דבר מלכות ראה: הבדלים בין גרסאות בדף

דבר מלכות ראה (עריכה)

גרסה מ־00:28, 22 ביולי 2024

הוסרו 354 בתים , 22 יולי

תיקונים

חזותיקוד ויקי

ש. א.

מפעילי מערכת

2,372

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 == משיחות ש"פ ראה, א' דר"ח אלול ה'תנש"א ==
-{{דבר מלכות}}א. פרשת ראה קורין לעולם בזמן השייך לחודש אלול: ברוב השנים – בשבת מברכים חודש אלול (שבו נמשכת ברכה על ובכל ימי עניני חודש אלול), ובכמה שנים – כבשנה זו – ב(יום א' ד)ראש חודש אלול (שכולל כל הימים והענינים דחודש אלול<sup>[1]</sup>).
+{{דבר מלכות}}א. פרשת ראה קורין לעולם בזמן השייך לחודש אלול: ברוב השנים – בשבת מברכים חודש אלול (שבו נמשכת ברכה על ובכל ימי עניני חודש אלול), ובכמה שנים – כבשנה זו – ב(יום א' ד)ראש חודש אלול (שכולל כל הימים והענינים דחודש אלול<ref>ראה לקו"ת דרושים לר"ה נח, סע"א. עטרת ראש שער ר"ה ספ"ב. ומרומז גם במשנה (ריש מסכת ר"ה) '''באחד''' בניסן ר"ה למלכים '''ולרגלים''' – שרגל שבו הוא באמצע החודש (ראה גמרא שם ד, א).</ref>).
-וצריך להבין הקשר והשייכות דפרשת ראה לחודש אלול (כידוע<sup>[2]</sup> שזמני השנה שייכים להפרשיות בתורה שקורין בהם) – דלכאורה הם אדרבא ענינים הפכיים זמ"ז:
+וצריך להבין הקשר והשייכות דפרשת ראה לחודש אלול (כידוע<ref>ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א) "בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן". וכפתגם אדמו"ר הזקן ש"צריכים לחיות עם הזמן", הפרשה בתורה שקורין באותו זמן (ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. "היום יום" ב חשון).</ref> שזמני השנה שייכים להפרשיות בתורה שקורין בהם) – דלכאורה הם אדרבא ענינים הפכיים זמ"ז:
-ענינו של חודש אלול – "אני לדודי ודודי לי"<sup>[3]</sup>, ר"ת אלול<sup>[4]</sup> – עבודת האדם מלמטה למעלה, (שהאדם מתעורר להתקרב להקב"ה), ועי"ז ולאח"ז נעשה "ודודי לי" (ההתגלות דהקב"ה להאדם).
+ענינו של חודש אלול – "אני לדודי ודודי לי"<ref>שה"ש ו, ג.</ref>, ר"ת אלול<ref>אבודרהם סדר ר"ה ופירושה פ"א. ראשית חכמה שער התשובה פ"ד (קטו, ב). פע"ח שער ר"ה פ"א. ב"ח לטור או"ח סתקפ"א (ד"ה והעבירו). של"ה במסכת ר"ה שלו (ריג, א). לקו"ת פרשתנו (לב, א). ועוד.</ref> – עבודת האדם '''מלמטה למעלה''', (שהאדם מתעורר להתקרב להקב"ה), ועי"ז ולאח"ז נעשה "ודודי לי" (ההתגלות דהקב"ה להאדם).
-ואילו בפרשת ראה – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה"<sup>[5]</sup> – מודגשת ההמשכה מלמעלה למטה (שהקב"ה נותן להאדם).
+ואילו בפרשת ראה – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה"<ref>ריש פרשתנו (יא, כו).</ref> – מודגשת ההמשכה '''מלמעלה למטה''' (שהקב"ה נותן להאדם).
-ב. ויש להוסיף בהדגשת ההמשכה מלמעלה למטה – בכל פרטי התיבות "ראה אנכי נותן לפניכם היום":
+ב. ויש להוסיף בהדגשת ההמשכה '''מלמעלה למטה''' – בכל פרטי התיבות "ראה אנכי נותן לפניכם היום":
-"ראה" – ראי' שלמעלה משמיעה ["אינה דומה שמיעה לראי'"<sup>[6]</sup>, שלכן "אין עד נעשה דיין . . כיון דחזיוהו . . לא מצו לי' זכותא"<sup>[7]</sup>, משא"כ כששומע (הדיין) מפי עדים שראו הדבר], ומהחילוקים שביניהם – ששמיעה היא מלמטה למעלה, שתופס פרט לאחרי פרט, עד לכללות הענין, וראי' היא מלמעלה למטה, שתופס מלכתחילה כללות הענין, ואח"כ פרטי הדברים<sup>[8]</sup>.
+"'''ראה'''" – ראי' שלמעלה משמיעה ["אינה דומה שמיעה לראי'"<ref>ראה מכילתא יתרו יט, ט.</ref>, שלכן "אין עד נעשה דיין . . כיון '''דחזיוהו''' . . לא מצו לי' זכותא"<ref>ר"ה כו, רע"א.</ref>, משא"כ '''כששומע''' (הדיין) מפי עדים שראו הדבר], ומהחילוקים שביניהם – ששמיעה היא מלמטה למעלה, שתופס פרט לאחרי פרט, עד לכללות הענין, וראי' היא '''מלמעלה למטה''', שתופס מלכתחילה כללות הענין, ואח"כ פרטי הדברים<ref>ראה תו"א ר"פ משפטים (עה, א).</ref>.
-"אנכי" – "הודעת<sup>[9]</sup> עצמותו ומהותו (זה שפונים אליו באמירת "אנכי") . . דרך הגבהה והתנשאות" (מלמעלה למטה), שזהו החילוק שבין "אני" ל"אנכי" (אף שפירושם ורוב אותיותיהם (א' נ' י') שוים), ש"כשמודיע סתם אומר אני פלוני, וכשמודיע דרך הגבהה והתנשאות אומר אנכי, כמו אנכי<sup>[10]</sup> הרואה"<sup>[11]</sup>, וכמודגש ב"ההפרש שבין אני לאנכי ב(הוספת ה)אות כ"ף<sup>[12]</sup>, שמורה על הכתר<sup>[13]</sup> ששם עיקר הרוממות והתנשאות".
+"'''אנכי'''" – "הודעת<ref>אוה"ת תבוא ע' תתרעא.</ref> עצמותו ומהותו (זה שפונים אליו באמירת "אנכי") . . דרך הגבהה והתנשאות" ('''מלמעלה למטה'''), שזהו החילוק שבין "אני" ל"אנכי" (אף שפירושם ורוב אותיותיהם (א' נ' י') שוים), ש"כשמודיע סתם אומר אני פלוני, וכשמודיע דרך הגבהה והתנשאות אומר אנכי, כמו אנכי<ref>שמואל־א ט, יט. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד.</ref> הרואה"<ref>ועאכו"כ "ראה אנכי" – כי "אנכי הרואה" אמר '''שמואל''' על נבואתו (ראי') גם בשייכות לדברים '''גשמיים''', כבנדו"ד, ששאול הלך לשמואל לדרוש על דבר האתונות אשר נאבדו לאביו (ועאכו"כ בנוגע לנבואה (ראי') להבדיל דמעשה מרכבה, ועד לדרגת הנבואה דמשה); משא"כ ב"ראה אנכי" – קאי "אנכי" על מהותו ועצמותו ית', "אנכי מי שאנכי", שנמשך ומתגלה לכאו"א מישראל באופן של ראי', כבמתן־תורה (ראה לקו"ת ריש פרשתנו. שם יח, סע"ד).</ref>, וכמודגש ב"ההפרש שבין אני לאנכי ב(הוספת ה)אות כ"ף<ref>ואף שאות כ"ף מורה על כ"ף הדמיון (כמו "אני") – יש לומר, שבנדו"ד הדמיון ד"אנכי" ל"אני, הוא '''למעליותא''', כיון ש"אנכי" נעלה יותר (ועד באין ערוך) מ"אני". ע"ד הפירוש במ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שכ"ף הדמיון היא למעליותא, באופן של "נפלאות" לגבי "ימי צאתך מארץ מצרים" (זח"א רסא, ב. אוה"ת נ"ך ח"א ע' תפז. וש"נ).</ref>, שמורה על הכתר<ref>"כ' ר"ת כתר, וכן עשרים הוא גימטריא כתר" (לקו"ת שה"ש לה, ג. ועוד).</ref> ששם עיקר הרוממות והתנשאות".
-"נותן" – מלמעלה למטה, ו"נותן" דייקא, "כל הנותן בעין יפה הוא נותן"<sup>[14]</sup>.
+"'''נותן'''" – מלמעלה למטה, ו"נותן" דייקא, "כל הנותן בעין יפה הוא נותן"<ref>ראה ב"ב נג, א. סה, א. עא, סע"א. רמב"ם הל' מכירה פכ"ה ה"ד. הל' זכי' ומתנה פי"א הכ"ב.</ref>.
-"לפניכם" – שפירושו לפנימיותכם<sup>[15]</sup>, שבזה מודגשת יותר ההמשכה מלמעלה למטה, שבאה תחילה לבחי' הפנימיות, ואח"כ נמשכת גם בבחי' החיצוניות (דלא כהסדר דמלמטה למעלה, מן החיצוניות אל הפנימיות).
+"'''לפניכם'''" – שפירושו לפנימיותכם<ref>ראה לקו"ת פרשתנו (יח, סע"ד): לפניכם בבחי' פנים שלכם. וראה גם עירובין נד, ב. תו"א משפטים עה, ג. עו, ריש ע"ד.</ref>, שבזה מודגשת יותר ההמשכה מלמעלה למטה, שבאה תחילה לבחי' הפנימיות, ואח"כ נמשכת גם בבחי' החיצוניות (דלא כהסדר דמלמטה למעלה, מן החיצוניות אל הפנימיות).
-"היום" – שמורה על האור והגילוי, כמ"ש<sup>[16]</sup> "ויקרא אלקים לאור יום", ומורה גם על הנצחיות, ש"ארז"ל<sup>[17]</sup> כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם גם היום הזה"<sup>[18]</sup>, היום ממש<sup>[19]</sup>, דכיון שההמשכה היא מלמעלה למטה ה"ה באופן קבוע ונצחי (מבלי הבט על מעמדו ומצבו של התחתון).
+"'''היום'''" – שמורה על האור והגילוי, כמ"ש<ref>בראשית א, ח. וראה תו"א בראשית יד, סע"א. סה"מ תרל"ה ח"א ס"ע רפג. סה"מ תרפ"ח ע' קנג.</ref> "ויקרא אלקים לאור יום", ומורה גם על הנצחיות, ש"ארז"ל<ref>ראה רש"י סוטה מו, ב (ד"ה ויקרא). ערכי הכינויים (לבעל מח"ס סה"ד) ערך היום – הובא באוה"ת פרשתנו ע' תרסו. וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 147 הערה 64.</ref> כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם גם היום הזה"<ref>לקו"ת ריש פרשתנו (יח, א).</ref>, היום ממש<ref>לא רק "'''כ'''היום" (לשון הכתוב – ואתחנן ו, כד), ע"ד "בכל היום יהיו בעיניך '''כ'''חדשים" (ראה ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו), אלא "היום" ממש, "חדשים" ממש (ראה פרש"י תבוא כו, טז).</ref>, דכיון שההמשכה היא '''מלמעלה למטה''' ה"ה באופן קבוע ונצחי (מבלי הבט על מעמדו ומצבו של התחתון).
-"ברכה" – שענינה המשכה (ברכה מלשון המשכה<sup>[20]</sup>) מלמעלה למטה, ועד לשלימות הברכה מדרגא נעלית ביותר שהיא בבחי' סתום שלכן נאמרת בלשון דהיפך הברכה (כהמשך וסיום הכתוב לאחרי "ברכה"), כ"ענין<sup>[21]</sup> האגדה במסכת מו"ק<sup>[22]</sup> ששלח רשב"י את בנו לר' יונתן ור' יהודה שבירכו אותו, אמרו לו כו', ובא הבן לרשב"י ואמר שציערו אותו עד שפירש לו אביו שזהו הכל ברכות<sup>[23]</sup> . . שעי"ז נמשך מבחי' עליונה יותר . . מה שנתהפך קללה לברכה . . כמו שהתשובה גדולה מבחי' צדיק עי"ז שהחושך נהפך לאור . . מה שנהפך מרע לטוב זהו גבוה יותר מבחי' טוב בעצם".
+"'''ברכה'''" – שענינה המשכה (ברכה מלשון המשכה<ref>תו"א מקץ לז, ג. ובכ"מ. וראה לקו"ת פרשתנו יט, רע"א.</ref>) מלמעלה למטה, ועד לשלימות הברכה מדרגא נעלית ביותר שהיא בבחי' סתום שלכן נאמרת בלשון דהיפך הברכה (כהמשך וסיום הכתוב לאחרי "ברכה"), כ"ענין<ref>אוה"ת פרשתנו ע' תרמה־ו. וראה גם לקו"ת בחוקותי מח, ב.</ref> האגדה במסכת מו"ק<ref>ט, ב.</ref> ששלח רשב"י את בנו לר' יונתן ור' יהודה שבירכו אותו, אמרו לו כו', ובא הבן לרשב"י ואמר שציערו אותו עד שפירש לו אביו שזהו הכל ברכות<ref>ומעלה יתירה בנדו"ד – שע"י '''ההקדמה''' ד"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" שוללים מלכתחילה הצער והעגמת־נפש '''מהקס"ד דהיפך הברכה''' אפילו לזמן קצר (דלא כבעובדא דבנו של רשב"י ש"'''ציערו אותו'''* עד שפירש לו אביו שזהו הכל ברכות") – כיון שגם צער של יהודי לזמן קצר בלבד נוגע עד למחשבה הקדומה דא"ק!
-ואעפ"כ קורין "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו'" (המשכה מלמעלה למטה) בשבת (מברכים חודש אלול, או בשבת) ר"ח אלול, שענינו "אני לדודי ודודי לי", עבודת האדם מלמטה למעלה דוקא<sup>[24]</sup>.
+'''<nowiki>*</nowiki>) ראה חדא"ג מהרש"א (מו"ק שם), ש"גם הוא לא חשדן שהיו מקללים אותו ובודאי יש להם כוונה אחרת בזה ("לטובה ולברכה"), אבל כיון שלא הבין דבריהם . . ציער עצמו שלא הבין כוונת דבריהם" ("והם עשו כן לחדודי לידע אם יבין כוונת דבריהם"). ומוסיף (אף שמסיים ש"דחוק קצת"), "ושמעתי עוד בזה שעשו כן כדי שיבוא לאביו ויפרש לו כוונתם לברכה ותחול הברכה עליו גם מאביו".'''
+'''ועפ"ז: אף שאצל בנו של רשב"י לא הי' צער מהקס"ד דהיפך הברכה (ש"לא חשדן שהיו מקללים אותו"), מ"מ, שייך כאן צער מהקס"ד דהיפך הברכה אצל הלומדים סוגיא הנ"ל (החל מ"בן חמש עשרה לגמרא") שזקוקים להודעת רשב"י שזהו הכל ברכות (שמקדים שלילת הקס"ד דהיפך הברכה לפני פירוש הברכות) כיון שאינם מבינים שלשון חכמים הוא ברמז (ועפ"ז יומתק דיוק הלשון "צעורי צערן" בלשון רבים, שכולל גם צערם של הלומדים מצד הקס"ד דהיפך הברכה).'''</ref> . . שעי"ז נמשך מבחי' עליונה יותר . . מה שנתהפך קללה לברכה . . כמו שהתשובה גדולה מבחי' צדיק עי"ז שהחושך נהפך לאור . . מה שנהפך מרע לטוב זהו גבוה יותר מבחי' טוב בעצם".
+ואעפ"כ קורין "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו'" (המשכה '''מלמעלה למטה''') בשבת (מברכים חודש אלול, או בשבת) ר"ח אלול, שענינו "אני לדודי ודודי לי", עבודת האדם '''מלמטה למעלה''' דוקא<ref>ואף שיש לומר שההמשכה מלמעלה למטה דבפרשת ראה היא ע"ד '''הנתינת כח''' לצורך העבודה ד"אני לדודי" (ע"ד התגלות י"ג מדה"ר), מ"מ, מסתבר יותר לומר שתוכנה של פרשת ראה (שבה צריכים "לחיות" בחודש אלול) שייך גם '''לעבודה''' דחודש אלול.</ref>.
 ג. לכאורה אפשר לבאר זה ע"פ משנת"ל<sup>[25]</sup> שכיון שחודש אלול כולל העבודה דכל השנה כולה (הן החשבון־צדק<sup>[26]</sup> (והתיקון ושלימות) דהשנה החולפת והן ההכנה לשנה הבאה) שיש בה שני אופני העבודה דמלמטה למעלה (בחדשי החורף שהתחלתם מתשרי, כולל גם ההכנה בחודש אלול, "אני לדודי ודודי לי") ומלמעלה למטה (בחדשי הקיץ שהתחלתם מניסן, "דודי<sup>[27]</sup> לי ואני לו")<sup>[28]</sup>, נכללים שניהם בחודש אלול עצמו: "אני לדודי" – מלמטה למעלה, "ודודי לי" – מלמעלה למטה.
@@ שורה 159: / שורה 163: @@
 וכל הקהל עונה אמן – כמארז"ל<sup>[133]</sup> "גדול העונה אמן יותר מן המברך", באופן ש"גבורים נוצחין"<sup>[134]</sup> – אמן כן יהי רצון.
-----<sup>[1]</sup>) ראה לקו"ת דרושים לר"ה נח, סע"א. עטרת ראש שער ר"ה ספ"ב. ומרומז גם במשנה (ריש מסכת ר"ה) באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים – שרגל שבו הוא באמצע החודש (ראה גמרא שם ד, א).
+----<sup>[25]</sup>) שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול (ע' 752 ואילך).
-<sup>[2]</sup>) ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א) "בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן". וכפתגם אדמו"ר הזקן ש"צריכים לחיות עם הזמן", הפרשה בתורה שקורין באותו זמן (ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. "היום יום" ב חשון).
-<sup>[3]</sup>) שה"ש ו, ג.
-<sup>[4]</sup>) אבודרהם סדר ר"ה ופירושה פ"א. ראשית חכמה שער התשובה פ"ד (קטו, ב). פע"ח שער ר"ה פ"א. ב"ח לטור או"ח סתקפ"א (ד"ה והעבירו). של"ה במסכת ר"ה שלו (ריג, א). לקו"ת פרשתנו (לב, א). ועוד.
-<sup>[5]</sup>) ריש פרשתנו (יא, כו).
-<sup>[6]</sup>) ראה מכילתא יתרו יט, ט.
-<sup>[7]</sup>) ר"ה כו, רע"א.
-<sup>[8]</sup>) ראה תו"א ר"פ משפטים (עה, א).
-<sup>[9]</sup>) אוה"ת תבוא ע' תתרעא.
-<sup>[10]</sup>) שמואל־א ט, יט. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד.
-<sup>[11]</sup>) ועאכו"כ "ראה אנכי" – כי "אנכי הרואה" אמר שמואל על נבואתו (ראי') גם בשייכות לדברים גשמיים, כבנדו"ד, ששאול הלך לשמואל לדרוש על דבר האתונות אשר נאבדו לאביו (ועאכו"כ בנוגע לנבואה (ראי') להבדיל דמעשה מרכבה, ועד לדרגת הנבואה דמשה); משא"כ ב"ראה אנכי" – קאי "אנכי" על מהותו ועצמותו ית', "אנכי מי שאנכי", שנמשך ומתגלה לכאו"א מישראל באופן של ראי', כבמתן־תורה (ראה לקו"ת ריש פרשתנו. שם יח, סע"ד).
-<sup>[12]</sup>) ואף שאות כ"ף מורה על כ"ף הדמיון (כמו "אני") – יש לומר, שבנדו"ד הדמיון ד"אנכי" ל"אני, הוא למעליותא, כיון ש"אנכי" נעלה יותר (ועד באין ערוך) מ"אני". ע"ד הפירוש במ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שכ"ף הדמיון היא למעליותא, באופן של "נפלאות" לגבי "ימי צאתך מארץ מצרים" (זח"א רסא, ב. אוה"ת נ"ך ח"א ע' תפז. וש"נ).
-<sup>[13]</sup>) "כ' ר"ת כתר, וכן עשרים הוא גימטריא כתר" (לקו"ת שה"ש לה, ג. ועוד).
-<sup>[14]</sup>) ראה ב"ב נג, א. סה, א. עא, סע"א. רמב"ם הל' מכירה פכ"ה ה"ד. הל' זכי' ומתנה פי"א הכ"ב.
-<sup>[15]</sup>) ראה לקו"ת פרשתנו (יח, סע"ד): לפניכם בבחי' פנים שלכם. וראה גם עירובין נד, ב. תו"א משפטים עה, ג. עו, ריש ע"ד.
-<sup>[16]</sup>) בראשית א, ח. וראה תו"א בראשית יד, סע"א. סה"מ תרל"ה ח"א ס"ע רפג. סה"מ תרפ"ח ע' קנג.
-<sup>[17]</sup>) ראה רש"י סוטה מו, ב (ד"ה ויקרא). ערכי הכינויים (לבעל מח"ס סה"ד) ערך היום – הובא באוה"ת פרשתנו ע' תרסו. וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 147 הערה 64.
-<sup>[18]</sup>) לקו"ת ריש פרשתנו (יח, א).
-<sup>[19]</sup>) לא רק "כהיום" (לשון הכתוב – ואתחנן ו, כד), ע"ד "בכל היום יהיו בעיניך כחדשים" (ראה ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו), אלא "היום" ממש, "חדשים" ממש (ראה פרש"י תבוא כו, טז).
-<sup>[20]</sup>) תו"א מקץ לז, ג. ובכ"מ. וראה לקו"ת פרשתנו יט, רע"א.
-<sup>[21]</sup>) אוה"ת פרשתנו ע' תרמה־ו. וראה גם לקו"ת בחוקותי מח, ב.
-<sup>[22]</sup>) ט, ב.
-<sup>[23]</sup>) ומעלה יתירה בנדו"ד – שע"י ההקדמה ד"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" שוללים מלכתחילה הצער והעגמת־נפש מהקס"ד דהיפך הברכה אפילו לזמן קצר (דלא כבעובדא דבנו של רשב"י ש"ציערו אותו* עד שפירש לו אביו שזהו הכל ברכות") – כיון שגם צער של יהודי לזמן קצר בלבד נוגע עד למחשבה הקדומה דא"ק!
-<nowiki>*</nowiki>) ראה חדא"ג מהרש"א (מו"ק שם), ש"גם הוא לא חשדן שהיו מקללים אותו ובודאי יש להם כוונה אחרת בזה ("לטובה ולברכה"), אבל כיון שלא הבין דבריהם . . ציער עצמו שלא הבין כוונת דבריהם" ("והם עשו כן לחדודי לידע אם יבין כוונת דבריהם"). ומוסיף (אף שמסיים ש"דחוק קצת"), "ושמעתי עוד בזה שעשו כן כדי שיבוא לאביו ויפרש לו כוונתם לברכה ותחול הברכה עליו גם מאביו".
-ועפ"ז: אף שאצל בנו של רשב"י לא הי' צער מהקס"ד דהיפך הברכה (ש"לא חשדן שהיו מקללים אותו"), מ"מ, שייך כאן צער מהקס"ד דהיפך הברכה אצל הלומדים סוגיא הנ"ל (החל מ"בן חמש עשרה לגמרא") שזקוקים להודעת רשב"י שזהו הכל ברכות (שמקדים שלילת הקס"ד דהיפך הברכה לפני פירוש הברכות) כיון שאינם מבינים שלשון חכמים הוא ברמז (ועפ"ז יומתק דיוק הלשון "צעורי צערן" בלשון רבים, שכולל גם צערם של הלומדים מצד הקס"ד דהיפך הברכה).
-<sup>[24]</sup>) ואף שיש לומר שההמשכה מלמעלה למטה דבפרשת ראה היא ע"ד הנתינת כח לצורך העבודה ד"אני לדודי" (ע"ד התגלות י"ג מדה"ר), מ"מ, מסתבר יותר לומר שתוכנה של פרשת ראה (שבה צריכים "לחיות" בחודש אלול) שייך גם לעבודה דחודש אלול.
-<sup>[25]</sup>) שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול (ע' 752 ואילך).
 <sup>[26]</sup>) ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 141 ואילך. וש"נ.