| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ')
|
|
|
פרק לה - מעלת המצוות המעשיות
מבוא לפרק
בפרק זה מניח הרבי את היסוד לעבודת המעשה, והוא, שלהתאחד עם אלוקות אפשר רק על ידי קיום מצוות (ולא על ידי אהבה, יראה ודביקות):
גוף הפרקסיכום הפרק
בתחילת הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את המעלה שבקיום המצוות לעומת כוונת המצוות[1]: השראת השכינה נמשכת במצוות מעשיות דווקא (ולא על ידי עבודת הלב).
ובהמשכו מבואר, שבהשראת שכינה זו יש שלוש מעלות נוספות:
- מכיוון שבמעשה המצווה אין הבדל בין צדיק לבינוני – בשעת קיום מצווה שורה השכינה על הבינונים בדיוק כמו על הצדיקים.
- השראה זו היא גם על נפש הבהמית[2].
- בשעת קיום מצווה נמצאת הנפש הבהמית בגלות[3], והשכינה שורה על כל גוף האדם.
הערות שוליים
- ↑ רגש של אהבת ה' ויראתו.
- ↑ שלא כתורה, המשרה שכינה רק על נפש האלוקית.
- ↑ דהיינו, המצב הרגיל אצל הבינוני הוא שהנפש האלוקית נמצאת בגלות אצל הנפש הבהמית, אך בשעת קיום מצווה מעשית "מתהפכים היוצרות" והנפש הבהמית היא זו שנמצאת בגלות אצל הנפש האלוקית.