לקוטי אמרים פרק יב
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים א-יב) | |
|---|---|
|
פרק י"ב – הבינוני
מבוא לפרק
מה שהתבאר בפרקים הקודמים[1], לכאורה רק חיזק וחידד את השאלה שבפרק א'[2]: מהי מהות הבינוני? כיצד תיתכן מציאות אדם, שמצד אחד אינו נכשל בעבירות אך מצד שני אינו צדיק?
גוף הפרק
סיכום הפרק
רק כעת, לאחר שהובנו מהות דרגות הצדיק והרשע אפשר להבין גם את מהות הבינוני:
- לבטל את הרע הוא יכול (בתפילה) אבל לגרש ולבער אותו לחלוטין לא. באיסורים אינו נכשל (במשך היום), אך תאווה לתענוגים יש לו.
ושני עניינים אלו הם בזמנים שונים:
- בשעת התפילה הוא יכול לכפוף ולבטל את הרע.
- בשאר היום הרע אינו כפוף ובטל אלא מתאווה לתענוגי העולם (אבל רושם התפילה מאפשר לו להתגבר, שגם אז לא יכשל בחטא).
אלא שעל פי זה אינו מובן: מכיוון שבמשך היום יש לו תאוות[3], מה מבדיל אותו מהרשע? מדוע הוא יכול להתגבר על תאוותיו והרשע לא?
מסביר אדמו"ר הזקן, שרושם התפילה הוא[4] הנותן לאדם את הכח לגבור על תאוותיו ולא להכשל בחטאים[5].
הערות שוליים
- ↑ בפרקים י'־י"א.
- ↑ כיצד יכול אדם להיות בינוני: אם גם כשאינו צדיק גמור – הוא עדיין צדיק, וגם כשאינו רשע גמור – הוא עדיין רשע, אז מתי הוא "בינוני"?
- ↑ דהיינו, שהרע שבו לא התבטל.
- ↑ הוא, ורק הוא.
- ↑ הוסבר בתחילת הפרק שבשעת התפילה יש ביד האדם לבטל את הרע, ורושם ביטול זה הוא הנותן לו את הכח לגבור בשאר היום על תאוותיו.