2,353
עריכות
תיקונים
(הוספת תוכן) |
(תיקונים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== משיחות ש"פ מטות־מסעי, ב' מנחם־אב ה'תנש"א == | == משיחות ש"פ מטות־מסעי, ב' מנחם־אב ה'תנש"א == | ||
{{דבר מלכות}}א. מהענינים המיוחדים דיום הש"ק זה – שבו מסיימים ספר במדבר, ספר רביעי שבתורה, שסיומו מהוה גם סיום כל התורה | {{דבר מלכות}}א. מהענינים המיוחדים דיום הש"ק זה – שבו מסיימים ספר במדבר, ספר רביעי שבתורה, שסיומו מהוה גם סיום כל התורה<ref>וכפשטות הכתוב דסיום הספר: "אלה המצוות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו", שאז נשלמו כל עניני מצוות התורה, גם אלה שנאמרו בתחלת ובמשך הארבעים שנה.</ref> (ד' הספרים, שהרי ספר החמישי הוא "משנה תורה"<ref>מגילה לא, ב. זח"ג רסא, א. ועוד.</ref>, שחוזר וכולל ד' הספרים שלפניו), ולאח"ז מכריזים (בקול רם ובשמחה) "חזק חזק ונתחזק"<ref>ראה שו"ע או"ח סו"ס קלט ובנ"כ. הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 474.</ref>, שמורה על '''החוזק''' (תוקף) דבנ"י בכל עניני התורה, ועד שהחוזק גופא הוא '''ג"פ''' ("חזק חזק ונתחזק")<ref>ולהעיר, שמקור המנהג הוא מזה ש"כשסיים יהושע אמר לו הקב"ה חזק ואמץ, מכאן למסיים את התורה שאומרים לו חזק" (נסמן בלקו"ש שם), והחידוש הוא – שאף שבכתוב נאמר ענין החוזק '''ב"פ''', "חזק ואמץ", מ"מ, נוסף בזה גם פעם '''שלישית''' ע"י "מנהג ישראל", שנוסף לכך ש"תורה היא", יש בו מעלה יתירה לגבי תושב"כ ותושבע"פ (ראה לקו"ת דרושי סוכות פ, ג. ובכ"מ).</ref>, שיש בו העילוי והשלימות ד"(בתלת זימני הוי) חזקה"<ref>ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ.</ref>. | ||
וצריך להבין הקשר והשייכות דסיום ספר רביעי שבתורה לתוכנו של הזמן | וצריך להבין הקשר והשייכות דסיום ספר רביעי שבתורה לתוכנו של הזמן<ref>ע"ד המבואר בנוגע לתוכן הפרשה, ש"פרשיות . . מטות מסעי הם תמיד בשבתות שבין המצרים" (של"ה חלק תושב"כ ריש פרשתנו (שסו, א ואילך). וראה בארוכה לקו"ש חי"ח ע' 378 ואילך. ועוד).</ref> – שלעולם מסיימים ספר רביעי בשבתות שבג' השבועות דבין המצרים, ובכמה שנים (כבשנה זו) בשבת (הראשון) שבתשעת הימים – דלכאורה, הזמן דג' השבועות ובפרט ט' הימים (חורבן וגלות) קשור עם מעמד ומצב של "חלישות" בקדושה, היפך בתכלית ד"חזק חזק ונתחזק"? | ||
לכאורה יש לומר שהיא הנותנת: כיון שזמן זה קשור עם מעמד ומצב של "חלישות", מודגש יותר '''הצורך וההכרח''' בהחיזוק ד"חזק חזק ונתחזק". אבל, יותר נראה לומר '''שהחיזוק עצמו''' קשור עם '''תוכנו של הזמן''' (ולא שהחיזוק הוא היפך תוכנו של הזמן, והזמן מדגיש הצורך דהפכו), וכמודגש '''בשמו''' של יום השבת (שהשם מורה על תוכן ומהות הדבר) שנקרא '''"שבת חזק"''', היינו, ש(התוכן ד)שבת זה (בג' השבועות, ובשנה זו גם בט' הימים) הוא החיזוק ("חזק חזק ונתחזק") ד"מעשינו ועבודתינו" בקיום התומ"צ (תוכן ד' הספרים). | לכאורה יש לומר שהיא הנותנת: כיון שזמן זה קשור עם מעמד ומצב של "חלישות", מודגש יותר '''הצורך וההכרח''' בהחיזוק ד"חזק חזק ונתחזק". אבל, יותר נראה לומר '''שהחיזוק עצמו''' קשור עם '''תוכנו של הזמן''' (ולא שהחיזוק הוא היפך תוכנו של הזמן, והזמן מדגיש הצורך דהפכו), וכמודגש '''בשמו''' של יום השבת (שהשם מורה על תוכן ומהות הדבר) שנקרא '''"שבת חזק"''', היינו, ש(התוכן ד)שבת זה (בג' השבועות, ובשנה זו גם בט' הימים) הוא החיזוק ("חזק חזק ונתחזק") ד"מעשינו ועבודתינו" בקיום התומ"צ (תוכן ד' הספרים). | ||
ב. ויובן בהקדם הביאור בהקשר והשייכות ד"חזק חזק ונתחזק" לתוכן הפרשה שבה מסיימים הספר – פרשת מטות־מסעי | ב. ויובן בהקדם הביאור בהקשר והשייכות ד"חזק חזק ונתחזק" לתוכן הפרשה שבה מסיימים הספר – פרשת מטות־מסעי<ref>כלומר: נוסף על פרשת מסעי שבסיום הספר ממש, גם פרשת מטות, שבכמה שנים (כבשנה זו) מחברים אותה ביחד עם פרשת מסעי להיות פרשת אחת, כמודגש במנין הקרואים – ז' קרואים (ולא י"ד), ולא עוד אלא שהקרוא הרביעי מחבר ב' הפרשיות בברכה לפני סיום הקריאה בפ' מטות ובברכה לאחרי התחלת הקריאה בפ' מסעי (ראה לקו"ש שם ע' 380. '''וש"נ''').</ref>, שבזה נכלל (בפרטיות) ה"חזק" ד"מטות", ה"חזק" ד"מסעי", וה"חזק" שבחיבור ד"מטות־מסעי" יחד: | ||
ענין '''החוזק''' (והתוקף), "חזק", ובפרט ג"פ חזק ("חזק חזק ונתחזק") – שייך (לכאורה) ל'''"מטות"''', כי, "מטה" מורה על חוזק ותוקף בל ישונה, בדוגמת ה"מטה" כפשוטו שהוא חזק וקשה, ועד ש"מטה" הוא "לשון ממשלה ושררה" | ענין '''החוזק''' (והתוקף), "חזק", ובפרט ג"פ חזק ("חזק חזק ונתחזק") – שייך (לכאורה) ל'''"מטות"''', כי, "מטה" מורה על חוזק ותוקף בל ישונה, בדוגמת ה"מטה" כפשוטו שהוא חזק וקשה, ועד ש"מטה" הוא "לשון ממשלה ושררה"<ref>לקו"ת פרשתנו פג, ב.</ref>, כלשון הכתוב<ref>יחזקאל יט, יא.</ref> "מטות עוז אל שבטי מושלים". | ||
משא"כ '''"מסעי"''', שענינו הליכה ונסיעה ("ויסע גו' הלוך ונסוע" | משא"כ '''"מסעי"''', שענינו הליכה ונסיעה ("ויסע גו' הלוך ונסוע"<ref>לך לך יב, ט.</ref>) ממקום למקום, שאינו עומד על מקומו, אלא הולך ונוסע למקום אחר (ועד להליכה ונסיעה אמיתית שהיא באופן '''שנעקר לגמרי''' ממקומו הקודם למקום '''שבאין־ערוך'''<ref>ראה לקו"ש חכ"ג ס"ע 225 ואילך. וש"נ.</ref>) – ה"ז '''להיפך''' (לכאורה) מענין '''החוזק והתוקף''' ("חזק") באופן בל ישונה. | ||
ומזה שההכרזה ד"חזק חזק ונתחזק" היא לעולם (גם כשמטות־מסעי מחוברין) בסיומה של פרשת מסעי דוקא, משמע, שהתוכן ד"חזק חזק ונתחזק" שייך בעיקר לפרשת מסעי (אלא בכמה שנים מצרפים גם פרשת מטות). | ומזה שההכרזה ד"חזק חזק ונתחזק" היא לעולם (גם כשמטות־מסעי מחוברין) בסיומה של פרשת מסעי דוקא, משמע, שהתוכן ד"חזק חזק ונתחזק" שייך בעיקר לפרשת מסעי (אלא בכמה שנים מצרפים גם פרשת מטות). | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
ג. ויש לומר הביאור בזה: | ג. ויש לומר הביאור בזה: | ||
"חזקה" שהיא במספר '''שלש''' ("בתלת זימני הוי חזקה"), ובפרט חזקה '''משולשת''' ("חזק חזק ונתחזק") – מדגישה החוזק והתוקף גם במקום שיש מנגד, כידוע | "חזקה" שהיא במספר '''שלש''' ("בתלת זימני הוי חזקה"), ובפרט חזקה '''משולשת''' ("חזק חזק ונתחזק") – מדגישה החוזק והתוקף גם במקום שיש מנגד, כידוע<ref>ראה לקו"ש חכ"א ע' 111. וש"נ.</ref> שמספר אחד מורה על מעמד ומצב שיש מלכתחילה רק טוב וקדושה<ref>ובלשון חז"ל – "יום אחד . . הקב"ה יחיד בעולמו" (בראשית א, ה ובפרש"י).</ref>, מספר שנים מורה על (התחלקות ו)מחלוקת<ref>ולכן לא נאמר "כי טוב" ביום שני דמע"ב – לפי שנבראת בו מחלוקת (ב"ר פ"ד, ו).</ref> בגלל מציאותו של המנגד, ומספר שלש מורה על '''החוזק והתוקף''' דקדושה גם במעמד ומצב של ניגוד. | ||
ובחוזק ותוקף שבמספר שלש (במעמד ומצב של ניגוד) ישנם ב' אופנים: (א) מצד '''העליון''', היינו, חוזק ותוקף המשכת אור הקדושה (המשכה מלמעלה למטה) בכל מקום, גם במקום שיש ניגוד, מצד גודל מעלת האור שהוא בלי גבול, (ב) מצד '''התחתון''', שהעבודה דהעלאת התחתון (העלאה מלמטה למעלה) היא באופן של חוזק ותוקף, לבטל המנגד, ויתירה מזה, להפכו לקדושה. | ובחוזק ותוקף שבמספר שלש (במעמד ומצב של ניגוד) ישנם ב' אופנים: (א) מצד '''העליון''', היינו, חוזק ותוקף המשכת אור הקדושה (המשכה מלמעלה למטה) בכל מקום, גם במקום שיש ניגוד, מצד גודל מעלת האור שהוא בלי גבול, (ב) מצד '''התחתון''', שהעבודה דהעלאת התחתון (העלאה מלמטה למעלה) היא באופן של חוזק ותוקף, לבטל המנגד, ויתירה מזה, להפכו לקדושה. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
ה"חזק" דפרשת מטות הוא החוזק והתוקף שמצד העליון – "וידבר משה אל ראשי המטות גו' זה הדבר אשר '''צוה ה''''" – החוזק והתוקף דהמשכת ציווי ה' גם במקום שיש ניגוד; | ה"חזק" דפרשת מטות הוא החוזק והתוקף שמצד העליון – "וידבר משה אל ראשי המטות גו' זה הדבר אשר '''צוה ה''''" – החוזק והתוקף דהמשכת ציווי ה' גם במקום שיש ניגוד; | ||
וה"חזק" דפרשת מסעי הוא החוזק והתוקף שמצד התחתון – "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו'" – החוזק והתוקף שבעבודת בנ"י בבירור והעלאת התחתון, שלמרות השינויים וחילוקי הדרגות שבפרטי המסעות ב"מדבר" (תחתון) לפי־ערך מעמדו ומצבו של התחתון (מצד המנגד), נמצאים תמיד בתנועה של הליכה ונסיעה ממצרים (המיצרים וגבולים דהתחתון) לארץ ישראל (המרחב דקדושה) | וה"חזק" דפרשת מסעי הוא החוזק והתוקף שמצד התחתון – "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו'" – החוזק והתוקף שבעבודת בנ"י בבירור והעלאת התחתון, שלמרות השינויים וחילוקי הדרגות שבפרטי המסעות ב"מדבר" (תחתון) לפי־ערך מעמדו ומצבו של התחתון (מצד המנגד), נמצאים תמיד בתנועה של הליכה ונסיעה ממצרים (המיצרים וגבולים דהתחתון) לארץ ישראל (המרחב דקדושה)<ref>ועד שגם המסעות שנקראו ע"ש הענינים הבלתי־רצויים שאירעו בהם נכללים ב"מסעי בני ישראל אשר '''יצאו''' מארץ מצרים", ואדרבה, בהם מודגש יותר הענין דיציאה ודאתהפכא חשוכא לנהורא.</ref>. | ||
ועפ"ז יש לבאר השייכות ד"חזק" ל"מסעי" דוקא – כיון שהחוזק והתוקף במקום שיש ניגוד '''מודגש יותר''' בבירור התחתון ("מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים"), שלא זו בלבד שהחוזק והתוקף (הבלי־גבולי) דאור הקדושה נמשך ומאיר בכל מקום '''מבלי להתחשב''' במציאות המנגד, אלא עוד זאת, שישנה '''ההתעסקות עם המנגד''' לבטלו מכל וכל, ועד – להפכו לקדושה. | ועפ"ז יש לבאר השייכות ד"חזק" ל"מסעי" דוקא – כיון שהחוזק והתוקף במקום שיש ניגוד '''מודגש יותר''' בבירור התחתון ("מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים"), שלא זו בלבד שהחוזק והתוקף (הבלי־גבולי) דאור הקדושה נמשך ומאיר בכל מקום '''מבלי להתחשב''' במציאות המנגד, אלא עוד זאת, שישנה '''ההתעסקות עם המנגד''' לבטלו מכל וכל, ועד – להפכו לקדושה. | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
החוזק ד"מסעי" – יש בו המעלה דביטול (ועד להפיכת) המנגד, אבל, להיותו מצד התחתון שאין בו התוקף הבלתי־מוגבל דהעליון, ה"ה במדידה והגבלה, ושייך בו שינוי והפסק. | החוזק ד"מסעי" – יש בו המעלה דביטול (ועד להפיכת) המנגד, אבל, להיותו מצד התחתון שאין בו התוקף הבלתי־מוגבל דהעליון, ה"ה במדידה והגבלה, ושייך בו שינוי והפסק. | ||
ולכן, השלימות האמיתית ד"חזק" היא בחיבור מטות־מסעי גם יחד | ולכן, השלימות האמיתית ד"חזק" היא בחיבור מטות־מסעי גם יחד<ref>ויש לומר, שמזה נמשך כח גם להשנים שמטות ומסעי הם בפ"ע, שגם בהם תהי' העבודה באופן של חוזק ותוקף דמטות־מסעי גם יחד.</ref> – שישנם ב' המעלות: חוזק ותוקף המשכת האור שלמעלה מהגבלה, והחוזק והתוקף שבביטול (והפיכת) המנגד ע"י העלאת התחתון. ושניהם יחד – שביטול המנגד (ע"י העלאת התחתון) הוא באופן קבוע ונצחי. | ||
ד. ויש להוסיף, שהחיבור דמטות־מסעי הוא '''ברביעי''' דוקא (שקורין לרביעי סיום פרשת מטות והתחלת פרשת מסעי), ועי"ז נעשית השלימות ד"חזק" שבפרשת מטות־מסעי (כשהן מחוברין) בסיומו של ספר '''רביעי''' שבתורה: | ד. ויש להוסיף, שהחיבור דמטות־מסעי הוא '''ברביעי''' דוקא (שקורין לרביעי סיום פרשת מטות והתחלת פרשת מסעי), ועי"ז נעשית השלימות ד"חזק" שבפרשת מטות־מסעי (כשהן מחוברין) בסיומו של ספר '''רביעי''' שבתורה: | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
ולכן, השלימות האמיתית דחוזק ותוקף (מצד העליון ומצד התחתון גם יחד) היא ב'''"רביעי"''' – דרגא מיוחדת בפני עצמה שאינה בהמשך לאחד ושנים, שבה מודגשת '''שלימות ההתיישבות''', כמו כסא של ארבע רגלים שהוא באופן של התיישבות '''יותר''' מכסא של שלש רגלים, שמורה על '''החוזק והתוקף''' (ביטול המנגד) באופן '''קבוע ונצחי''' (בלי גבול). | ולכן, השלימות האמיתית דחוזק ותוקף (מצד העליון ומצד התחתון גם יחד) היא ב'''"רביעי"''' – דרגא מיוחדת בפני עצמה שאינה בהמשך לאחד ושנים, שבה מודגשת '''שלימות ההתיישבות''', כמו כסא של ארבע רגלים שהוא באופן של התיישבות '''יותר''' מכסא של שלש רגלים, שמורה על '''החוזק והתוקף''' (ביטול המנגד) באופן '''קבוע ונצחי''' (בלי גבול). | ||
ויש לומר, שענין זה מודגש עוד יותר בהשייכות דרביעי '''לחמישי''' | ויש לומר, שענין זה מודגש עוד יותר בהשייכות דרביעי '''לחמישי'''<ref>משא"כ רביעי מצ"ע ששייך לשלישי – כמובן ממארז"ל (שבת קד, א) "גימ"ל דל"ת, גמול דלים", היינו, שגימ"ל הוא דרגת המשפיע (המשכה מלמעלה למטה), ודל"ת הוא דרגת המקבל (העלאה מלמטה למעלה).</ref> – שבשבת פרשת מטות־מסעי (סיום ספר רביעי שבתורה) מתחילין לקרוא (במנחה) ספר חמישי שבתורה, והוספה יתירה בשנה זו, שסיום ספר רביעי שבתורה הוא בחודש מנחם־אב (דלא כבכמה שנים שקורין מטו"מ בשבת מברכים מנ"א בסיומו של חודש תמוז), חודש החמישי – כידוע ש"חמישי" היא דרגא הכי נעלית '''שלמעלה ממדידה והגבלה''' ולמעלה מסדר השתלשלות, "החמישית לפרעה"<ref>ל' הכתוב – ויגש מז, כד.</ref>, ד"אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"<ref>זח"א רי, א.</ref>, ובכח זה דוקא נעשה חיבור ב' הקוין דהמשכה והעלאה (תוכן החיבור דמטות־מסעי, וה"חזקה" הקשורה עם מספר שלש ע"י החיבור דאחד ושנים) בתכלית השלימות<ref>ויש לומר, שענין זה מרומז בהתחלת הספר – "אלה הדברים" – שקאי על "הדברים אשר דבר משה", דברי התורה*, שענינה המשכה מלמעלה למטה, ורומז גם על בירור העולם באופן של העלאה מלמטה למעלה, כמובן מדרז"ל (עה"פ "אלה הדברים" שבפרשת ויקהל) "דברים הדברים אלה הדברים, אלו ל"ט מלאכות"** (שבת ע, א). | ||
ונעוץ תחלתן בסופן (סיום ספר חמישי, וכל חמשה חומשי תורה) – "לעיני כל ישראל", "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם . . יישר כח ששברת" (פרש"י עה"פ) – שעי"ז נוסף על מעלת לוחות ראשונות, עבודת הצדיקים באופן של המשכה מלמעלה למטה, גם מעלת לוחות שניות, עבודת הבעלי תשובה באופן של העלאה מלמטה למעלה. | |||
'''* ובתורה גופא – "משנה תורה", ש"משה מפי עצמו אמרן", ו"ברוח הקודש" (מגילה לא, ב ובתוס'), חיבור דמלמטלמ"ע עם מלמעלמ"ט.''' | |||
'''** וכולל גם מלאכת הארבעים ("ארבעים מלאכות חסר אחת") השייכת לשבת, מלאכת שמים, היינו, שגם בירור העולם (מלמטלמ"ע) קשור עם העבודה בעניני קדושה (מלמעלמ"ט).'''</ref>. | |||
ה. עפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות ד"חזק חזק ונתחזק" על ספר רביעי שמסיימים בשבת פרשת מטות־מסעי – לתוכן הזמן דג' השבועות (ובשנה זו – בט' הימים): | ה. עפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות ד"חזק חזק ונתחזק" על ספר רביעי שמסיימים בשבת פרשת מטות־מסעי – לתוכן הזמן דג' השבועות (ובשנה זו – בט' הימים): | ||
ובהקדמה – שהכוונה והתכלית דהחורבן והגלות (התוכן דבין המצרים), היא, '''על מנת''' לבוא להמעלה והשלימות דבנין ביהמ"ק העתיד וגאולה העתידה | ובהקדמה – שהכוונה והתכלית דהחורבן והגלות (התוכן דבין המצרים), היא, '''על מנת''' לבוא להמעלה והשלימות דבנין ביהמ"ק העתיד וגאולה העתידה<ref>וכמרומז בלשון חז"ל "עלה ארי' כו' והחריב את אריאל כו' '''על מנת''' שיבוא ארי' כו' ויבנה אריאל" (יל"ש ירמי' בתחלתו (רמז רנט)).</ref>, מעלה ושלימות שמודגשת בענין ה'''"חזקה"''' – ביהמ"ק '''השלישי''' וגאולה '''השלישית'''. | ||
וההסברה בזה: | וההסברה בזה: | ||
מעלתו של ביהמ"ק העתיד, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך" | מעלתו של ביהמ"ק העתיד, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז.</ref> ("בשתי ידים . . כשה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא, שכל המלוכה שלו"<ref>פרש"י עה"פ.</ref>), נאמרה כבר בשירת הים, בנוגע לבנין ביהמ"ק שהיו צריכים לבנות בהכניסה לארץ '''תיכף ומיד''', כמארז"ל<ref>ספרי דברים א, ב.</ref> "אילו זכו ישראל כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ", ואז היתה הכניסה לארץ (ע"י משה) באופן של גאולה נצחית שאין אחרי' גלות<ref>ראה מגלה עמוקות אופן קפה. הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 346.</ref>, ובנין ביהמ"ק נצחי (שאין אחריו חורבן). | ||
ויש לומר, שכיון שכל עניני התורה הם אמיתיים ונצחיים, כולל גם הענינים שהובאו בתור קס"ד | ויש לומר, שכיון שכל עניני התורה הם אמיתיים ונצחיים, כולל גם הענינים שהובאו בתור קס"ד<ref>ויתירה מזה – אפילו ענינים שהתורה עצמה אומרת ש"בדותא היא" (ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רסו).</ref>, כבנדו"ד, "'''אילו''' זכו כו'", ישנו גם עתה (לאחרי החורבן והגלות) הענין דגאולה נצחית וביהמ"ק נצחי באופן של '''חוזק ותוקף''', אלא, שהחוזק והתוקף שלהם הוא מצד '''העליון''' בלבד, ולכן בעולמו של התחתון (יכול להיות ו)ישנו מצב של '''חורבן וגלות'''. | ||
ולאידך, לא מספיק החוזק והתוקף בגאולה ובנין ביהמ"ק מצד '''התחתון''' בלבד, דכיון שהתחתון הוא מדוד ומוגבל, הרי, החוזק והתוקף שבו הוא במדידה והגבלה, ולא באופן נצחי. | ולאידך, לא מספיק החוזק והתוקף בגאולה ובנין ביהמ"ק מצד '''התחתון''' בלבד, דכיון שהתחתון הוא מדוד ומוגבל, הרי, החוזק והתוקף שבו הוא במדידה והגבלה, ולא באופן נצחי. | ||
| שורה 161: | שורה 167: | ||
ו"הקיצו ורננו שוכני עפר"[103], ומשה ואהרן (בעל ההילולא דר"ח מנ"א) עמהם[104], וכל הצדיקים ונשיאי ישראל עמהם, וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו עמהם, ביחד עם נשמות בגופים דכל בנ"י שבדורנו זה, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"[105], "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"[106], וכולם יחדיו לומדים "תורה חדשה (ש)מאתי תצא", "אלה הדברים אשר דבר משה ("גואל ראשון הוא גואל אחרון"[107]) אל כל ישראל", "אלה" דייקא, מראה באצבעו ואומר אלה[108], בפועל ובגלוי, ותיכף ומיד ממש. | ו"הקיצו ורננו שוכני עפר"[103], ומשה ואהרן (בעל ההילולא דר"ח מנ"א) עמהם[104], וכל הצדיקים ונשיאי ישראל עמהם, וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו עמהם, ביחד עם נשמות בגופים דכל בנ"י שבדורנו זה, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"[105], "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"[106], וכולם יחדיו לומדים "תורה חדשה (ש)מאתי תצא", "אלה הדברים אשר דבר משה ("גואל ראשון הוא גואל אחרון"[107]) אל כל ישראל", "אלה" דייקא, מראה באצבעו ואומר אלה[108], בפועל ובגלוי, ותיכף ומיד ממש. | ||
---- | ----[27]) בהבא לקמן – ראה לקו"ת פרשתנו (מטות) פג, ג. אוה"ת שם ריש ע' א'שכח. וראה בארוכה לקו"ש ח"ט ע' 26 ואילך. | ||
[27]) בהבא לקמן – ראה לקו"ת פרשתנו (מטות) פג, ג. אוה"ת שם ריש ע' א'שכח. וראה בארוכה לקו"ש ח"ט ע' 26 ואילך. | |||
[28]) דה"א כט, כג. | [28]) דה"א כט, כג. | ||