|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט
| |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק י"ח - האהבה המסותרת'''
| |
|
| |
| ==מבוא לפרק==
| |
| עבודת השם שהתבארה בפרקים הקודמים אמנם קרובה, אבל לא '''מאד'''. הרי ישנם אנשים{{הערה|בלשון [[אדמו"ר הזקן]] "מי שאין דעתו יפה".}} שהמוח והלב שנתן להם הקב"ה לא יכולים להוליד [[אהבת ה'|אהבת]] ו[[יראת השם]]. בפרק זה מתחיל אדמו"ר הזקן להסביר שישנה דרך נוספת לעבוד את השם, והיא קרובה מאד לכל אחד ואחת: במקום להוליד אהבה חדשה{{הערה|על ידי התבוננות, כמבואר בפרקים הקודמים.}}, יכול הוא לעורר את האהבה הקיימת אצלו{{הערה|שכל יהודי נולד איתה. והיא הנקראת "[[אהבה מסותרת]]", משום שבדרך כלל לא רק שאינה גלויה אלא עוד זאת שאיננו מודעים כלל לקיומה.}}. אלא שכדי להבין כיצד מעוררים אותה יש להבין תחילה מהי.
| |
|
| |
| בפרקים הבאים{{הערה|י"ח עד כ"ה.}} תוסבר מהות אהבה זו וכיצד מעוררים אותה.
| |
|
| |
| '''בפרקים י"ח-[[ליקוטי אמרים - פרק י"ט|י"ט]]''' מוסברים שורשה, עניינה, ופעולתה של האהבה המסותרת.
| |
|
| |
| '''בפרקים [[ליקוטי אמרים - פרק כ'|כ']]-[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ב|כ"ב]]''' מוסברים הדביקות שנפעלת אצל יהודי על ידי [[אחדות השם]], לעומת הפירוד שגורמת אצלו [[עבודה זרה]].
| |
|
| |
| '''בפרקים [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ג|כ"ג]]-[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ד|כ"ד]]''' מוסבר שדביקות ופירוד אלו הם לא רק על ידי [[קידוש השם]] ועבודה זרה, אלא על ידי כל מצווה, וכל עבירה.
| |
|
| |
| ועל סמך כל זה יוסבר ב[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ה|פרק כ"ה]] '''כיצד קרוב מאד''' לכל אחד ואחת לעורר אצל עצמו אהבה זו.
| |
|
| |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{פרק תניא|פרק=יח|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ח}}}} | | {{פרק תניא|פרק=יח|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ח}}}} |
|
| |
| ==סיכום הפרק==
| |
| בשני הפרקים הראשונים (של ההסבר איך מעוררים את האהבה המסותרת (י"ח-י"ט)) מסביר הרבי את מהותה של האהבה המסותרת: שורשה, עניינה, כיצד היא ירושה לנו וכיצד היא כוללת גם יראה. בפרק הנוכחי מוסברים שניים מתוך ארבעת העניינים:
| |
|
| |
| '''כיצד היא ירושה לנו''' - ה[[אבות]] הקדושים זכו לנו בעבודתם{{הערה|לכל אחד מישראל יש בטבעו קדושה שהיא האהבה המסותרת, והבאה בירושה מהאבות הקדושים שמורישים לנו [[נפש רוח ונשמה]] דקדושה, כי לכל אחד מישראל יש שורש לכל הפחות ב[[מלכות דעשיה]], שבה מלובש בהעלם כל הספירות העליונות עד חכמה דאצילות, ומכח זה יש לכל אחד מישראל כח למסירות נפש על קידוש השם, אפילו לקל שבקלים.}}, שלכל צאצאיהם עד עולם תהיה נשמה קדושה.
| |
|
| |
| '''שורשה''' - שורש הנשמה הוא מאור אין סוף ברוך הוא, המתלבש בחכמה שבנפש של כל יהודי - אפילו קל שבקלים.
| |
|
| |
| ==מושגים יסודיים בפרק==
| |
| *[[אהבה טבעית]]
| |
| *[[ירושה]]
| |
| *[[מסירות נפש]]
| |
| *[[חכמה]]
| |
|
| |
| {{הערות שוליים}}
| |
| {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"ז|פרק י"ז]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק י"ט|פרק י"ט]]}} | | {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"ז|פרק י"ז]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק י"ט|פרק י"ט]]}} |
| [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] |