2,372
עריכות
עדכון מידע
(עדכון מידע) |
(עדכון מידע) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== משיחות ש"פ נח, ד' מר־חשון ה'תשנ"ב == | == משיחות ש"פ נח, ד' מר־חשון ה'תשנ"ב == | ||
{{דבר מלכות}}א. שבת פרשת נח היא שבת כללית, להיותה השבת '''הראשונה''' שבה נשלמת העבודה דששת ימי המעשה שלאחרי שבת בראשית (סיום וחותם מועדי חודש תשרי, שלאח"ז מתחילה עיקר העבודה בעולם, שמים וארץ וכל צבאם) – כמודגש בשם הפרשה: '''"נח"''', מלשון מנוחה, "נייחא<ref>תו"א ריש פרשתנו.</ref> דרוחא, שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו, וכמ"ש<ref>בראשית ב, ב.</ref> וישבות ביום השביעי ותרגומו ונח ביומא שביעאה"<ref>ובפרטיות יותר: "נח נח" ב"פ, "נייחא לעליונים נייחא לתחתונים", שהם ב' בחינות בשבת, שבת תתאה (נייחא דתתאי)* ושבת עלאה (נייחא דעילאי)* – תו"א שם. | {{דבר מלכות}}א. שבת פרשת נח היא שבת כללית, להיותה השבת '''הראשונה''' שבה נשלמת העבודה דששת ימי המעשה שלאחרי שבת בראשית (סיום וחותם מועדי חודש תשרי, שלאח"ז מתחילה עיקר העבודה בעולם, שמים וארץ וכל צבאם) – כמודגש בשם הפרשה: '''"נח"''', מלשון מנוחה, "נייחא<ref>תו"א ריש פרשתנו.</ref> דרוחא, שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו, וכמ"ש<ref name=":3">בראשית ב, ב.</ref> וישבות ביום השביעי ותרגומו ונח ביומא שביעאה"<ref>ובפרטיות יותר: "נח נח" ב"פ, "נייחא לעליונים נייחא לתחתונים", שהם ב' בחינות בשבת, שבת תתאה (נייחא דתתאי)* ושבת עלאה (נייחא דעילאי)* – תו"א שם. | ||
'''*) לשון רבים, שהם כוללים ריבוי דרגות עד א"ס, אלא שבכללות נחלקים לב' מדרגות, שבת תתאה ושבת עלאה.'''</ref>, היינו, שבשם הפרשה מודגש כללות ענינו של יום השבת. | '''*) לשון רבים, שהם כוללים ריבוי דרגות עד א"ס, אלא שבכללות נחלקים לב' מדרגות, שבת תתאה ושבת עלאה.'''</ref>, היינו, שבשם הפרשה מודגש כללות ענינו של יום השבת. | ||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
<nowiki>*</nowiki> | <nowiki>*</nowiki> | ||
ו. ע"פ האמור לעיל שבשבוע דפרשת נח כלולה העבודה דכל השנה כולה כפי שהיא בפועל, מובן, שיום הש"ק פרשת נח הוא הזמן המתאים '''לחשבון־צדק''' של העבודה בפועל דהשנה החדשה שנמצאים כבר בתוכה | ו. ע"פ האמור לעיל שבשבוע דפרשת נח כלולה העבודה דכל השנה כולה כפי שהיא בפועל, מובן, שיום הש"ק פרשת נח הוא הזמן המתאים '''לחשבון־צדק''' של העבודה בפועל דהשנה החדשה שנמצאים כבר בתוכה<ref>לאחרי סיומו של חודש תשרי, אותיות רשית (בעה"ט עקב יא, יב).</ref> – לבחון כל פרטי עניני העבודה דששת ימי המעשה ודיום השבת<ref>ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, זמן המנחה, קרוב לסיומו של יום השבת.</ref> (הכוללים כל ימי השבוע דכל השנה), על מנת לתקן ולהשלים כל עניני העבודה בפועל בתכלית השלימות. | ||
ויש לומר, שעשיית החשבון־צדק בשבת פרשת נח על השבוע הראשון של העבודה בפועל, צ"ל באופן המתאים לתוכנה של העבודה בפועל – שעיקרה ותכליתה לגלות בעולם דרגת האלקות שלמעלה מהעולם, "הוי' הוא האלקים". | ויש לומר, שעשיית החשבון־צדק בשבת פרשת נח על השבוע הראשון של העבודה בפועל, צ"ל באופן המתאים לתוכנה של העבודה בפועל – שעיקרה ותכליתה לגלות בעולם דרגת האלקות שלמעלה מהעולם, "הוי' הוא האלקים". | ||
ולהעיר, שענין זה מודגש גם בעבודת התשובה | ולהעיר, שענין זה מודגש גם בעבודת התשובה<ref>להעיר מהשייכות לפרשת השבוע – ש"הטריחו בבנין זה (בנין התיבה) כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה . . אולי '''ישובו'''" (פרש"י פרשתנו ו, יד), ויתירה מזה, "כשהורידן הורידן ברחמים אם'''יחזרו''' יהיו גשמי ברכה" (שם ז, יב).</ref> (לאחרי הקדמת החשבון־צדק) – "שובה ישראל עד '''הוי' אלקיך'''"<ref>הושע יד, ב.</ref>, שהתשובה היא באופן שהוי' נעשה אלקיך<ref>ובב' הפירושים שבזה – ששם הוי' נמשך ומתגלה בשם אלקים, ויתירה מזה, ששם הוי' נעשה שם אלקים, ונמשך ומתגלה שם הוי' נעלה יותר (לקו"ת שבהערה 31).</ref>, ועד לשלימות התשובה ביוהכ"פ שסיומו וחותמו באמירת ז"פ "הוי' הוא האלקים", ובהתאם לכך, נעשה גם החשבון־צדק באופן נעלה יותר, כדלקמן. | ||
ז. ובהקדמה: | ז. ובהקדמה: | ||
הכלל ש"כל ישראל בחזקת כשרות" | הכלל ש"כל ישראל בחזקת כשרות"<ref>רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ב ה"ב. וראה גם הל' יסוה"ת ספ"ז.</ref> הוא (בעיקר) בנוגע להזולת (כפי שמצינו להלכה בנוגע לעדות וכיו"ב), אבל בנוגע לעצמו, אין לסמוך על ה"חזקת כשרות"<ref>להעיר ממארז"ל "אל תאמין בעצמך כו'" (אבות פ"ב מ"ד).</ref>, אלא צריך לבחון (מזמן לזמן) מעמדו ומצבו ע"י עשיית חשבון־צדק בנוגע לכל פרטי עניניו במחשבה דיבור ומעשה, ולקבל על עצמו לתקן ולהשלים הענינים הדורשים תיקון ושלימות, ועוד והוא העיקר, לתקנם ולהשלימם במעשה בפועל, ש"המעשה הוא העיקר"<ref>אבות פ"א מי"ז.</ref>. | ||
והתיקון במעשה בפועל נוגע ושייך להתשובה עצמה – דאף ש"עיקר התשובה בלב" | והתיקון במעשה בפועל נוגע ושייך להתשובה עצמה – דאף ש"עיקר התשובה בלב"<ref>תניא פכ"ט. שם אגה"ק ס"י.</ref>, וכהפס"ד בגמרא<ref>קידושין מט, ב.</ref> שע"י הרהור תשובה נעשה צדיק (ויתירה מזה: "צדיק גמור"<ref>אור זרוע סקי"ב.</ref>), ה"ז מפני שההרהור תשובה שבלב הוא באופן שכולל (בכח) ההמשך שלאח"ז עד למעשה בפועל (שהוא העיקר). | ||
וענין זה מודגש יותר בתשובה על ענינים שבין אדם לחבירו | וענין זה מודגש יותר בתשובה על ענינים שבין אדם לחבירו<ref>ולהעיר, שעיקר עונש המבול הי' על ענינים שבין אדם לחבירו, כמארז"ל (פרש"י פרשתנו ו, יג) "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".</ref> (שבהם מודגשת יותר פעולת התורה '''בעולם''') – ש"אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו"<ref>רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ט.</ref>, כמ"ש<ref>ויקרא ה, כג.</ref> "והשיב את הגזילה אשר גזל". ולדוגמא בגזילה בדקות, ש"נתן לו (שלום) ולא החזיר (שלום) . . גזילת העני בבתיכם"<ref>ברכות ו, סע"ב.</ref>, גם כשהסיבה שלא החזיר לו שלום היא מפני שהי' עסוק וטרוד בענין של מצוה<ref>ובפרט ש"העוסק במצוה פטור מן המצוה" (סוכה כה, סע"א. וש"נ), וכידוע הטעם שמצד ההתכללות דכל המצוות, יש בכל מצוה מעין ודוגמת שאר המצוות (ראה לקו"ש חכ"ו ע' 237 הערה 64. וש"נ).</ref> (ויתכן שבגלל זה לא הבחין בו), ובודאי שלא התכוין לפגוע בו ח"ו, מ"מ, כיון שבפועל היתה לחבירו נפילת הרוח<ref>וזה '''שאצלו''' ישנה המצוה דהחזרת שלום (שלילת גזילה) מצד התכללות המצוות (כבהערה הקודמת), לא מהני לבטל נפילת הרוח '''דחבירו''', כפשוט.</ref>, צריך לפייסו ולרצותו. | ||
[ולהעיר, שענין זה יכול (וצריך) להיות גם ביום השבת, ובפרט שיום השבת הוא זמן המוכשר ומסוגל ביותר להוסיף באהבת ישראל ואחדות ישראל | [ולהעיר, שענין זה יכול (וצריך) להיות גם ביום השבת, ובפרט שיום השבת הוא זמן המוכשר ומסוגל ביותר להוסיף באהבת ישראל ואחדות ישראל<ref>ובאופן ד"ויקהל משה", "עשה לך קהלות גדולות כו' בכל שבת ושבת" (יל"ש ר"פ ויקהל).</ref>, כפי שמצינו בהלכה לענין השתתפות בסעודה עם חבירו ביום השבת, ומודגש גם במנהג ישראל דהכנסת אורחים ביום השבת<ref>ויש לומר, שהטעם שעיקר החיוב דהכנסת אורחים הוא ביו"ט יותר מאשר בשבת (ראה תו"א ר"פ חיי"ש. ובכ"מ), הוא, לפי שהכנסת אורחים ביום השבת היא באופן שהאורח אינו מרגיש את עצמו כ"אורח", אלא בשוה לבעל הבית, מצד גודל האהבה והאחדות שביניהם.</ref>]. | ||
וכיון שהחשבון־צדק הוא באופן שמפשפש בפרטי עניניו, ומשתדל ועוסק בתיקונם '''במעשה בפועל''' – הרי הוא (בשעת מעשה) במעמד ומצב של מדידה והגבלה, לפי ערך וביחס להמדידה וההגבלה דפרטי עניניו שמונח ועוסק בהתיקון שלהם, כל פרט ופרט לפי ענינו. | וכיון שהחשבון־צדק הוא באופן שמפשפש בפרטי עניניו, ומשתדל ועוסק בתיקונם '''במעשה בפועל''' – הרי הוא (בשעת מעשה) במעמד ומצב של מדידה והגבלה, לפי ערך וביחס להמדידה וההגבלה דפרטי עניניו שמונח ועוסק בהתיקון שלהם, כל פרט ופרט לפי ענינו. | ||
| שורה 70: | שורה 70: | ||
וישנו אופן נעלה יותר – שתמורת הפשפוש במעשיו ה"ה '''מתעלה''' לדרגא ועולם נעלה יותר, להיות מונח לגמרי בתפלה ותורה כו', '''ובדרך ממילא''' ידחו ויתבטלו הענינים הבלתי־רצויים, כיון שמעט אור דוחה הרבה חושך, ועאכו"כ '''הרבה''' אור; אבל לאידך, באופן זה לא מודגש התיקון והשלימות דהענינים הפרטיים, כיון שאינו מתעסק בהם. | וישנו אופן נעלה יותר – שתמורת הפשפוש במעשיו ה"ה '''מתעלה''' לדרגא ועולם נעלה יותר, להיות מונח לגמרי בתפלה ותורה כו', '''ובדרך ממילא''' ידחו ויתבטלו הענינים הבלתי־רצויים, כיון שמעט אור דוחה הרבה חושך, ועאכו"כ '''הרבה''' אור; אבל לאידך, באופן זה לא מודגש התיקון והשלימות דהענינים הפרטיים, כיון שאינו מתעסק בהם. | ||
והשלימות האמיתית היא בחיבור ב' המעלות גם יחד – שהחשבון־צדק התיקון והשלימות דהענינים הפרטיים ע"י ההתעסקות בהם, היא, מתוך תנועה של התעלות לדרגא נעלית יותר, להמשיכה ולגלותה בהמדידה וההגבלה דכל פרט ופרט לפי ענינו, שיהי' באופן המתאים לדרגא העליונה – ע"ד ובדוגמת ובהתאם להמשכה והגילוי דשם הוי' בשם אלקים, שנעשית בעבודה בפועל | והשלימות האמיתית היא בחיבור ב' המעלות גם יחד – שהחשבון־צדק התיקון והשלימות דהענינים הפרטיים ע"י ההתעסקות בהם, היא, מתוך תנועה של התעלות לדרגא נעלית יותר, להמשיכה ולגלותה בהמדידה וההגבלה דכל פרט ופרט לפי ענינו, שיהי' באופן המתאים לדרגא העליונה – ע"ד ובדוגמת ובהתאם להמשכה והגילוי דשם הוי' בשם אלקים, שנעשית בעבודה בפועל<ref>לאחרי וע"י הנתינת־כח (בכח) דשבת שובה ("שובה ישראל עד הוי' אלקיך") ודיוה"כ* (שבסיומו מכריזים "הוי' הוא האלקים" ז"פ). | ||
ויש להוסיף, שענין זה נוגע גם לשלילת רגש של צער ומרירות כתוצאה מהחשבון־צדק (כשרואה שיש ענינים הצריכים תיקון) – כיון שנרגש אצלו בעיקר (לא החסרון שבענינים הפרטיים, אלא) תנועת ההתעלות לדרגא נעלית יותר, להמשיכה ולגלותה בעניניו הפרטיים, ובעומק יותר, שנרגש אצלו שכוונת הירידה למעמד ומצב הדורש תיקון היא בשביל השלימות שנעשית ע"י התשובה, '''שמתגלה בפועל''' | '''*) וגם בשמע"צ ושמח"ת (הקליטה דכל עניני חג הסוכות שבו מתגלים עניני ר"ה ויוה"כ), שלפני הקפות מכריזים הפסוק "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים", וג' פעמים (כמנהג חב"ד), בכל ג' הפעמים דהקפות, בליל שמע"צ, בליל וביום שמח"ת.'''</ref> בפרשת נח. | ||
ויש להוסיף, שענין זה נוגע גם לשלילת רגש של צער ומרירות כתוצאה מהחשבון־צדק (כשרואה שיש ענינים הצריכים תיקון) – כיון שנרגש אצלו בעיקר (לא החסרון שבענינים הפרטיים, אלא) תנועת ההתעלות לדרגא נעלית יותר, להמשיכה ולגלותה בעניניו הפרטיים, ובעומק יותר, שנרגש אצלו שכוונת הירידה למעמד ומצב הדורש תיקון היא בשביל השלימות שנעשית ע"י התשובה, '''שמתגלה בפועל'''<ref>משא"כ בצדיק ה"ז בכח ולא בפועל.</ref> תוקף ההתקשרות של יהודי עם הקב"ה גם בהיותו במצב ירוד, ע"ד ובדוגמת השלימות דשם הוי' כשנמשך ומתגלה בפועל גם ב(הצמצום והירידה ב)שם אלקים, ולכן, נעשה החשבון־צדק והתשובה מתוך רגש של שמחה<ref>להעיר, שחג הסוכות, "זמן שמחתנו", נקרא "ראשון לחשבון עונות" (ויק"ר פ"ל, ז. טואו"ח סתקפ"א), דיש לומר, שבזה מרומז גם שהחשבון צ"ל מתוך שמחה (וראה הערה הבאה).</ref> ותענוג<ref>ויש לומר, שענין זה מודגש בהחשבון־צדק והתשובה שבשבת פרשת נח יותר מאשר בהחשבון־צדק והתשובה דאלול ותשרי. ומהטעמים לזה – בפשטות – שהחשבון־צדק דאלול ותשרי, להיותו בסיום העבודה בפועל דכל השנה, עיקרו '''תיקון העבר''' (אף שהוא גם הכנה לשנה הבאה), משא"כ החשבון־צדק שבשבת פרשת נח, להיותו בסיום העבודה בפועל של השבוע הראשון '''שכולל''' (בכח) השבועות דכל השנה, עיקרו '''קבלה על להבא''' בנוגע לעבודה בפועל שתהי' במשך השבועות הבאים.</ref>. | |||
ח. וענין זה מודגש גם באופן העבודה דיום השבת – התוכן של (פרשת) נח, מנוחה ושביתה דיום השבת: | ח. וענין זה מודגש גם באופן העבודה דיום השבת – התוכן של (פרשת) נח, מנוחה ושביתה דיום השבת: | ||
ענינו של יום השבת – כמ"ש | ענינו של יום השבת – כמ"ש<ref>יתרו כ, יו"ד.</ref> "ויום השביעי שבת '''להוי' אלקיך'''", שנמשך ומתגלה שם הוי' בשם אלקים, וכמבואר בדרושי חסידות<ref>לקו"ת בהר מב, ג. בלק עב, א. ובכ"מ.</ref> בפירוש הכתוב<ref name=":3" /> "ויכל אלקים ביום השביעי", ש"כלתה בחי' ומדרגת מדת הצמצום וההסתר דשם אלקים ונמשך התגלות שם הוי', שבת להוי'". | ||
וענין זה מודגש גם בהתשובה דיום השבת, "שבת אותיות תשב" | וענין זה מודגש גם בהתשובה דיום השבת, "שבת אותיות תשב"<ref name=":4">תניא אגה"ת ספ"י.</ref> – שהתשובה דשבת היא תשובה עילאה<ref name=":4" /> שהיא בשמחה רבה<ref>שם ספי"א.</ref>, כיון שאינה באופן של התעסקות עם שלילת ותיקון הענינים הבלתי־רצויים (תשובה תתאה שזמנה לפני יום השבת), אלא באופן של התעלות לדרגא נעלית יותר<ref>ראה לקו"ת בלק שם: "בחול . . שם אלקים . . מסתיר . . לכן צ"ל הצעקה בתפלה לצאת מן ההסתר . . אבל בשבת כתיב ויכל אלקים . . יוצאים מבחי' ההסתר . . אין שייך צעקה, רק אדרבה, ההתענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת".</ref>, ע"י ההתעסקות בלימוד התורה<ref>"תשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו" (שם ספ"ח).</ref> (נגלה דתורה ובמיוחד פנימיות התורה<ref>להעיר מהנהגת האריז"ל ש"הי' מעיין ו' דרכים בהלכה כנגד ו' ימי המעשה, וא' ע"ד הסוד כנגד יום השבת" (טעמי המצוות להרח"ו פ' ואתחנן), שמזה מובן, שבימי המעשה הי' עיקר לימודו בנגלה, וביום השבת הי' עיקר לימודו בנסתר. וראה אג"ק אדמו"ר מהר"ש (ע' כו): "ביום הש"ק ב' שלישים בנסתר ושליש בנגלה".</ref>) בתכלית השלימות, באופן של "אתדבקות רוחא ברוחא"<ref>שם רפ"י.</ref>, ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו"<ref>תניא פ"ה.</ref>, ויתירה מזה, שכל מציאותו בטלה ומכוסה לגמרי בתורה, ע"ד ובדוגמת המעמד ומצב דלעתיד לבוא (ששייך ליום השבת, "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"<ref>תמיד בסופה.</ref>), כמ"ש הרמב"ם בסיום וחותם ספרו<ref>ובהדגשה יתירה – בבואנו זה־עתה מסיום מחזור שמיני (והתחלת מחזור תשיעי) דלימוד הרמב"ם ע"י רבים מישראל.</ref> ש"באותו הזמן" יהי' לימוד התורה באופן ד"כמים ("אין<ref>ב"ק יז, א. וש"נ.</ref> מים אלא תורה"<ref>להעיר משיעור היומי ברמב"ם (הל' ת"ת פ"ג ה"ט) – "דברי תורה נמשלו כמים".</ref>) לים '''מכסים'''". | ||
ויש להוסיף, שבשבת פרשת נח מודגשת ביותר התשובה בשמחה | ויש להוסיף, שבשבת פרשת נח מודגשת ביותר התשובה בשמחה<ref>וגם השלימות דלימוד התורה שבתשובה עילאה ("כמים לים מכסים") מודגשת בפרשת נח – כיון שענין המבול למעליותא (כפי שהוא בתורה) מורה על השלימות ד"כמים לים מכסים" (נתבאר בארוכה בלקו"ש ח"ל ע' 19 ואילך).</ref> – כיון שבאים זה־עתה מחודש תשרי, ה"מרובה במועדות"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ב ס"ב.</ref>, שאין אומרים תחנון (מערב יוה"כ) עד סיומו של החודש<ref>השלמה לשו"ע אדה"ז (להר"נ מדובראוונא) סקל"א ס"ח.</ref>, וכשמתחילים לומר תחנון בחודש מר־חשון (לאחרי ר"ח) אין רגילים עדיין באמירת תחנון (ובעומק יותר – שנמשכת עדיין השפעת המועדים<ref>ובפרט לפני ז' מרחשון – ש"הי' דומה להם כאילו הם עדיין בארץ ישראל עסוקים בעניני הרגל" (ש"ך חו"מ סמ"ג סקמ"ז).</ref>), ולכן, מודגשת יותר השמחה שבעבודת התשובה (גם בתשובה תתאה שלפני השבת). | ||
ט. והדגשה יתירה בכהנ"ל – בנוגע לחשבון־צדק בשבת פרשת נח בשנה זו: | ט. והדגשה יתירה בכהנ"ל – בנוגע לחשבון־צדק בשבת פרשת נח בשנה זו: | ||
| שורה 88: | שורה 90: | ||
ובפרטיות יותר: | ובפרטיות יותר: | ||
גם כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו שיש אצלו ענינים הצריכים תיקון, אין זה בסתירה ח"ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, כי, העבודה '''דכללות בנ"י''' במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא להשלימות דהגאולה (שתלוי' "במעשינו ועבודתינו (ד)כל זמן משך הגלות" | גם כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו שיש אצלו ענינים הצריכים תיקון, אין זה בסתירה ח"ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, כי, העבודה '''דכללות בנ"י''' במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא להשלימות דהגאולה (שתלוי' "במעשינו ועבודתינו (ד)כל זמן משך הגלות"<ref>תניא רפל"ז.</ref>) – '''נסתיימה ונשלמה''', ואין ביאור והסבר כלל על עיכוב הגאולה, ולכן, גם אם חסר בעבודתו של הפרט במשך הזמן שמתעכבת הגאולה מאיזו סיבה שתהי', ה"ז ענין '''פרטי''' שבודאי צריך לתקנו ולהשלימו, אבל, אין זה גורע ח"ו בגמר ושלימות "מעשינו ועבודתינו" דכלל ישראל שעומדים מוכנים להגאולה, וכיון שכן, גם התיקון והשלימות דהפרט היא בנקל יותר, ומתוך שמחה, בידעו שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה. | ||
ובסגנון אחר: כללות בנ"י שהם "קומה אחת שלימה"<ref>לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ.</ref> נמצאים במעמד ומצב דאדם שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, הן ברוחניות (רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת) והן בגשמיות, והחסרון דהפרט הוא כמו מיחוש או חולי קל וחיצוני באבר פרטי שתיקונו ע"י רפואה קלה ומהירה, כמ"ש<ref>משפטים כא, יט.</ref> "ורפא ירפא", "שניתנה רשות (וכח) לרופא לרפאות"<ref>ברכות ס, סע"א. וש"נ.</ref>, כולל ובמיוחד הרפואה שע"י התשובה ("גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם"<ref>יומא פו, סע"א.</ref>), ועד לשלימות הרפואה שהיא (לא רק מכאן ולהבא, אלא) עוקרת את החולי '''מלמפרע'''<ref>ראה צפע"נ לרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב. ועוד.</ref>. | |||
ואם הדברים אמורים בזמנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, על אחת כמה וכמה לאחרי שעברו כמה עשיריות שנים, יותר מארבעים שנה ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"<ref>תבוא כט, ג.</ref>. | |||
ועאכו"כ בשנה זו – ה'תשנ"ב – שהר"ת שלה (לאחרי ובהוספה לשנה שלפני', ה'תנש"א, הי' תהא שנת נפלאות אראנו) "הי' תהא שנת נפלאות בה", ו"נפלאות בכל", "בכל מכל כל"<ref>ראה ב"ב טז, סע"ב ואילך.</ref> (בגימטריא "קבץ"<ref>ראה חידושי חת"ס שם.</ref>), שכולל כל הענינים כולם<ref>כולל גם הפיכת הענינים הבלתי־רצויים שנרמזים בתיבת "כל" (ראה המשך תער"ב ח"א פ"צ) – ע"י ה(חשבון־צדק וה)תשובה.</ref> (נוסף לכך שהאות ב' היא אות השימוש לכל הענינים), ולכל לראש ובעיקר ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref>מיכה ז, טו.</ref>. | |||
ובפרט לאחרי שכבר נשלם החודש הראשון של השנה, "תשרי", אותיות "רשית"<ref>כנ"ל הערה 43.</ref>, שכולל כל השנה כולה, ועומדים ביום השבת הראשון לשלימות העבודה בעולם, שבו מודגש כללות ענין השבת שקשור עם הגאולה, ובפרט יום השבת לאחרי חצות, הזמן דסעודה שלישית הקשורה עם יעקב, שלישי שבאבות, כנגד גאולה השלישית וביהמ"ק השלישי<ref>ראה לקו"ש חט"ו ע' 231. וש"נ.</ref> ("ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו"<ref>הושע ו, ב ובמפרשים.</ref>), ומתכוננים להקריאה בתורה: "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך", ציווי ונתינת־כח לכאו"א מישראל ולכלל ישראל (ע"י אברהם, היהודי הראשון, "אחד הי' אברהם"<ref>יחזקאל לג, כד.</ref>) ללכת מהגלות אל הגאולה, ובאופן של הליכה כפולה ("לך לך"<ref>להעיר מהשייכות דכפל לגאולה, כדרשת חז"ל (יל"ש ר"פ לך לך. ועוד) "חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה" (וראה ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ועוד). – ועפ"ז י"ל שגם הכפל ד"נח נח" (ששייך גם להכפל דשבת, כנ"ל הערה 3) רומז על הגאולה.</ref>) שרומז גם על '''מהירות''' ההליכה, שהשלימות בזה היא באופן ד"ארו<ref>דניאל ז, יג.</ref> עם ענני שמיא"<ref>ויש לבאר הדיוק ד"ענני '''שמיא'''" – שאף שהעננים באים '''מן הארץ''' ("ואד יעלה מן הארץ"), מ"מ, נעשים "ענני '''שמיא'''", ע"ד ובדוגמת ענין ה"קשת", שנעשה מהשתקפות קרני '''השמש''' בעננים (כנ"ל ס"ד). – ולהעיר מהשייכות ד"קשת" להגאולה, כדאיתא בזהר (פרשתנו עב, ב) "כד יפקון ישראל מן גלותא זמינא האי קשת לאתקשטא . . בגווני נהירין* . . וכדין צפי לי' למשיח, מנלן, דכתיב וראיתי' לזכור ברית עולם . . ידכר קב"ה להאי ברית דאיהו בגלותא ויקים לה מעפרא, הה"ד ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם"** (וראה ד"ה את קשתי נתתי בענן תרנ"ד). | |||
'''*) ומ"ש "לדרת עולם", "נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו" (פרש"י ט, יב) – קאי על קשת''' ע"ד הרגיל '''שהיא סימן ש"לא יהי' עוד מבול" (כפשטות הכתוב), ובלשון הזהר "דאתחזייא''' בגוונין חשוכין '''מתחזיא לדוכרנא דלא ייתי מבול".''' | |||
'''**) ומסיים, "ודא הוא דכתיב (בהפטרה דפרשת נח) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך".'''</ref> – הרי בודאי ובודאי שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, ועכשיו '''אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו!''' | |||
<nowiki>*</nowiki> | <nowiki>*</nowiki> | ||
| שורה 104: | שורה 110: | ||
ובהקדמה: | ובהקדמה: | ||
קיום העולם באופן ש"יום ולילה לא ישבותו" (לאחרי המבול | קיום העולם באופן ש"יום ולילה לא ישבותו" (לאחרי המבול<ref>משא"כ קודם המבול שהי' יכול להיות הפסק ושינוי, כבזמן המבול, ש"לא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה" (פרש"י עה"פ).</ref>) תלוי במהלך החמה והלבנה, שמהלכים בקביעות ובתמידיות כפי שקבע הקב"ה בתחלת בריאתם, כמ"ש<ref>בראשית א, יד.</ref> "יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה . . ולמועדים<ref>שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה (פרש"י עה"פ).</ref> ולימים ושנים", וכפי שאומרים בברכת קידוש לבנה: "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם"<ref name=":5">סנהדרין מב, א.</ref>, "חוק הוא דבר קבוע לשמש ביום ולירח בלילה, וזמן נתן להם דהיינו זמן סיבוב גלגל הלבנה בכ"ט י"ב תשצ"ג, וסיבוב גלגל החמה בשס"ה יום ורביע"<ref name=":6">חדא"ג מהרש"א שם.</ref>, כולל ובמיוחד הסדר הקבוע '''דחידוש''' הלבנה, שאינה במילואה כל ימי החודש, אלא באמצע החודש, והולכת ומתמעטת עד שנעלמת לגמרי, ואח"כ חוזרת ומתחדשת – שעל זה מברכים הברכה המיוחדת דקידוש החודש. | ||
וביאור גודל העילוי דקידוש לבנה, כמארז"ל< | וביאור גודל העילוי דקידוש לבנה, כמארז"ל<ref name=":5" /> "כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה", וכמו שאומרים בברכת קידוש הלבנה "אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דים . . הלכך נימרינהו מעומד" – "לפי שישראל בגלותן אינן זוכין לראות פני שכינה ורחוקה מקבלתה, אבל חידוש הלבנה הוא סימן לישראל שהם עתידים להתחדש כמותה לפאר ליוצרם בקיבול פני שכינה . . ולזה כשאנו מברכין על החודש בזמנו שהוא סימן שאנו עתידין להתחדש כמותה, הרי אנו כאילו מקבלין פני השכינה"<ref name=":6" />. וזהו גם מהטעמים שאומרים בקידוש לבנה "דוד מלך ישראל חי וקיים"<ref>ר"ה כה, א.</ref>, "שמלכותו נמשל ללבנה<ref>"נמשל כלבנה שנאמר בו כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם" (פרש"י שם).</ref>, ועתיד להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה, שנאמר<ref>תהלים פד, יב.</ref> שמש ומגן ה', ולכן עושין שמחות רקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין"<ref>רמ"א או"ח סתכ"ו ס"ב.</ref>. | ||
יא. ובעומק יותר – בסגנון דתורת הקבלה והחסידות | יא. ובעומק יותר – בסגנון דתורת הקבלה והחסידות<ref>ראה שעה"ת לאדהאמ"צ ח"ב (חינוך) כז, סע"ב ואילך. ועוד.</ref>: | ||
לבנה – קאי על ספירת המלכות, ש"לית לה מגרמה כלום" | לבנה – קאי על ספירת המלכות, ש"לית לה מגרמה כלום"<ref>זהר ח"א לג, ב. רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד.</ref>, ומקבלת אורה מהחמה, בחי' ז"א, "שמש הוי'", שממנו נמשך הגילוי בשם אלקים, "שמש ומגן הוי' אלקים". ועפ"ז, השינויים באור הלבנה באופן קבלת אור החמה מורים על אופן ההמשכה והגילוי דשם הוי' בשם אלקים, ולעתיד לבוא, שתתמלא פגימת הלבנה, ולא יהי' בה שום מיעוט ויהי' אור הלבנה כאור החמה<ref>כמ"ש בברכת קידוש לבנה.</ref>, יהי' שלימות היחוד<ref>ראה לקוטי לוי"צ לזח"ג ע' שלג: "הג"פ שלום עליכם שאומרים בקידוש לבנה, א' התקשרות המשפיע ז"א אל המקבל מל' מלמעלה למטה, ב' התקשרות המקבל מל' אל המשפיע ז"א מלמטה למעלה, ג' חיבור ב' הבחי' יחדיו, כמ"ש בלקו"ת סוד"ה ושמתי כדכד דרוה"ר ע"ש".</ref> והגילוי דשם הוי' בשם אלקים, "הוי' הוא האלקים". | ||
ויש לומר, שב"קידוש לבנה" (לאחרי שהולכת ומתמעטת וחוזרת ומתחדשת) נרמז כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות (מיעוט הלבנה) שעי"ז באים להגאולה האמיתית והשלימה (חידוש הלבנה), שהכוונה בזה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שגם בעולם התחתון שאין תחתון ממנו בענין הסתר אורו ית', מצד בריאתו ע"י שם אלקים (ע"ד מיעוט ופגימת הלבנה), יומשך ויתגלה אורו ית', שם הוי', שהוא שם העצם, שנעשה דירה לו ית', דירה לעצמותו | ויש לומר, שב"קידוש לבנה" (לאחרי שהולכת ומתמעטת וחוזרת ומתחדשת) נרמז כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות (מיעוט הלבנה) שעי"ז באים להגאולה האמיתית והשלימה (חידוש הלבנה), שהכוונה בזה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שגם בעולם התחתון שאין תחתון ממנו בענין הסתר אורו ית', מצד בריאתו ע"י שם אלקים (ע"ד מיעוט ופגימת הלבנה), יומשך ויתגלה אורו ית', שם הוי', שהוא שם העצם, שנעשה דירה לו ית', דירה לעצמותו<ref>ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא. וש"נ.</ref>, ועי"ז נעשה "נייחא דרוחא", כיון שנשלם רצונו של הקב"ה שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים (כנ"ל ס"ב). | ||
יב. עפ"ז מובן, שכשעושים חשבון־צדק בסיומו של השבוע הראשון לעבודה בעולם בשנת ה'תשנ"ב, "הי' תהא שנת נפלאות בה", ובאים למסקנא '''שאין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו''' (כנ"ל ס"ט) – צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה, "שהם עתידים להתחדש כמותה", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא, "דוד מלך ישראל חי וקיים". | יב. עפ"ז מובן, שכשעושים חשבון־צדק בסיומו של השבוע הראשון לעבודה בעולם בשנת ה'תשנ"ב, "הי' תהא שנת נפלאות בה", ובאים למסקנא '''שאין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו''' (כנ"ל ס"ט) – צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה, "שהם עתידים להתחדש כמותה", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא, "דוד מלך ישראל חי וקיים". | ||
| שורה 118: | שורה 124: | ||
ובפרטיות יותר: | ובפרטיות יותר: | ||
לכל לראש – להזהר ולהשתדל יותר בקידוש לבנה, בבגדים חשובים ונאים, ברחוב וברוב עם הדרת מלך | לכל לראש – להזהר ולהשתדל יותר בקידוש לבנה, בבגדים חשובים ונאים, ברחוב וברוב עם הדרת מלך<ref>פרטי הדינים דקידוש לבנה – ראה בטושו"ע או"ח סתכ"ו, ובנ"כ שם.</ref>, גם באותם מקומות שעד עתה לא הקפידו על זה (לפי שדרים בין הגוים<ref>ראה מג"א שם סקי"ד.</ref>), כולל גם הזהירות בנוגע '''להזמן''' דקידוש לבנה – שמצינו בזה חילוקי מנהגים: אחר ג' ימים למולד<ref>ראה ט"ז שם סק"ג.</ref>, אחר ז' ימים למולד<ref>שו"ע שם ס"ד. ובסידור אדה"ז "'''עפ"י הקבלה''' אין לקדש הלבנה עד אחר ז' ימים למולד" (וראה בארוכה הגהות כ"ק אדנ"ע (בסידור תורה אור רמה, א־ב. ובסידור עם דא"ח שכא, א־ב). שער הכולל פל"ג ס"ב. וש"נ).</ref>, ובמוצאי שבת<ref>שו"ע שם ס"ב.</ref>, "אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש . . אבל אם הוא אח"כ<ref>כמו בחודש זה, שמוצאי שבת (שלאחר ז' ימים למולד)* הוא ביום י"א בחודש. | ||
'''*) ואולי אם אין מקפידים על זה ומברכים אחר ג' ימים (ראה גם הערה 122) – יכולים לברך במוצאי שבת זה, שהוא יום ד' בחודש.'''</ref> אין ממתינין עד מוצאי שבת, שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן"<ref>רמ"א שם.</ref>, ובפרט במדינות שרגיל יותר שהשמים מכוסים בעננים, ובפרט בימות החורף<ref>ראה הגהות כ"ק אדנ"ע ושער הכולל שם, שמטעם זה לא הי' הצ"צ מקפיד (בימות החורף) להמתין עד אחר ז' ימים. אבל פשוט שחילוק בזה באם דרים במדינה ש(כו"כ מ)חדשי החורף אינם מעוננים.</ref> – ונהרא נהרא ופשטי', ובכל מקום ומקום לפי ענינו (ובמקום שיש שאלה וספק יעשו כהוראת רב מורה־הוראה שעל אתר). | |||
ועוד ועיקר – קידוש לבנה מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, ע"י ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה: "'''ובקשו''' את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אמן". | ועוד ועיקר – קידוש לבנה מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, ע"י ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה: "'''ובקשו''' את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אמן". | ||
| שורה 124: | שורה 132: | ||
יג. ויה"ר שעוד '''לפני''' קידוש הלבנה דחודש מרחשון – ובפרט בשנה זו שכיון שחשון וכסלו שניהם מלאים, ישנם שלשה חדשים שלמים (תשרי חשון כסלו) בהמשך אחד, שעי"ז נעשית "חזקה" בהתחלת השנה על שלימות החדשים, שרומזת על השלימות דבנ"י ש"עתידים להתחדש כמותה" – "יתקיים בנו מקרא שכתוב ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם '''אמן'''", ביאת דוד מלכא משיחא תיכף ומיד ממש. | יג. ויה"ר שעוד '''לפני''' קידוש הלבנה דחודש מרחשון – ובפרט בשנה זו שכיון שחשון וכסלו שניהם מלאים, ישנם שלשה חדשים שלמים (תשרי חשון כסלו) בהמשך אחד, שעי"ז נעשית "חזקה" בהתחלת השנה על שלימות החדשים, שרומזת על השלימות דבנ"י ש"עתידים להתחדש כמותה" – "יתקיים בנו מקרא שכתוב ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם '''אמן'''", ביאת דוד מלכא משיחא תיכף ומיד ממש. | ||
ובפשטות – שתיכף ומיד מתקיים הציווי שקורין תיכף בזמן המנחה: "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך", לארצנו הקדושה, כיון ש"לזרעך '''נתתי''' את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני וגו'" | ובפשטות – שתיכף ומיד מתקיים הציווי שקורין תיכף בזמן המנחה: "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך", לארצנו הקדושה, כיון ש"לזרעך '''נתתי''' את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני וגו'"<ref>טו, יח־יט.</ref>, ארץ עשר אומות<ref>פרש"י עה"פ.</ref>, ובארצנו הקדושה עצמה – "הלוך ונסוע הנגבה"<ref>יב, ט.</ref>, "לצד ירושלים . . הר המורי'"<ref>פרש"י עה"פ.</ref>, ושם גופא – "אל מקום המזבח"<ref>יג, ד.</ref>, ש"מקומו מכוון ביותר"<ref>רמב"ם הל' ביהב"ח רפ"ב. – ושם: "והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה" (שבזה מודגשת השייכות לפרשת נח).</ref>. | ||
"ושם נעשה לפניך . . כמצות רצונך", כולל גם השלימות דקידוש לבנה באופן שמקבלים פני שכינה – "יראה אל '''אלקים''' בציון"<ref>תהלים פד, ח.</ref>, ויתירה מזה, "יראה גו' אל פני האדון '''הוי''''"<ref>משפטים כג, יז.</ref>, כולל גם היחוד דשם הוי' ושם אלקים שמודגש בקידוש לבנה (כנ"ל סי"א), "הוי' הוא האלקים", ובעילוי אחר עילוי, ז"פ "הוי' הוא האלקים" שאומרים בנעילת יוהכ"פ (לאחרי אמירת "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" פ"א, ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ג"פ) – (כ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בניגון המקובל:) '''הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, לשנה הבאה בירושלים!''' | |||
[[קטגוריה:דבר מלכות]] | [[קטגוריה:דבר מלכות]] | ||