דבר מלכות נח: הבדלים בין גרסאות בדף

עדכון מידע
(עדכון מידע)
שורה 1: שורה 1:
== משיחות ש"פ נח, ד' מר־חשון ה'תשנ"ב ==
== משיחות ש"פ נח, ד' מר־חשון ה'תשנ"ב ==
{{דבר מלכות}}א. שבת פרשת נח היא שבת כללית, להיותה השבת '''הראשונה''' שבה נשלמת העבודה דששת ימי המעשה שלאחרי שבת בראשית (סיום וחותם מועדי חודש תשרי, שלאח"ז מתחילה עיקר העבודה בעולם, שמים וארץ וכל צבאם) – כמודגש בשם הפרשה: '''"נח"''', מלשון מנוחה, "נייחא[1] דרוחא, שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו, וכמ"ש[2] וישבות ביום השביעי ותרגומו ונח ביומא שביעאה"[3], היינו, שבשם הפרשה מודגש כללות ענינו של יום השבת.
{{דבר מלכות}}א. שבת פרשת נח היא שבת כללית, להיותה השבת '''הראשונה''' שבה נשלמת העבודה דששת ימי המעשה שלאחרי שבת בראשית (סיום וחותם מועדי חודש תשרי, שלאח"ז מתחילה עיקר העבודה בעולם, שמים וארץ וכל צבאם) – כמודגש בשם הפרשה: '''"נח"''', מלשון מנוחה, "נייחא<ref>תו"א ריש פרשתנו.</ref> דרוחא, שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו, וכמ"ש<ref>בראשית ב, ב.</ref> וישבות ביום השביעי ותרגומו ונח ביומא שביעאה"<ref>ובפרטיות יותר: "נח נח" ב"פ, "נייחא לעליונים נייחא לתחתונים", שהם ב' בחינות בשבת, שבת תתאה (נייחא דתתאי)* ושבת עלאה (נייחא דעילאי)* – תו"א שם.
 
'''*) לשון רבים, שהם כוללים ריבוי דרגות עד א"ס, אלא שבכללות נחלקים לב' מדרגות, שבת תתאה ושבת עלאה.'''</ref>, היינו, שבשם הפרשה מודגש כללות ענינו של יום השבת.


וההסברה בזה:
וההסברה בזה:


מהטעמים לכך ש"שבת בראשית" היא שבת כללית, כפתגם רבותינו נשיאינו[4] "ווי מ'שטעלט זיך שבת בראשית אזוי גייט א גאנץ יאר" (ההנהגה דשבת בראשית נמשכת בכל השנה) – כיון ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"[5], כל ימי השבוע הראשון לעבודה בפועל בעולם, שבו כלולים גם ימי השבוע דכל השבועות שבמשך השנה[6], שהרי בכל שבוע חוזרים ונשנים אותם שבעה ימים, מיום ראשון עד יום השבת[7]ף, שבעת ימי ההיקף הכוללים כל המשך הזמן.
מהטעמים לכך ש"שבת בראשית" היא שבת כללית, כפתגם רבותינו נשיאינו<ref>ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 43 (לעיל ע' 1). וש"נ.</ref> "ווי מ'שטעלט זיך שבת בראשית אזוי גייט א גאנץ יאר" (ההנהגה דשבת בראשית נמשכת בכל השנה) – כיון ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"<ref>זח"ב סג, ב. פח, א.</ref>, כל ימי השבוע הראשון לעבודה בפועל בעולם, שבו כלולים גם ימי השבוע דכל השבועות שבמשך השנה<ref name=":0">ויש לומר, שנוגע גם לשנים שלאח"ז, כיון ש"שנה" הוא מלשון שונה, שבה חוזרים ונשנים אותם ענינים שהיו בשנה שלפנ"ז, הכוללים כל השינויים (שנה מלשון שינוי) שבכללות הזמן.</ref>, שהרי בכל שבוע חוזרים ונשנים אותם שבעה ימים, מיום ראשון עד יום השבת<ref>שלכן "אנו מונין היום יום ראשון בשבת יום שני כו' עד יום השבת", אף ש"כבר עברו רבבות ימים משימ"ב עד עתה" (לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ).</ref>, שבעת ימי ההיקף הכוללים כל המשך הזמן.


ומזה מובן שגם "שבת נח" היא שבת כללית – להיותה השבת הראשונה שבה נשלמת העבודה דששת ימי המעשה ("ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"[8]) דשבוע הראשון, שכולל כל השבועות שבמשך השנה<sup>6</sup>, ולכן מודגש בה כללות ענין השבת שענינו מנוחה, "נח", "נייחא דרוחא . . שביתה כאדם השובת ממלאכתו".
ומזה מובן שגם "שבת נח" היא שבת כללית – להיותה השבת הראשונה שבה נשלמת העבודה דששת ימי המעשה ("ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"<ref>בראשית ב, א.</ref>) דשבוע הראשון, שכולל כל השבועות שבמשך השנה<ref name=":0" />, ולכן מודגש בה כללות ענין השבת שענינו מנוחה, "נח", "נייחא דרוחא . . שביתה כאדם השובת ממלאכתו".


ונמצא, ששבת בראשית כוללת העבודה דכל ימי השבוע (בכל השנה) כפי שהיא '''"בכח"''', ושבת פרשת נח (לאחרי העבודה בפועל במשך ששת ימי המעשה) כוללת ומהוה "אבן הבוחן" לעבודה דכל ימי השבוע (בכל השנה) כפי שהיא "'''בפועל"'''[9].
ונמצא, ששבת בראשית כוללת העבודה דכל ימי השבוע (בכל השנה) כפי שהיא "'''בכח'''", ושבת פרשת נח (לאחרי העבודה בפועל במשך ששת ימי המעשה) כוללת ומהוה "אבן הבוחן" לעבודה דכל ימי השבוע (בכל השנה) כפי שהיא "'''בפועל'''"<ref>ע"ד ובדוגמת החילוק שבין השבת שלפני הבריאה להשבת שבסיום וגמר הבריאה (ראה גם סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 21־20. וש"נ).</ref>.


ב. ויש לבאר הקשר והשייכות גם לתוכנה של פרשת השבוע[10]:
ב. ויש לבאר הקשר והשייכות גם לתוכנה של פרשת השבוע<ref>נוסף על האמור לעיל בנוגע לשם הפרשה – "נח".</ref>:


מהענינים המשותפים לפרשיות בראשית ונח (שבהם מודגשת ההוספה והמעלה שבפרשת נח לגבי פרשת בראשית) – בריאת וקיום העולם: בפרשת בראשית מסופר אודות בריאת העולם, "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"[11], "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"[12], ובפרשת נח מסופר אודות ההבטחה (והשבועה[13]) על קיום העולם, "עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבותו"[14], "זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם גו' לדורות עולם את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ"[15].
מהענינים המשותפים לפרשיות בראשית ונח (שבהם מודגשת ההוספה והמעלה שבפרשת נח לגבי פרשת בראשית) – בריאת וקיום העולם: בפרשת בראשית מסופר אודות בריאת העולם, "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"<ref>בראשית א, א.</ref>, "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"<ref name=":1">שם ב, ד.</ref>, ובפרשת נח מסופר אודות ההבטחה (והשבועה<ref>כמ"ש "לא אוסיף גו' ולא אוסיף", "כפל הדבר לשבועה" (ח, כא ובפרש"י).</ref>) על קיום העולם, "עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבותו"<ref>שם, כב.</ref>, "זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם גו' לדורות עולם את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ"<ref>שם ט, יב־יג.</ref>.


ומהחילוקים שביניהם[16] – שבפרשת בראשית מדובר אודות שלימות העולם ("עולם על מילואו נברא"[17]) כפי שהוא מצד '''בריאתו ע"י הקב"ה''', ולכן, כשהעולם יורד ממדרגתו כפי שצ"ל מצד רצון הקב"ה לא יכול להיות קיום העולם, כמסופר בס"פ בראשית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ גו' וינחם ה' גו' ויאמר ה' אמחה וגו'"; ובפרשת נח מדובר אודות שלימות העולם כפי שהוא '''מצד עצמו''', שגם במצב ירוד ניתן כח לבירור וזיכוך העולם (ע"י התשובה), ולכן, "בענני ענן על הארץ (כשתעלה במחשבה לפני להביא חושך ואבדון לעולם) ונראתה הקשת בענן גו' וראיתי' לזכור ברית עולם גו'"[18], שהו"ע הכריתת ברית עם נח[19], שע"י עבודתו בבירור וזיכוך העולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו, נעשה "נייחא דרוחא", שנשלם רצונו של הקב"ה בבריאת העולם, שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים[20].
ומהחילוקים שביניהם<ref>בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 51 ואילך.</ref> – שבפרשת בראשית מדובר אודות שלימות העולם ("עולם על מילואו נברא"<ref>ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.</ref>) כפי שהוא מצד '''בריאתו ע"י הקב"ה''', ולכן, כשהעולם יורד ממדרגתו כפי שצ"ל מצד רצון הקב"ה לא יכול להיות קיום העולם, כמסופר בס"פ בראשית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ גו' וינחם ה' גו' ויאמר ה' אמחה וגו'"; ובפרשת נח מדובר אודות שלימות העולם כפי שהוא '''מצד עצמו''', שגם במצב ירוד ניתן כח לבירור וזיכוך העולם (ע"י התשובה), ולכן, "בענני ענן על הארץ (כשתעלה במחשבה לפני להביא חושך ואבדון לעולם) ונראתה הקשת בענן גו' וראיתי' לזכור ברית עולם גו'"<ref>ט, יד־טז ובפרש"י.</ref>, שהו"ע הכריתת ברית עם נח<ref>להעיר מהשייכות דנח לנש"י, כמ"ש בפסוקי זכרונות דר"ה "וגם את נח באהבה זכרת" (ראה המשך תער"ב ח"א ע' תח).</ref>, שע"י עבודתו בבירור וזיכוך העולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו, נעשה "נייחא דרוחא", שנשלם רצונו של הקב"ה בבריאת העולם, שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים<ref>ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.</ref>.


ובסגנון אחר: בפרשת בראשית מודגש בעיקר מעמד ומצב העולם כפי שהוא מצד הכוונה העליונה ("בכח"), ובפרשת נח מודגש בעיקר מעמד ומצב העולם כפי שהוא מצד עבודת האדם ("בפועל"), שגם בעולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו (ועד לתכלית הירידה ד"מלאה הארץ חמס"[21]), נעשה מעמד ומצב של בירור וזיכוך (ועד לטהרה[22]) – "עולם חדש ראה"[23].
ובסגנון אחר: בפרשת בראשית מודגש בעיקר מעמד ומצב העולם כפי שהוא מצד הכוונה העליונה ("בכח"), ובפרשת נח מודגש בעיקר מעמד ומצב העולם כפי שהוא מצד עבודת האדם ("בפועל"), שגם בעולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו (ועד לתכלית הירידה ד"מלאה הארץ חמס"<ref>ו, יג.</ref>), נעשה מעמד ומצב של בירור וזיכוך (ועד לטהרה<ref>להעיר, שהמבול בא לטהר את העולם, ע"ד ובדוגמת הטהרה דמקוה ששיעורה ארבעים סאה, ולכן הי' הגשם דהמבול במשך ארבעים יום (תו"א שם).</ref>) – "עולם חדש ראה"<ref>ב"ר פרשתנו פ"ל, ח.</ref>.


ג. ובעומק יותר – שע"י העבודה בפועל (בפרשת נח) ניתוסף עילוי גדול יותר לגבי המעמד ומצב שמצד הבריאה (בפרשת בראשית), כמרומז בסיומה וחותמה של פרשת בראשית אודות מעלתו של נח, "ונח מצא חן בעיני הוי'":
ג. ובעומק יותר – שע"י העבודה בפועל (בפרשת נח) ניתוסף עילוי גדול יותר לגבי המעמד ומצב שמצד הבריאה (בפרשת בראשית), כמרומז בסיומה וחותמה של פרשת בראשית אודות מעלתו של נח, "ונח מצא חן בעיני הוי'":


בבריאת העולם כתיב "בראשית ברא '''אלקים''' את השמים ואת הארץ", ל"ב פעמים אלקים נאמר במעשה בראשית[24] – כיון שבריאת העולם היא ע"י שם '''אלקים''', שפירושו "בעל היכולת ובעל הכחות כולם"[25], שקאי על דרגת האלקות השייכת לעולם, "אלקים" בגימטריא "הטבע"[26].
בבריאת העולם כתיב "בראשית ברא '''אלקים''' את השמים ואת הארץ", ל"ב פעמים אלקים נאמר במעשה בראשית<ref>ראה זח"ג רטז, סע"ב. זו"ח צד, ב. צו, ב. קיב, ג.</ref> – כיון שבריאת העולם היא ע"י שם '''אלקים''', שפירושו "בעל היכולת ובעל הכחות כולם"<ref>שו"ע או"ח סוס"ה. וראה טור ושו"ע אדה"ז שם.</ref>, שקאי על דרגת האלקות השייכת לעולם, "אלקים" בגימטריא "הטבע"<ref>פרדס שי"ב פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' צג הערה 67.</ref>.


וגם מש"נ בהמשך הפרשה<sup>12</sup> "ביום עשות '''הוי' אלקים''' ארץ ושמים" – ה"ז באופן ששם הוי' '''מתלבש ומתעלם''' בשם אלקים, היינו, שאף שכח ההתהוות הוא משם הוי' (הוי' לשון מהוה[27]), מ"מ, ההתהוות בפועל היא ע"י ההתלבשות דשם הוי' בשם אלקים, ולכן, שם הוי' (כח ההתהוות) אינו מתגלה בהנבראים, והגילוי הוא משם אלקים בלבד.
וגם מש"נ בהמשך הפרשה<ref name=":1" /> "ביום עשות '''הוי' אלקים''' ארץ ושמים" – ה"ז באופן ששם הוי' '''מתלבש ומתעלם''' בשם אלקים, היינו, שאף שכח ההתהוות הוא משם הוי' (הוי' לשון מהוה<ref name=":2">זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. ועוד.</ref>), מ"מ, ההתהוות בפועל היא ע"י ההתלבשות דשם הוי' בשם אלקים, ולכן, שם הוי' (כח ההתהוות) אינו מתגלה בהנבראים, והגילוי הוא משם אלקים בלבד.


והחידוש שע"י העבודה דנח – ש"מצא חן בעיני '''הוי''''" – שעי"ז מתגלה '''בעולם''' (שנברא ע"י (ההתלבשות ב)שם אלקים) שם הוי' '''שלמעלה מהעולם'''[28], היינו, שבמציאות העולם כפי שנברא ע"י שם אלקים מתגלה שם הוי' (כמ"ש[29] "ואמת הוי' לעולם"), ועד שניכר בגלוי ש"הוי' הוא האלקים"[30], שגם הצמצום וההסתר (אלקים) הוא לאמיתתו שם הויקק', עי"ז שהגילוי דשם הוי' מתגלה וחודר במציאות העולם שנברא ע"י שם אלקים, ואז נמשכת ומתגלה דרגא נעלית יותר בשם הוי'[31] (הוי' דלעילא), ומוסיף והולך בעילוי אחר עילוי, כמבואר בענין '''ז' פעמים''' הוי' הוא האלקים שאומרים בסיום וחותם תפלת נעילה דיום הכיפורים[32].
והחידוש שע"י העבודה דנח – ש"מצא חן בעיני '''הוי''''" – שעי"ז מתגלה '''בעולם''' (שנברא ע"י (ההתלבשות ב)שם אלקים) שם הוי' '''שלמעלה מהעולם'''<ref>ובפרטיות יותר – לא רק שם הוי' ששייך לעולם (הפנימיות דשם אלקים), הוי' דלתתא, אלא גם שם הוי' שלמעלה מהעולם, הוי' דלעילא*.
 
'''*) ועפ"ז יומתק מארז"ל שנח "עולם חדש ראה" – חידוש ממש, מצד גילוי שם הוי' שלמעלה מהעולם.'''</ref>, היינו, שבמציאות העולם כפי שנברא ע"י שם אלקים מתגלה שם הוי' (כמ"ש<ref>תהלים קיז, ב.</ref> "ואמת הוי' לעולם"), ועד שניכר בגלוי ש"הוי' הוא האלקים"<ref>ואתחנן ד, לה. לט. מ"א יח, לט.</ref>, שגם הצמצום וההסתר (אלקים) הוא לאמיתתו שם הוי', עי"ז שהגילוי דשם הוי' מתגלה וחודר במציאות העולם שנברא ע"י שם אלקים, ואז נמשכת ומתגלה דרגא נעלית יותר בשם הוי'<ref>ומרומז בדיוק הלשון "הוי' הוא האלקים" (ולא "אלקים הוא הוי'"), שלגבי דרגא נעלית יותר נחשב שם הוי' שבדרגא הקודמת כשם אלקים. – ובלשון הקבלה: הוי' הוא ז"א ואלקים הוא מלכות, וכשז"א (הוי') עולה בעתיק, כאלקים יחשב (לקו"ת דרושי ש"ש סה, רע"ד – ממשנת חסידים סוף מס' יומא).</ref> (הוי' דלעילא), ומוסיף והולך בעילוי אחר עילוי, כמבואר בענין '''ז' פעמים''' הוי' הוא האלקים שאומרים בסיום וחותם תפלת נעילה דיום הכיפורים<ref>ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שמט. וש"נ.</ref>.


ד. ויש לומר, שענין זה (שבעולם שנברא בשם אלקים מתגלה שם הוי') מרומז בתוכנה של פרשת נח אודות קיום העולם באופן ד"לא ישבותו", והברית ד"את קשתי נתתי בענן":
ד. ויש לומר, שענין זה (שבעולם שנברא בשם אלקים מתגלה שם הוי') מרומז בתוכנה של פרשת נח אודות קיום העולם באופן ד"לא ישבותו", והברית ד"את קשתי נתתי בענן":


"לא ישבותו" – כמבואר בכ"מ[33] שבהנהגת העולם באופן תמידי ללא שינוי והפסק, כמו השמש והירח והכוכבים וכל הגלגלים בסיבובם התמידי ("לא ישבותו"), ניכר ומתגלה כח האין־סוף שלמעלה מהמדידה וההגבלה דהעולם (כיון שמצד המדידה וההגבלה דהעולם צ"ל שינוי והפסק) – "אני '''הוי'''' לא שניתי"[34].
"לא ישבותו" – כמבואר בכ"מ<ref>ראה עקידה פ' בא שער לח. הובא ונת' באוה"ת בראשית יח, ב ואילך. רד"ה החודש תרנ"ד. המשך תרס"ו ע' קנו. ועוד.</ref> שבהנהגת העולם באופן תמידי ללא שינוי והפסק, כמו השמש והירח והכוכבים וכל הגלגלים בסיבובם התמידי ("לא ישבותו"), ניכר ומתגלה כח האין־סוף שלמעלה מהמדידה וההגבלה דהעולם (כיון שמצד המדידה וההגבלה דהעולם צ"ל שינוי והפסק) – "אני '''הוי'''' לא שניתי"<ref>מלאכי ג, ו.</ref>.


ו"את קשתי נתתי בענן" – שה"קשת" היא מהשתקפות קרני השמש בהענן, היינו, שגם '''הענן''' העולה '''מן הארץ''' ("ואד יעלה מן הארץ"[35]) נעשה מזוכך עד שמשתקף בו האור ד"שמש הוי'"[36].
ו"את קשתי נתתי בענן" – שה"קשת" היא מהשתקפות קרני השמש בהענן, היינו, שגם '''הענן''' העולה '''מן הארץ''' ("ואד יעלה מן הארץ"<ref>בראשית ב, ו.</ref>) נעשה מזוכך עד שמשתקף בו האור ד"שמש הוי'"<ref>ויומתק יותר ע"פ פירוש המדרש (ב"ר פרשתנו פל"ה, ג) ש"קשתי" הוא "דבר שהוא מוקש לי", שהוא דוגמא לכבודו ית', כמ"ש (יחזקאל א, כח) "כמראה הקשת אשר יהי' בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'" (וראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך קשת (ע' רעח ואילך). וש"נ). ועפ"ז י"ל, שה"שמש הוי'" שב"קשת" כולל גם שם הוי' דלעילא, שגם הוא נמשך ומתגלה בעולם (בענן שעולה מן הארץ), ועי"ז נעשה הכריתת ברית על קיום העולם באופן ד"לא ישבותו", שבזה מתגלה התוקף ד"אני הוי' לא שניתי", שעיקרו מצד שם הוי' דלעילא, כי, אמיתת ענין הא"ס ובל"ג הוא בהעצמות דוקא (ראה לקו"ש ח"ה ע' 98).</ref>.


וב' ענינים אלו קשורים זל"ז, שקיום העולם מודגש ע"י הקשת, כמ"ש "זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ" – שבזה מרומז שבמציאותו של "כל בשר אשר על הארץ" ניכר ומתגלה כח הפועל שמחי' ומהוה אותו, שזהו"ע שם הוי', מלשון מהוה, ועד לשם הוי' שלמעלה מהעולם, הי' הוה ויהי' כאחד<sup>27</sup>, שם העצם[37], ועד לכח העצמות שבהתהוות מאין ליש, מ"מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש"[38], שניכר בהיש הגשמי שמציאותו הוא היש האמיתי[39].
וב' ענינים אלו קשורים זל"ז, שקיום העולם מודגש ע"י הקשת, כמ"ש "זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ" – שבזה מרומז שבמציאותו של "כל בשר אשר על הארץ" ניכר ומתגלה כח הפועל שמחי' ומהוה אותו, שזהו"ע שם הוי', מלשון מהוה, ועד לשם הוי' שלמעלה מהעולם, הי' הוה ויהי' כאחד<ref name=":2" />, שם העצם<ref>כס"מ הל' ע"ז פ"ב ה"ז. פרדס שי"ט. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.</ref>, ועד לכח העצמות שבהתהוות מאין ליש, מ"מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש"<ref>תניא אגה"ק ס"כ.</ref>, שניכר בהיש הגשמי שמציאותו הוא היש האמיתי<ref>ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ בשלח מג, ג. ועוד.</ref>.


ה. ויש להוסיף, שהעילוי שנעשה ע"י העבודה בפועל (פרשת נח) לגבי המעמד ומצב שבהתחלת הבריאה (פרשת בראשית) – מרומז בפרשת לך לך שמתחילין לקרוא בתפלת מנחה דשבת פרשת נח, בסיום שבעת ימי ההיקף דהשבוע הראשון לעבודה בעולם:
ה. ויש להוסיף, שהעילוי שנעשה ע"י העבודה בפועל (פרשת נח) לגבי המעמד ומצב שבהתחלת הבריאה (פרשת בראשית) – מרומז בפרשת לך לך שמתחילין לקרוא בתפלת מנחה דשבת פרשת נח, בסיום שבעת ימי ההיקף דהשבוע הראשון לעבודה בעולם:


'''"לך לך"''' מורה על הליכה אמיתית שהיא באין־ערוך למקומו (מעמדו ומצבו) הקודם[40], ועד שעי"ז מתגלית מעלתו האמיתית, כהפי' "אשר אראך", "אראה ואגלה אותך בעצמך"[41].
'''"לך לך"''' מורה על הליכה אמיתית שהיא באין־ערוך למקומו (מעמדו ומצבו) הקודם<ref>ראה לקו"ש ח"כ ע' 58. וש"נ.</ref>, ועד שעי"ז מתגלית מעלתו האמיתית, כהפי' "אשר אראך", "אראה ואגלה אותך בעצמך"<ref>תו"א ר"פ לך לך.</ref>.


והענין בזה – שע"י העבודה בפועל בעולם התחתון מתגלה מציאותו האמיתית של כאו"א מישראל, שבכל מעמד ומצב (גם בהיותו בעולם ירוד) ה"ה קשור ומאוחד עם אלקות, ולא עוד אלא שע"י עבודתו מברר ומזכך את העולם וממשיך ומגלה אלקות בעולם.
והענין בזה – שע"י העבודה בפועל בעולם התחתון מתגלה מציאותו האמיתית של כאו"א מישראל, שבכל מעמד ומצב (גם בהיותו בעולם ירוד) ה"ה קשור ומאוחד עם אלקות, ולא עוד אלא שע"י עבודתו מברר ומזכך את העולם וממשיך ומגלה אלקות בעולם.


ויש לומר, שעי"ז נעשה ענין ההליכה גם בדרגת האלקות (כביכול), שמתגלה אמיתת הענין דאחדות הוי' – ש"הוי' הוא האלקים", שגם שם אלקים שקשור עם בריאת העולם, מציאותו האמיתית היא שם הוי' שלמעלה מהעולם[42].
ויש לומר, שעי"ז נעשה ענין ההליכה גם בדרגת האלקות (כביכול), שמתגלה אמיתת הענין דאחדות הוי' – ש"הוי' הוא האלקים", שגם שם אלקים שקשור עם בריאת העולם, מציאותו האמיתית היא שם הוי' שלמעלה מהעולם<ref>להעיר ממ"ש בהמשך הפרשה (יב, ז) "וירא הוי' אל אברם . . ויבן שם מזבח להוי' גו'"*.
 
'''*) ובפרטיות יותר: "להוי' הנראה אליו", ולמעלה מזה, "להוי'" סתם (שם, ח) – שהם ב' מדרגות בשם הוי' (סה"מ תש"ב ע' 99 ואילך).'''</ref>.


<nowiki>*</nowiki>
<nowiki>*</nowiki>
שורה 121: שורה 127:


"ושם נעשה לפניך . . כמצות רצונך", כולל גם השלימות דקידוש לבנה באופן שמקבלים פני שכינה – "יראה אל '''אלקים''' בציון"[129], ויתירה מזה, "יראה גו' אל פני האדון '''הוי''''"[130], כולל גם היחוד דשם הוי' ושם אלקים שמודגש בקידוש לבנה (כנ"ל סי"א), "הוי' הוא האלקים", ובעילוי אחר עילוי, ז"פ "הוי' הוא האלקים" שאומרים בנעילת יוהכ"פ (לאחרי אמירת "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" פ"א, ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ג"פ) – (כ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בניגון המקובל:) '''הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, לשנה הבאה בירושלים!'''
"ושם נעשה לפניך . . כמצות רצונך", כולל גם השלימות דקידוש לבנה באופן שמקבלים פני שכינה – "יראה אל '''אלקים''' בציון"[129], ויתירה מזה, "יראה גו' אל פני האדון '''הוי''''"[130], כולל גם היחוד דשם הוי' ושם אלקים שמודגש בקידוש לבנה (כנ"ל סי"א), "הוי' הוא האלקים", ובעילוי אחר עילוי, ז"פ "הוי' הוא האלקים" שאומרים בנעילת יוהכ"פ (לאחרי אמירת "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" פ"א, ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ג"פ) – (כ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בניגון המקובל:) '''הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, לשנה הבאה בירושלים!'''
----[1]) תו"א ריש פרשתנו.
----[43]) לאחרי סיומו של חודש תשרי, אותיות רשית (בעה"ט עקב יא, יב).
 
[2]) בראשית ב, ב.
 
[3]) ובפרטיות יותר: "נח נח" ב"פ, "נייחא לעליונים נייחא לתחתונים", שהם ב' בחינות בשבת, שבת תתאה (נייחא דתתאי)* ושבת עלאה (נייחא דעילאי)* – תו"א שם.
 
'''*) לשון רבים, שהם כוללים ריבוי דרגות עד א"ס, אלא שבכללות נחלקים לב' מדרגות, שבת תתאה ושבת עלאה.'''
 
[4]) ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 43 (לעיל ע' 1). וש"נ.
 
[5]) זח"ב סג, ב. פח, א.
 
[6]) ויש לומר, שנוגע גם לשנים שלאח"ז, כיון ש"שנה" הוא מלשון שונה, שבה חוזרים ונשנים אותם ענינים שהיו בשנה שלפנ"ז, הכוללים כל השינויים (שנה מלשון שינוי) שבכללות הזמן.
 
[7]) שלכן "אנו מונין היום יום ראשון בשבת יום שני כו' עד יום השבת", אף ש"כבר עברו רבבות ימים משימ"ב עד עתה" (לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ).
 
[8]) בראשית ב, א.
 
[9]) ע"ד ובדוגמת החילוק שבין השבת שלפני הבריאה להשבת שבסיום וגמר הבריאה (ראה גם סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 21־20. וש"נ).
 
[10]) נוסף על האמור לעיל בנוגע לשם הפרשה – "נח".
 
[11]) בראשית א, א.
 
[12]) שם ב, ד.
 
[13]) כמ"ש "לא אוסיף גו' ולא אוסיף", "כפל הדבר לשבועה" (ח, כא ובפרש"י).
 
[14]) שם, כב.
 
[15]) שם ט, יב־יג.
 
[16]) בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 51 ואילך.
 
[17]) ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.
 
[18]) ט, יד־טז ובפרש"י.
 
[19]) להעיר מהשייכות דנח לנש"י, כמ"ש בפסוקי זכרונות דר"ה "וגם את נח באהבה זכרת" (ראה המשך תער"ב ח"א ע' תח).
 
[20]) ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
 
[21]) ו, יג.
 
[22]) להעיר, שהמבול בא לטהר את העולם, ע"ד ובדוגמת הטהרה דמקוה ששיעורה ארבעים סאה, ולכן הי' הגשם דהמבול במשך ארבעים יום (תו"א שם).
 
[23]) ב"ר פרשתנו פ"ל, ח.
 
[24]) ראה זח"ג רטז, סע"ב. זו"ח צד, ב. צו, ב. קיב, ג.
 
[25]) שו"ע או"ח סוס"ה. וראה טור ושו"ע אדה"ז שם.
 
[26]) פרדס שי"ב פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' צג הערה 67.
 
[27]) זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. ועוד.
 
[28]) ובפרטיות יותר – לא רק שם הוי' ששייך לעולם (הפנימיות דשם אלקים), הוי' דלתתא, אלא גם שם הוי' שלמעלה מהעולם, הוי' דלעילא*.
 
'''*) ועפ"ז יומתק מארז"ל שנח "עולם חדש ראה" – חידוש ממש, מצד גילוי שם הוי' שלמעלה מהעולם.'''
 
[29]) תהלים קיז, ב.
 
[30]) ואתחנן ד, לה. לט. מ"א יח, לט.
 
[31]) ומרומז בדיוק הלשון "הוי' הוא האלקים" (ולא "אלקים הוא הוי'"), שלגבי דרגא נעלית יותר נחשב שם הוי' שבדרגא הקודמת כשם אלקים. – ובלשון הקבלה: הוי' הוא ז"א ואלקים הוא מלכות, וכשז"א (הוי') עולה בעתיק, כאלקים יחשב (לקו"ת דרושי ש"ש סה, רע"ד – ממשנת חסידים סוף מס' יומא).
 
[32]) ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שמט. וש"נ.
 
[33]) ראה עקידה פ' בא שער לח. הובא ונת' באוה"ת בראשית יח, ב ואילך. רד"ה החודש תרנ"ד. המשך תרס"ו ע' קנו. ועוד.
 
[34]) מלאכי ג, ו.
 
[35]) בראשית ב, ו.
 
[36]) ויומתק יותר ע"פ פירוש המדרש (ב"ר פרשתנו פל"ה, ג) ש"קשתי" הוא "דבר שהוא מוקש לי", שהוא דוגמא לכבודו ית', כמ"ש (יחזקאל א, כח) "כמראה הקשת אשר יהי' בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'" (וראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך קשת (ע' רעח ואילך). וש"נ). ועפ"ז י"ל, שה"שמש הוי'" שב"קשת" כולל גם שם הוי' דלעילא, שגם הוא נמשך ומתגלה בעולם (בענן שעולה מן הארץ), ועי"ז נעשה הכריתת ברית על קיום העולם באופן ד"לא ישבותו", שבזה מתגלה התוקף ד"אני הוי' לא שניתי", שעיקרו מצד שם הוי' דלעילא, כי, אמיתת ענין הא"ס ובל"ג הוא בהעצמות דוקא (ראה לקו"ש ח"ה ע' 98).
 
[37]) כס"מ הל' ע"ז פ"ב ה"ז. פרדס שי"ט. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.
 
[38]) תניא אגה"ק ס"כ.
 
[39]) ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ בשלח מג, ג. ועוד.
 
[40]) ראה לקו"ש ח"כ ע' 58. וש"נ.
 
[41]) תו"א ר"פ לך לך.
 
[42]) להעיר ממ"ש בהמשך הפרשה (יב, ז) "וירא הוי' אל אברם . . ויבן שם מזבח להוי' גו'"*.
 
'''*) ובפרטיות יותר: "להוי' הנראה אליו", ולמעלה מזה, "להוי'" סתם (שם, ח) – שהם ב' מדרגות בשם הוי' (סה"מ תש"ב ע' 99 ואילך).'''
 
[43]) לאחרי סיומו של חודש תשרי, אותיות רשית (בעה"ט עקב יא, יב).


[44]) ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, זמן המנחה, קרוב לסיומו של יום השבת.
[44]) ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, זמן המנחה, קרוב לסיומו של יום השבת.