אגרת הקודש סימן כ
אגרת הקודש כ' – איהו וחיוהי
מבוא לאגרת
אגרת זו מוסיפה חיות נפלאה במצוות הצדקה (בפרט, ובמצוות מעשיות בכלל), ע"י שמגלה יסוד חדש בחסידות, שטרם הוסבר בתניא:
- בתניא הוסבר שע"י מצוות מעשיות ממלאים את תכלית הבריאה, אך המעלה שהתבארה שם היא רק מצד הקיום (מצד האדם המקיים) ולא מצד החפצים הגשמיים המשמשים לקיום המצווה.
- אגרת זו מוסיפה שגם בדברים הגשמיים עצמם יש מעלה נפלאה: שדוקא התהוותם היא מהקדוש ברוך הוא עצמו (ולא מהאורות והגילויים מהם מתהווים הענינים הרוחניים).
אגרת זו כתב אדמו"ר הזקן "בימים שלפני הסתלקותו"[1], וגילה בה יסוד חדש בחסידות: "מספר מילות הנשמה השמימיות מהותו ועצמותו שמציאותו מעצמותו הוא לבדו בכוחו ויכולתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש פתחו אצל החסידים מעיינות חדשים של חיות בקיום מצוות מעשיות"[2].
גוף האגרת
תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן כ'
סיכום האגרת
לאחר הקדמה קצרה שבריאת יש מאין אפשרית דוקא ע"י כח האין סוף מסביר:
- א. ידוע הכלל ש"נעוץ תחילתן בסופן". ולכן דווקא בספירת המלכות (שהיא הספירה הנמוכה ביותר) מתגלה אור הכתר, ולכן רק בכוחה לברוא יש מאין (רק ממנה מתחילה מציאות של נבראים).
- ב. וכוחו של אור האין סוף לא נעצר במלכות ואפילו לא בספירות דבי"ע, ואדרבה: דוקא ביסוד העפר (היסוד הנמוך שבעולם הנמוך) מתגלה כח האין סוף בתמידות בלי הפסק להצמיח יש (צמחים גשמיים) מאין (מכח הצומח הרוחני).
קישורים חיצוניים
- תניא לעם
.