרוחניים לעולם הזה:
- אמנם כל הבריאה (1) נבראת מאותיות הדיבור האלוקי ו(2) תלויה בעבודת האדם. אבל העולמות הרוחניים נבראים מפנימיות האותיות והעולם הזה מחיצוניותן.
- ומכיוון שבריאת גשמיות היא ירידה עצומה[2], לא מספיקה עבודה רוחנית[3] אלא צריך גם גשמית – ודווקא צדקה[4].
תוכן מפורט (להבין מדוע תלוי קיום העולם בצדקה ולא בתורה) יש להקדים ולהבין את מהות ההבדל בין העולמות הרוחניים לעולם הזה:
- הכוחות האלוקיים שמהווים את העולם נקראים בשם "דיבור" ו־"אותיות" .
- האותיות מורכבות מחומר (גוף האותיות, האויר, הקול ששומעים) ו־צורה (הנשמה, התוכן, מה שהנפש רוצה לבטא באות זו).
- ההבדל בין העולמות הרוחניים לעולם הזה הוא, שבהם מורגשת "צורת" האותיות – ובו נראה "חומר" האותיות בלבד[5].
- על פי הנ"ל יובן מדוע דווקא צדקה ממשיכה אלוקות לברוא את העולם: כשם שאין לחכם גדול 'אינטרס' לצמצם את שכלו לחשוב באות אחת, כך כביכול אין לקב"ה 'אינטרס' לברוא את העולם.
- נמצא, שבריאת העולם היא חסד עצום – ורק צדקה היא מידה כנגד מידה המעוררת חסד זה.
- ובזה יובנו דברי הזהר הקדוש בתחילת האגרת (שצדקה "עביד", עושה את שמו של הקב"ה): המשכת אלוקות לעולם העשיה תלויה בעבודה מעשית – והיינו, צדקה[6].
קישורים חיצוניים
- תניא לעם
.