לקוטי שיחות חלק לח/ב' סיון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן ענין מצות הגבלה היא – לא להיות פרוש ומובדל '''לגמרי''' מן העולם באופן שיבוא לידי כלות הנפש, ע"ד נדב ואביהוא ש"בקרבתם לפני ה' וימותו"{{הערה|ר"פ אחרי. אוה"ח שם.}}, כי כוונת התורה היא כמ"ש{{הערה|ישעי' מה, יח.}} "לא תהו בראה (אלא) לשבת יצרה", לעשות את העולם שיהי' כפי הוראת התורה, דירה לו ית' '''בתחתונים'''{{הערה|תנחומא נשא טז. במדב"ר פ"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}}, וזהו בפנימיות "ה­שמרו לכם '''עלות''' בהר וגו'", אלא צ"ל העשי', '''לעשות את העולם''' שיהי' כפי הו­ראת התורה (ע"ד מצות עשה).

"ואתם תהיו לי" היינו שבנ"י נעשו קנינו של הקב"ה בלבד (ובמכילתא{{הערה|יתרו שם.}} "כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אחרים אלא אני"), ולאח"ז באים שני הענינים בעבודת בני ישראל – "ממלכת כהנים וגוי קדוש": כהנים – שהם פרושים מעניני העולם, בלשון הרמב"ם{{הערה|סוף הל' שמיטה ויובל.}} "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעוב­דו", הוא ע"ד מצות פרישה; "'''וגוי''' קדוש" מורה על הקדושה שבנ"י ממשיכים בדב­רים גשמיים (וע"ד פירוש אדה"ז{{הערה|[[אגרת הקודש סימן ט'|אגה"ק ס"ט]]. ועוד.}} ב"גוי אחד בארץ"{{הערה|ש"ב ז, כג. דה"א יז, כא.}}, שבנ"י ממשיכים "ה' אחד" גם בענינים ארציים) – וזהו בהתאם למצות הגבלה, שענינה "השמרו לכם '''עלות''' בהר", אלא – עבודת האדם צ"ל '''להמשיך''' קדושה בדברים גשמיים ועניני העולם, "דירה לו ית' בתחתונים" דוקא.

ו. והנה הימים האלה נזכרים ונע­שים{{הערה|ראה לב דוד פכ"ט בשם הרמ"ז בס' תיקון שובבי"ם. וראה משנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה. ד"ה עלה אלקים תש"ד פ"ו. ד"ה ועשית חג שבו­עות שבהערה הבאה. ועוד.}}, ומזה מובן גם בנוגע לזמן מתן תורתנו שבכל שנה ושנה, שבכל שנה ישנה נתינת התורה מחדש{{הערה|ראה ד"ה ועשית חג שבועות תש"ה פמ"ה בביאור החילוק בין התחדשות התורה שבכל יום, כמו שאומרים בברכת התורה "נותן התורה" (לשון הווה) שנותן לנו בכל יום (לקו"ת סוכות פא, ג. וראה ברכות כא, ב. סג, ב) לההת­חדשות בחג השבועות.}} ובאופן נעלה יותר{{הערה|כמובן גם מהמבואר ב[[אגרת הקודש סימן י"ד|אגה"ק סי"ד]].}}, שבכדי לקבל התורה בחג השבועות צריכים להיות ההכנות הנ"ל מר"ח סיון, מעין שהי' בזמן מ"ת בפעם הראשונה.

ולפי זה, הרי יום ב' סיון שבו אמר להם משה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' – הוא יום מיוחד המעורר את האדם "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה'"{{הערה|רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל.}} ועד ש"נתקדש קדש קדשים"<ref name=":0">ראה לב דוד שם פל"א "הימים הללו קודש הם . . ואף גם להבין ולהשכיל בתורה וזאת מצאנו לחד מקמיא רבינו בעל המכתם ז"ל אמר מר כי אין ספק שבימי הפרשה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה כו'".}}, והתעוררות ותשוקה זו צ"ל עד כ"כ שזקוק לאזהרה והגבלה "השמרו לכם עלות בהר גו'", והיינו לפי שפעולתם בעבודה זו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'" מביאה בם התשוקה '''לדעת את ה'''', להיכנס אל הקודש, להיכ­נס בפרדס<ref name=":0" /> באופן של כלות הנפש, וע"ז אומרים שצ"ל דוקא באופן ד"נכנס '''בש­לום'''"{{הערה|חגיגה יד, סע"ב. וראה לקו"ש ח"ג ע' 990. ועוד.}}, "הגבל את ההר".

<small>(משיחות ש"פ במדבר (ב' סיון) תשמ"ז, ד' סיון תשמ"ט)</small>}}