לקוטי שיחות חלק ל/בראשית א: הבדלים בין גרסאות בדף

א. "בעשרה{{הערה|משנה אבות רפ"ה.}} מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות".

וידועה הקושיא{{הערה|נחלת אבות (להאברבנאל) כאן, הובא במדרש שמואל ד"ה ובאלו הפירושים.}} – הרי הקב"ה הוא עצם הטוב וטבע{{הערה|מאמרי אדה"ז – אתהלך לאזניא (ע' קפו). עטרת ראש שער ר"ה פ"ח, וד"ה אתה אחד לאדהאמ"צ (מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' ה) – בשם הע"ח. עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א. שער היחוד והאמונה פ"ד (עט, א). ועוד.}} הטוב להטיב, ואיך אפ"ל דמה שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות הוא כדי "להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות"?!

הטעם שהתנא מפרט את אלה הדברים הקבועים במספר עשרה, הוא להדגיש בזה את גודל חשיבותם של דברים אלו – כי עשר הוא "מספר השלם". וכפי שאנו מוצאים שלימות מספר זה בנוגע לכמה ענינים, וכמובא בספרים{{הערה|ראה פרדס שער ב פ"א־ב (וראה גם שער ח פכ"ה). ראב"ע לשמות ג, טו.}}; לדוגמא: א) כל דבר הוא בעל שלש קוטרים, אורך רוחב ועומק, וכל אחד מהם כלול מג', ראש תוך סוף (סת"ר), וביחד עם המקום ה"סובלם" הרי זה מספר עשר. ובלשון הרמב"ם{{הערה|ספר מלות ההגיון שער יו"ד.}}: העצם וט' המקרים. ב) בחיי האדם, שכל עשר שנים הן תקופה בפ"ע, כסיום הפרק "בן עשרים כו' בן שלשים כו'"; ג) בנפש האדם – שיש לה עשר כחות{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ג'|תניא רפ"ג]]. ועוד.}};

והשלימות שבמספר עשרה היא גם בעניני מצוות: בהצטרף יחדיו עשרה מישראל הרי זו '''עדה קדושה''' (וכל בי עשרה שכינתא שריא{{הערה|סנהדרין לט, א. וראה [[אגרת הקודש סימן כ"ג|אגה"ק סכ"ג]].}}); בכמה ענינים – "העשירי יהי' קודש"{{הערה|בחוקותי כז, לב.}}. ועוד{{הערה|וראה מדרש מעשה תורה אות יוד. ולהעיר גם מפי' הר"מ בוטריל לספר יצירה פ"א מ"א (יד, ד. טז, א ואילך).}}.

א) האדם הוא נברא מוגבל ומוגדר בגדרי וסדרי הבריאה – ובלשון חז"ל{{הערה|ראה פסחים סד, ב.}} אין סומכין על הנס. ב) מאחר שנשמת כל איש ישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, לכן בכחו "להגיע" ולעבוד את השם{{הערה|כיון ש"אני נבראתי לשמש את קוני" (קידושין בסופה).}} באופן שלמעלה מן הבריאה.

ובכללות (וגם כפי שהעולם במילואו נברא, והאדם בשלימותו), הם שני סוגי העבודה – עבודת הצדיקים ועבודת התשובה – שהחילוק ביניהם הוא{{הערה|בהבא לקמן ראה גם [[מאמר ביום השמיני עצרת תש"מ - מוגה|ד"ה ביום השמע"צ תש"מ]] סוס"ג (סה"מ מלוקט ח"א ע' שסו) ואילך. וש"נ.}}: עבודת הצדיקים היא בסדר של איש ישר הולך – האלקים עשה את האדם ישר{{הערה|ל' הכתוב – קהלת ז, כט.}} – עבודה מסודרה כפי סדרי התורה; עבודת הבעלי תשובה: דאף מי שחטא ופגם ועבר את הדרך ר"ל, העברה על דרכי התורה, ע"י התשובה הוא חוזר ושב ומתקרב אל הקב"ה ומתדבק ("לדבקה") בו ומקיים מצוותיו '''בחילא יתיר'''{{הערה|זח"א קכט, ב. [[אגרת התשובה פרק ח'|אגה"ת ספ"ח]].}}.

ועד"ז הוא בנוגע לפעולתם בעניני העולם: עבודת הצדיקים פועלת והיא רק בדברים המותרים ע"פ תורה, שהוא עוסק בהם לשם שמים וכו', אבל לא בדברים האסורים, שאין לצדיק מגע ומשא עמהם והוא דוחה אותם בתכלית הדחי'{{הערה|ראה גם [[לקוטי אמרים פרק ז'|תניא פ"ז]]. לקו"ת שה"ש ו, ד.}}. ועבודת הבעלי תשובה – ע"י התשובה{{הערה|ראה בארוכה דרמ"צ קצא, א.}} '''הזדונות''' נעשו לו כזכיות{{הערה|יומא פו, ב.}}.

דהנה כל נשמה ירדה למטה בשליחותו של הקב"ה לעשות לו ית' דירה בתחתונים{{הערה|תנחומא נשא טז. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}}, והוא – ע"י קיום התומ"צ. אמנם מי שחטא ופגם ועבר את הדרך ר"ל, הרי נעשה עי"ז "בעל חוב" להקב"ה, כי צריך הוא להשלים את השליחות המוטלת עליו.

ועפ"ז יש לפרש בעומק יותר המשך דברי התנא "(להפרע מן הרשעים) '''שמאבדין''' את העולם שנברא בעשרה מאמרות" – שגם זה (שהרשעים "מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות") יש בזה גם ענין '''למעליותא''', בהתאם להעילוי שבעבודת התשובה, שע"י התשובה בונים "עולם חדש"{{הערה|נוסף ע"ז שהאדם נעשה מציאות חדשה – בלשון הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ד) "אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים", ונעשה ענין חדש '''בעולם''' – שזדונות נעשו לזכיות, כנ"ל –{{ש}}הנה גם סדר ואופן עבודתו שלאח"ז – "עולם" שלו – הוא באופן חדש, כבפנים.}} – הנהגה יום יומית '''בחילא יתיר דוקא''', ועד שצמאה נפשם ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ז'|תניא פ"ז]].}}.

וזהו "להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" – ש"פרעון" הרשעים הוא בזה, שהם '''מאבדין ומבטלים''' את המדידה וההגבלה שבעולם (מצד זה שנברא ב"עשרה מאמרות"), כי ע"י התשובה '''מתגלה''' בעולם יכלתו ית' שלמעלה מן העשרה מאמרות (ועשר ספירות), שאינה מוגדרת בגדר הבריאה והיא המנהגת את העולם – ע"ד שיהי' גם בגשמיות העולם לעת"ל '''שארץ''' ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מילת{{הערה|שבת ל, סע"ב. וש"נ. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}} וכיו"ב.

ועפ"ז מתורץ מדוע הקדים התנא "להפרע מן הרשעים" לפני "וליתן שכר טוב לצדיקים" – כי נוסף ע"ז שעבודת התשובה היא למעלה מעבודת הצדיקים (כמאמר: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו{{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד, מברכות לד, ב. זח"א שם.}}) – הנה גם בנוגע לפעולתה בעניני העולם (שנברא בעשרה מאמרות) יש מעלה בעבודת התשובה{{הערה|וראה לקו"ת (בלק עג, סע"א. לקו"ת ראה שם). ועוד, שזהו תכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה שנעשה בחי' בע"ת.}}, שדוקא על ידה גם ענינים של "זדונות" נהפכים לזכיות, כך שגם דברים תחתונים אלו ("תחתון שאין תחתון למטה ממנו") נעשים "דירה" לו ית'.