קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל: הבדלים בין גרסאות בדף

ואולי יש לומר, שמרומז בלשון הרמב"ם (בהלכות מלך המשיח<ref>ספי"א.</ref>) "ובנה מקדש '''במקומו'''" – דלכאורה: מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא '''במקומו'''<ref>וכמ"ש בהתחלת הפרק "בונה המקדש" (סתם), ולא "בונה המקדש במקומו".</ref>? ולאידך, למה אינו מפרש המקום, "ובנה מקדש '''בירושלים'''"? – ש"במקומו" רומז<ref>ובפשטות י"ל – שמהענינים שיודיעו ש"הרי זה משיח בודאי" שידע לכוין מקומו של המקדש (ראה לקו"ש ח"ח ע' 362 בהערה. וראה גם לקו"ש חכ"ד ע' 652 בהערה).</ref> גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות ('''לפני''' ש"הרי זה משיח בודאי")<ref>ועפ"ז יומתק השינוי בין התחלת הפרק לסיומו – שבהתחלת הפרק כותב ההלכה ש"המלך המשיח . . בונה המקדש" (כפשוטו), משא"כ בסיומו, שמבאר הסימנים שעל ידם קובעים מי הוא המלך המשיח, "בחזקת משיח", ועד "משיח בודאי", כותב "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו", שבין פעולותיו בזמן הגלות נכלל גם בנין מקדש מעט העיקרי בגלות, בתור הכנה והתחלת ההתגלות דמקדש העתיד, כבפנים.</ref>, היינו, שבהיותו '''בגלות''' (ששם יושב<ref>ראה סנהדרין צח, א: "יתיב אפיתחא דרומי".</ref> וממתין ומצפה לגאול את בנ"י ושכינה עמהן מהגלות) בונה מלך המשיח מקדש (מעט)<ref>כמו בית המדרש של עזרא הסופר* – המשיח (גואלן של ישראל) דגלות בבל.

'''*) ועפ"ז יומתק הדיוק "עומד על''' גג '''בית המקדש" – ש"גגות . . לא נתקדשו" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו ה"ז), שרומז על חו"ל בערך לקדושת א"י.'''</ref> (כמו "בי כנישתא דשף ויתיב", "שנסע מקדש ויש שם"), בתור הכנה למקדש העתיד, שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב"ה ובנ"י) לירושלים.

"רבינו", נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור<ref>להעיר, שבכאו"א מישראל יש ניצוץ משיח [ועפ"ז יש לתווך דרשות חז"ל על הפסוק (בלק כד, יז) "דרך כוכב מיעקב", שקאי על מלך המשיח (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה), וקאי על כאו"א מישראל (ירושלמי מע"ש ספ"ד) – ששניהם אמת בפועל כיון שבכאו"א מישראל יש ניצוץ משיח (ראה מאור עינים ס"פ פינחס)], בחי' היחידה, ניצוץ מבחי' היחידה הכללית שהיא נשמת משיח (רמ"ז לזח"ב מ, ב. ועוד). וכיון ש"הנשיא הוא הכל", שכולל כל הניצוצות דמשיח שבכאו"א מישראל, בחי' היחידה הפרטית, נמצא שנשמתו היא בחי' היחידה הכללית, נשמתו של משיח, ולכן הוא המשיח שבדור.</ref>, כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון"<ref>ראה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.</ref>, כידוע<ref>ראה שו"ת חתם־סופר חו"מ (ח"ו) בסופו (סצ"ח), וראה שדי חמד פאת השדה מערכת האל"ף כלל ע'. ועוד.</ref> שבכל דור ישנו "א' הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא<ref>סנהדרין צח, ב ובפרש"י.</ref> בנוגע לרבי יהודה הנשיא: "אמר רב<ref>רבינו שבבבל, שהוא כמו רבינו הקדוש בארץ ישראל (כנ"ל הערה 40). – ועפ"ז י"ל שבדברי רב "היינו רבינו הקדוש" פסק גם בנוגע לעצמו* ש"היינו רבינו שבבבל".

ומזה מובן שעיקר ענינו של "בית רבינו שבבבל", הוא, '''הגאולה מבבל''', ע"י הנתינת כח לכללות עבודתם של ישראל לעשות מבבל (חוץ לארץ) ארץ ישראל, פתגם הידוע<ref>ראה אגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תפה.</ref> "עשה כאן (בחוץ לארץ) ארץ ישראל", שענין זה נעשה לכל לראש ע"י בנין בתי כנסיות ובתי מדרשות ("מקדש מעט") בארצות אשר באו שם<ref>כולל גם בתים פרטיים דבנ"י, אשר, ע"י עבודתם של ישראל בתורה תפלה וגמ"ח בבתיהם הפרטיים, נעשים הם בתי תורה תפלה וגמ"ח, ע"ד ובדוגמת "מקדש מעט".</ref>, ומהם נמשכת הקדושה בכל ארץ העמים, ועי"ז ממהרים ומזרזים ופועלים קיום היעוד "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"<ref>ראה ספרי דברים בתחלתו. פס"ר פ' שבת ור"ח. יל"ש ישעי' רמז תקג.</ref>, "שיהי' כל העולם כולו אז במדרגת ארץ ישראל דעכשיו, ואז יהי' א"י במדרגת ירושלים דעכשיו, וזהו שאמרו שירושלים תתפשט על כל ארץ ישראל כולו"<ref>לקו"ת מסעי פט, ב ואילך.</ref>, שבה יקבעו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל מחובר למקדש.

ובהקדים פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר<ref>ראה ס' השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 549. וש"נ.</ref> ש"עשר גליות גלתה ליובאַוויטש"<ref>ע"ד שמצינו בסנהדרין – ש"לעשרה מקומות גלו" (רמב"ם שבהערה 31).</ref>, מליובאַוויטש [שבה הי' גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה ("יתפרנסון"<ref>תקו"ז ת"ו בסופו. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 136 הערה 35. וש"נ.</ref>) ע"י תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות<ref>מח"י אלול תקע"ג (שאז קבע אדהאמ"צ דירתו בליובאַוויטש) עד י"ז מרחשון תרע"ו (שאז העתיק אדמו"ר מהורש"ב מושבו לרסטוב) – ק"ג שנים ("שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבינו" בהקדמת ה"יום יום").</ref>] לרסטוב, מרסטוב לפּטרבורג<ref>משנת תרפ"ד עד לאחרי המאסר והגאולה בשעת פרז"ת, שאז העתיק מושבו מפּטרבורג* למושבה מאַלאַחאַווקאַ – סמוכה למאָסקוואָ (שם).

ועד"ז בנוגע להגלות דכללות דבנ"י – שבדורנו זה נמצאים רוב מנין ורוב בנין דבנ"י בגלות אַמריקא, ויש לומר, שזהו א' הטעמים לכך שגם נשיא הדור (ש"הנשיא הוא הכל") חי ונמצא עשר שנים בגלות אַמריקא, ומשם עסק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל שאר הארצות אשר באו שם בנ"י, ע"י תלמידיו ושלוחיו בכל קצוי תבל.

ז. ויש להוסיף, שענין זה מרומז גם בשמו<ref>כידוע שהשם מורה על תוכנו ומהותו של הדבר הנקרא בשם זה (תניא שעהיוה"א ספ"א. וראה בארוכה תשובות וביאורים (קה"ת תשל"ד) ס"א* וש"נ).

"'''רבינו'''" – ב' שמותיו רומזים על הגאולה: שמו הראשון – יוסף – ע"ש "ביום ההוא '''יוסיף''' אדנ־י שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים גו' ומאיי הים גו' '''ואסף''' נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ"<ref>ישעי' יא, יא־יב.</ref>, ושמו השני – יצחק – ע"ש הצחוק והשמחה ששלימותה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כמ"ש<ref>תהלים קכו, ב.</ref> "אז ימלא '''שחוק''' פינו", "אז" דייקא, לעתיד לבוא<ref>משא"כ בזמן הגלות, ש"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז, שנאמר אז ימלא שחוק פינו" (ברכות לא, א).</ref>, כשיאמרו ליצחק (דוקא) "כי אתה אבינו"<ref>ישעי' סג, טז. שבת פט, ב.</ref>.

ו"'''בית''' (רבינו)" – מספרו שבע מאות ושבעים<ref>להעיר מהנהגת גדולי ישראל שלמדו רמזים והוראות בעבודת ה' גם מעניני חול כיו"ב (כמו מספר הקרון במרכבת המסע, שהו"ע עראי, ועאכו"כ בנוגע לבית קבוע), ובפרט בנדו"ד שהמספר נעשה '''שמו''' של הבית, כבפנים.</ref>, וע"ש מספר זה נקבע שמו אשר יקראו ל"בית רבינו" בפי כל ישראל, "770"<ref>הן בלשון הקודש – שבע מאות שבעים, הן באידיש – זיבן זיבעציק, והן בלשון המדינה (אנגלית) – סעווען סעוונטי".</ref>, שמספר זה הוא הגימטריא ד"'''פרצת'''", ע"ש "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"<ref>ויצא כח, יד.</ref>, שרומז שמבית זה אורה יוצאה לכל ד' רוחות העולם, ובאופן של '''פריצת גדר''', שכל ד' רוחות העולם מתעלים לדרגת ארץ ישראל ("עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"), כולל ובמיוחד שכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם נקבעים בארץ ישראל ומתחברים לבית המקדש<ref>ויש לומר, שזהו"ע פריצת גדר דבית המקדש, ע"ד ובדוגמת (ובמכ"ש וק"ו) מהפריצת גדר דירושלים כולה, כמ"ש (זכרי' ב, ח) "פרזות תשב ירושלים"*.

ויש לקשר ב' הענינים – הרמז בתוכן המספר שבע מאות ושבעים ("'''בית''' רבינו") עם שמו (הראשון) של רבינו המרומז בפסוק "יוסיף אדנ־י שנית ידו וגו'":

וענין זה מודגש עוד יותר כשרואים במוחש שהולך וניתוסף ביתר שאת וביתר עוז במספר בנ"י שבאים ל"בית רבינו", "ברוב עם הדרת מלך"<ref>משלי יד, כח.</ref> (כולל גם "מאן מלכי רבנן"<ref>ראה גיטין סב, סע"א. זח"ג רנג, ב – ברע"מ.</ref>, ובפרט נשיא (מלך) הדור), ונעשה צורך והכרח להגדיל ולהרחיב<ref>"לחזק את הבנין ולהגביהו . . שנאמר ולרומם את בית אלקינו" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"א – בנוגע לביהמ"ק. ועד"ז בנוגע לביהכנ"ס וביהמ"ד – ראה רמב"ם הל' תפלה פי"א ה"ב).</ref> עוד יותר<ref>נוסף על הרחבתו (וכמ"פ) במשך השנים שלפנ"ז.</ref> את "בית רבינו", ועד להגדלה והרחבה שהיא באופן דפריצת גדר, "פרצת" (בגימטריא 770), כמו בנין '''בית חדש'''<ref>ועד להנחת אבן פינה*.

וע"פ האמור לעיל ע"ד גודל העילוי ד"בית רבינו שבבבל" – ש"נסע מקדש וישב שם", ו"הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד", ועד שבו יתגלה מקדש העתיד ומשם יחזור לירושלים – מובן גודל הזכות דכאו"א מישראל להשתתף בגופו ובממונו<ref>ע"ד ובדוגמת בית המקדש – ש"הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם כו'" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ב).</ref> (וכל המרבה הרי זה משובח) בבניית "בית רבינו שבבבל", כהכנה לירידת והתגלות מקדש העתיד תיכף ומיד ממש.