דבר מלכות/כ"ח סיון: הבדלים בין גרסאות בדף

ואדרבא: על ידי גילוי פנימיות התורה (באלף הששי) ניתוסף חידוש לגבי מתן־תורה, שמקבלים כח נעלה יותר לגלות אלקות בעולם, יותר מכפי שהי' (בגלוי) במתן־תורה (אלא שגם זה גופא ניתן בכח ובהעלם במ"ת, ע"ד "כל מה שתלמיד ותיק עתיד '''לחדש''' ניתן למשה מסיני"<ref>ראה מגילה יט, ב. ועוד.</ref>): ע"י נתינת התורה הנגלית, גליא דאורייתא (שהי' בעיקר במ"ת) מקבלים בעיקר את הכח לגלות גליא דקוב"ה וגליא דישראל<ref name=":0">ראה לקמן סי"ג.</ref>, ועי"ז גם – גליא דאלקות בעולם; ע"י גילוי סתים דאורייתא מקבלים את הכח לגלות סתים דקוב"ה וסתים דישראל<ref name=":0" />, ועי"ז – סתים דאלקות בעולם, הדרגות הכי נעלות דאלקות שנמצאים בהעלם בארץ ("ויתרון ארץ בכל היא"), עד לכח העצמות שישנו בעולם הזה הגשמי דוקא (ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין כו'")<ref name=":3">[[אגרת הקודש סימן כ'|אגה"ק ס"כ]] (קכט, ריש ע"ב).</ref>.

וכידוע שתיבת "גאולה" נכתבת דוקא ע"י תיבת "גולה" בתוספת אל"ף – כי הגאולה נמשכת ובאה מתוך ועל ידי (העבודה של) הכנסת האל"ף דאלופו של עולם '''בגלות''' (גולה)<ref>[[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 504 (לעיל ע' 120) ואילך. ע' 520 (לעיל ע' 134) ואילך.</ref>;  

וכיון שהגאולה באה דוקא מהמצב הכי תחתון, לכן היא גם פועלת שתהי' הגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית שאין אחרי' גלות, שעלי' אומרים "שיר חדש" לשון זכר<ref>מכילתא בשלח טו, א. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.</ref> [שלא כהגאולות שלפני זה, שהי' להם הפסק אח"כ], כי דוקא עי"ז שהדבר בא מהתחתון ביותר, מתגלית אמיתיות ושלימות הענין, שזה דבר של קיימא, ובאופן גלוי דוקא – המעלה דספירת המלכות (שענינה גילוי באופן של קיימא, כנ"ל ס"ג), שתתגלה בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (ממלכות בית דוד), כידוע שהחידוש דגאולה הוא – גילוי אלקות למטה בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, דירה לו (לעצמותו) יתברך בתחתונים, אשר בדירה נמצא העצם בגלוי. – וי"ל שזהו גם השרש דתיבות "גאולה" ו"גולה" – מלשון '''גילוי'''.

ט. ויש לומר, שכשם שזה בנוגע לכללות ענין הגלות והגאולה, כך הוא גם בנוגע למקום הפרטי שנמצאים בו ב"חצי כדור התחתון" – שהיות שזה (ה"מקדש מעט"<ref>יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א.</ref>) המקום שבו כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו קבע את מקומו, בתור המקור להפצת המעינות חוצה בכל העולם כולו, הרי דוקא במקום וממקום זה נפעלת הגאולה ובנין בית המקדש השלישי, "מקדש<ref>בשלח טו, יז.</ref> אד' כוננו ידיך"<ref>וגם לפני זה הרי הוא "מקדש מעט". ולהעיר מ"התמים" (חוברת ב ע' קכו [קי, ב]) דברי אחד מזקני חסידי האָמיל בימי הצ"צ: מיום שחרב ביהמ"ק וקד"ק עד אשר ירחם השי"ת וישלח לנו גואל צדק . . ויבנה לנו את ירושלים וביהמ"ק עם הקד"ק, הנה ליובאַוויטש הוא ירושלים שלנו, והבית הכנסת אשר כ"ק אדמו"ר מתפלל בו הוא ביהמ"ק שלנו וכו'.</ref>,

דאע"פ שמקומו בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, על הר הקודש – הרי כיון שזה נפעל על ידי "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].</ref>, ובפרט בסיום זמן הגלות ע"י העבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" – יש כבר במקום זה, ודוקא במקום הזה, את ההכנה המושלמת ל"מקדש אד' כוננו ידיך".

ודוקא על ידי סיום העבודה בחצי כדור התחתון, עד בהתחתון תחתון ביותר – "מעלים" ומגלים את '''כל''' הבנין של "מקדש אד' כוננו ידיך", כולל גם הגג של הבנין, אשר "מלך המשיח . . עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם"<ref>ילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט.</ref> – כל זה "מתעלה" (נפעל) על ידי העבודה (הגבהה) של התחתון ביותר.

ותיכף ומיד ממש – "ארו עם ענני שמיא"<ref>דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.</ref> – כל בני ישראל "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref>, נמצאים בארצנו הקדושה, יחד עם בית המקדש השלישי שישנו כאן, ולוקחים את כל זה ביחד, יחד עם "כספם וזהבם אתם"<ref>ישעי' ס, ט.</ref>, העבודה דאהבת ה' ויראת ה'<ref>ראה [[תורה אור וישב|תו"א ר"פ וישב]].</ref>, שזה כולל את כל מצוות עשה וכל מצוות לא תעשה<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק ד'|תניא פ"ד]].</ref>.

מקבל כאו"א מישראל תוספת '''כח''' וחיזוק לקיים את השליחות דדורנו זה – שיש לו שליחות והוראה מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שצריכים לעמוד "עמדו הכן כולכם"<ref>אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' רעט.</ref> לקבלת הגאולה האמיתית והשלימה, ובראשם – משיח צדקנו, דוד מלך ישראל.

ולהיותה השליחות דדורנו זה – החידוש של ה"תלמיד ותיק" שבדורנו (אשר כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני) – מובן, שאפילו כאשר ילד קטן בימינו אלה אומר שהוא מצפה ומבקש שיבוא המשיח – ה"ז חידוש אמיתי בתורה, עד שזה נעשה חלק מן ה"חידוש תורה" ש"מאתי תצא"<ref>ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>, מהקב"ה עצמו, שכן הקב"ה מסכים למילים והבקשות של בנ"י – "נער ישראל ואוהבהו"<ref>הושע יא, א.</ref>, והקב"ה מגלה אהבתו בפשטות ממש, באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וביחד עם זה – בגלוי למטה מטה, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה<ref>ב"ב י, א.</ref>, עד לקירוב וזירוז כזה שלא נשאר אף רגע פנוי, אלא מיד מאסיפתנו כאן זה עתה – "כאיש אחד בלב אחד"<ref>פרש"י יתרו יט, ב.</ref> [כפי שזה הי' כבר בראש חודש סיון, ומהראש ה"ז נמשך על ובכל ימי החודש, ועאכו"כ ביום כ"ח בו – היום שהוא הכח של כל החודש] – הולכים לארץ הקודש,

ותיכף ומיד, ועוד והוא העיקר – ממש, באופן של ממשות, החל מהגילוי של ה"חלק אלוקה ממעל<ref>איוב לא, ב.</ref> (וכפי שמוסיף אדמו"ר הזקן<ref>ב[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref>:) '''ממש'''", ודוקא כנשמות בגופים יחד, ואדרבה – עם הוספה בבריאות הגוף ובריאות הנשמה, וגם – בריאות כל העולם כולו, עד שמתגלה איך שכל העולם נברא בכל רגע ורגע מאין ליש מעצמותו ית'<ref name=":3" />, ע"י התורה – אסתכל באורייתא וברא עלמא<ref>זח"ב קסא, א־ב.</ref>.

ועוד והוא העיקר: מהדיבור בכל ענינים אלו, שקשור עם דיבורו של הקב"ה – הרי דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה<ref>ב"ר פמ"ד, כב. אוה"ת שמות ס"ע ב'תשב ואילך.</ref>, נפעל המעשה של הקב"ה, שהמעשה העיקרי שלו הוא – תיכף ומיד להמשיך ולגלות (עם כל הפירושים שבדבר) את הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש בפשטות.

'''[התפללו תפלת ערבית, ולאחרי התפלה המשיך'''<ref>לאחרי התפלה הכריז הגבאי שי' שתהי' כעת הפסקה ואח"כ יחלק כ"ק אדמו"ר שליט"א את הקונטרס והשטרות לצדקה. וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר (בחיוך): במקום לעשות הפסקה, נעשה עכשיו המשך (עד שיגיעו הקונטרסים). וראה לקמן בהשיחה. '''המו"ל'''.</ref> '''כ"ק אדמו"ר שליט"א:]'''

בערב ראש חודש מתעלם אור הלבנה לגמרי כהכנה למולד החדש בראש חודש. ובלשון הכתוב<ref>שמואל־א כ, יח.</ref>: על ידי ה"יפקד מושבך" (העלם הלבנה) בערב ראש חודש ("מחר חודש"), נפעל ה"ונפקדת" (מולד הלבנה בראש חודש), יחוד שמשא וסיהרא<ref>ראה דרושי מחר חודש – סה"מ תקס"ז ע' מח ואילך. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.</ref>.

ובעבודת השם דבנ"י – שדומין ללבנה ומונין ללבנה<ref>סוכה כט, א. ב"ר פפ"ו, ג. זח"א רלו, ב.</ref>: בערב ראש חודש היא שלימות עבודת היהודי, כאשר הוא עומד בתכלית הביטול (בדומה ללבנה שמצוי' אז בהעלם), וזה מביא תיכף את העלי' של הנשמה ("ונפקדת") – היחוד והזיווג דכנסת ישראל (מלכות, סיהרא) והקב"ה (ז"א, שמש), וכך גם היחוד של כאו"א מישראל בתור יחיד ("ואתם תלוקטו לאחד אחד"<ref>ישעי' כז, יב.</ref>) עם עצמות ומהות – כך שהם נעשים מציאות אחת ממש, באחדות אמיתית – "והיו לבשר אחד"<ref>בראשית ב, כד.</ref>, עד לאופן של יחיד<ref>ראה תו"א וארא נח, ב ואילך. ובכ"מ.</ref>, עד – למעלה אף מיחיד.

שאז הרי בודאי לא שייך כלל ענין של הפסק ח"ו<ref>ראה לעיל הערה 97.</ref>, שכן אדרבה: ישנו דוקא רק ענין של התאחדות, והתאחדות בתכלית השלימות.

ונוסף על ענין ההתאחדות (בין בנ"י לקב"ה) ב"והיו לבשר אחד" – ישנו ענין נוסף ב"והיו לבשר אחד": התוצאות שיוצאים מזה – שנולדים "תולדות" – "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"<ref>פרש"י ר"פ נח.</ref>.

עד למעשים טובים כאלו (שאינם דבר נפרד מן "והיו לבשר אחד", אלא מעשים טובים) שעל־ידם נעשה יהודי (בגופו ונשמתו) "שותף להקב"ה" (באופן של התאחדות) בכל עניניו של הקב"ה, כולל ועיקר – בהבאת הגאולה האמיתית והשלימה, אשר כדי שהקב"ה יפעל זאת בשלימות הוא זקוק (כביכול) להשתתפותו של כאו"א מישראל, ודוקא בתור נשמה בגוף, שע"י "מעשינו ועבודתינו" באה הגאולה, וצריך להזדקק כביכול לכך שיהודי יסכים, ויתירה מזו – שהוא ירצה ויכריז, שלא רק ש"הגיע זמן גאולתכם"<ref>ראה לעיל ס"ט.</ref>, אלא שישנה כבר הגאולה בפשטות, כמדובר לעיל (סו"ס ח) שגאולה היא מלשון גילוי – הגילוי דאלופו של עולם ב"גולה" (שנפעל ע"י עבודת היהודי בגלות).

על ידי התורה נעשית ההתקשרות וההתאחדות של בנ"י עם הקב"ה, כמאמר הידוע<ref>זח"ג עג, א.</ref> "תלת קשרין<ref>כן הובא בכ"מ בחסידות. וראה סה"מ תרנ"ז ס"ע כח־ט. ה'ש"ת ע' 61 בהערה.</ref> אינון מתקשראן דא בדא, קוב"ה אורייתא וישראל, וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא כו'", ועל ידי ההתקשרות של ישראל ואורייתא נעשים ישראל קשורים עם קוב"ה, עד שישראל וקוב"ה כולא חד (למעלה יותר מההתקשרות ע"י אורייתא, שלכן ה"ה "'''תלת''' קשרין"<ref>ראה סה"מ תרנ"ז שם (ע' כח ואילך). ועוד.</ref>).

ובהתקשרות זו גופא ישנם שני אופנים וסדרים, כידוע<ref>ראה אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תקלה.</ref>: (א) גליא דישראל מתקשרת עם גליא דתורה ועם גליא דקוב"ה, וסתים דישראל מתקשרת עם סתים דתורה וסתים דקוב"ה<ref>ראה [[לקוטי תורה ויקרא|לקו"ת ויקרא]] ה, ג. [[לקוטי תורה נצבים|נצבים]] מו, א.</ref>, (ב) גליא דישראל מתקשרת עם סתים דישראל, וסתים דישראל עם גליא דתורה, וגליא דתורה עם סתים דתורה, וסתים דתורה עם גליא דקוב"ה וגליא דקוב"ה עם סתים דקוב"ה.

ואלו ואלו דברי אלקים חיים<ref>עירובין יב, א.</ref> – ישנם שתי האופנים והענינים יחד באופן חי (אלקים '''חיים''') באופן של קיום נצחי – הן ה"חוט המשולש" (תלת קשרין) דגליא (גליא דישראל, גליא דתורה וגליא דקוב"ה), הן ה"חוט המשולש" דסתים (סתים דישראל, סתים דתורה וסתים דקוב"ה), והן ה"חוט המשולש" באופן השני – גליא בסתים, וסתים בגליא וכו' – כך שישנה ההתאחדות האמיתית של כל השלשה, כך שישנם כל הענינים של גליא, כל הענינים דסתים, וכל הענינים דסתים כפי שעומדים בגלוי (שלש פעמים שלש פעמים שלש), – בתור מציאות אחת ויחידה של "יחידה ליחדך"<ref>נוסח הושענות (יום ג').</ref>.

יד. ועוד ועיקר, שע"י גילוי היחידה שבנפש שבכל אחד ואחת מישראל – שזהו (חלק) המשיח שבכאו"א מישראל<ref>ראה מאור עינים ר"פ פינחס.</ref>, ובפרט בכללות עם ישראל כשמתאספים יחד (כמה פעמים עשרה) בבית משולש (תורה תפלה ומעשים טובים) – יהי' הגילוי דיחידה הכללית, משיח צדקנו<ref>רמ"ז לזח"ב מ, ב. ולזח"ג רס, ב. ועוד (נסמן בלקו"ש חכ"ט ע' 360 הערה 27). וראה שערי תשובה שבהערה 58. ועוד.</ref>,

ביחד עם הקשר של כאו"א מישראל עם היחידה שבנפשו, שמקשרת אותו עם היחידה הכללית, משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובנ"י הולכים ביחד עם התורה, עם "תורה חדשה" של משיח צדקנו<ref>ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 566 (לעיל ע' 177) ואילך.</ref>, וההמשך – ע"י הקב"ה, "תורה חדשה מאתי תצא", ועוד ועיקר – תיכף ומיד ממש.

[אח"כ חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א לכל אחד ואחת מהנוכחים שיחיו קובץ "כ"ח סיון – יובל שנים", ובצירוף אליו שטר של דולר, לתת אותו (או חילופו) לצדקה].{{הערות שוליים}}