2,372
עריכות
תיקונים
(הוספת תוכן) |
(תיקונים) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{דבר מלכות}}– תרגום מאידית – | {{דבר מלכות}}– תרגום מאידית – | ||
א. לשמחת תורה ישנה שייכות מיוחדת עם הגאולה האמיתית והשלימה< | א. לשמחת תורה ישנה שייכות מיוחדת עם הגאולה האמיתית והשלימה<ref>ולהעיר ממאחז"ל (תענית ח, ב) "גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות" (נת' בד"ה גדול יום הגשמים דשמח"ת תער"ג (סה"מ תער"ב־ע"ו ע' קצח ואילך)), והרי שמח"ת הוא יו"ט שני של שמע"צ (יום התחלת הזכרת הגשמים), ועד שבארץ ישראל שמח"ת הוא ביום שמע"צ. | ||
וכמרומז גם בשמו "שמיני (עצרת)" – ששמיני מורה על ענין הגאולה, כמאחז"ל (ערכין יג, ב) דכינור "של ימות המשיח שמונה". וראה כלי יקר ר"פ שמיני. לקו"ש חי"ז ע' 93 ואילך. ובכ"מ.</ref> ע"י משיח צדקנו<ref>ראה שיחת שמח"ת תרנ"ב (ספר השיחות תורת שלום ע' 2) – מלפני מאה שנה: "בש"ת הוא התגלות יחידה שבנפש, מעין לעתיד לבוא שלא ילמדו איש את רעהו". וראה לקמן סוף סעיף ג.</ref> – כפי שאומרים בפיוט ("שישו ושמחו בשמחת תורה") בשמחת תורה לאחרי קריאת התורה: "אגיל ואשמח בשמחת תורה בא יבוא צמח<ref>שמו של משיח (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. וראה זכרי' ג, ח. ו, יב ("איש צמח שמו". וכפי שאומרים גם בנוסח הושענות דהושע"ר)).</ref> בשמחת תורה"<ref>"משיח יבוא בזכות השמחה בתורה" (סידור יעב"ץ).</ref>. | |||
ודבר זה מרומז גם בפסוקים שאומרים לפני הקפות ("שמביאים טעמים על השמחה"<ref>סה"מ תש"ד ע' 54.</ref>) – מ"אתה הראת" עד "כי מציון": הסיום – הפסוק האחרון – דכל י"ז (י"ז בגימטריא טוב, "אין טוב אלא תורה"<ref>אבות פ"ו מ"ג, הובא בסה"מ שם.</ref>) הפסוקים הוא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"<ref>ישעי' ב, ג.</ref>, שזו נבואה אודות ימות המשיח<ref>כמ"ש בהתחלת הענין "והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים גו' ונהרו אליו כל הגוים גו' והלכו עמים רבים גו' '''כי''' מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".</ref>. | |||
ויש לומר, שזהו גם התוכן דכל י"ז הפסוקים<ref>נוסף לזה שתוכן הפשוט של כמה פסוקים קשור עם ענין הגאולה.</ref>, שכולם תלויים בהסיום – "כי מציון גו'": "כי" משמש (גם) בלשון "אם"<ref>ר"ה ג, א. הובא בפרש"י עה"ת לך יח, טו.</ref>, "כאשר"<ref>ראה פרש"י ר"ה שם: שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר.</ref>. ועפ"ז יש לפרש את "כי מציון גו'" שבסיום כל הפסוקים<ref>בישעי' שם "כי" משמש בלשון "דהא", בתור נתינת טעם למ"ש לפנ"ז "והלכו עמים רבים גו'". אבל בנדו"ד שהפסוק "כי מציון גו'" בא בהמשך לט"ז הפסוקים שלפניו – יל"פ (ע"ד הרמז עכ"פ) גם שה"כי" הוא מלשון "כאשר", והיינו בתור תנאי למ"ש בכל הפסוקים שלפנ"ז.</ref> – שכל הענינים שישנם ב(ט"ז) הפסוקים שלפנ"ז יקויימו (בשלימותם ובמילואם) "כי – כאשר – מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", שזה יהי' בגאולה האמיתית והשלימה. | |||
החל מהפסוק הראשון<ref>ואתחנן ד, לה.</ref> "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו": השלימות ד"אתה הראת לדעת גו'" שהיתה בעת מתן־תורה – תהי' לעתיד לבוא. כמו שאדמו"ר הזקן מבאר בתניא<ref>פל"ו (מו, א).</ref>, שלע"ל יהי' גילוי אלקות באופן של ראי' "בלי שום לבוש" ("ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ.</ref>), אשר "כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן־תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושיית כו'" [ויש לומר שבזה מוסיף אדמו"ר הזקן ביאור איך ע"י מעשינו ועבודתינו בזמן הזה<ref>כמבואר בהמשך הענין ברפל"ז, ש"תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז כו'", אשר עי"ז ש"'''כבר הי' לעולמים''' מעין זה בשעת מתן תורה", נמשך הכח לפעול כן ע"י "מעשינו ועבודתינו" (וע"ד מאחז"ל (סנהדרין צא, א) בנוגע לע"ל – "דלא הוי חיי דהוי חיי לא כ"ש").</ref> פועלים את (הגילוי אלקות באופן של ראי' ב)הגאולה], והשלימות בזה (שבמ"ת הי' רק "מעין זה") תהי' לע"ל, כאשר ("כי") "מציון תצא תורה גו'". | |||
ועד"ז הפסוקים שלאחרי זה, שבכללות הם ביאור על החיבור דאלקות שלמעלה מהעולם עם העולם<ref>נתבאר בפרטיות בההתוועדות.</ref>, ששלימות ענין זה תהי' בגאולה האמיתית והשלימה. | |||
ובהדגשה מיוחדת בשנה זו – שנת ה'תשנ"ב, ר"ת הי' תהא שנת נפלאות בה< | וכיון ששמחת תורה הוא מהמועדים בחודש תשרי<ref>ובזה גופא – הסיום והחותם של כל מועדי חודש תשרי, ש"בחודש תשרי יום שמח"ת כלל גדול יותר הכולל כל חודש החודש תשרי כו'" (סה"מ תרנ"ד ע' לו. תש"ב ע' 49).</ref>, שהינם מועדים<ref>ראה סה"מ תקס"ו ע' שעט. אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד שם. תרנ"ו ע' רעח. תש"ב שם.</ref> כלליים על כל השנה כולה<ref>ובא בהמשך לשמיני עצרת הקשור במיוחד עם הגאולה (כנ"ל הערה 1), ושמיני מלשון שומן (נסמן בס' המאמרים־מלוקט ח"ב ע' קמ), הוא ה"אסענצייע"* של כל הענינים. | ||
'''<nowiki>*</nowiki>) כן הובא הלשון (באידיש) במאמרי חסידות (אוה"ת בלק ע' תתקכו, בשם אדה"ז), אף ש(רובם) נכתבו בלשון הקודש [לא כמו אמירתם בלשון אידיש, כהובא באגה"ק סכ"ה בנוגע להבעש"ט. – ולהעיר שהר"ת שם הוא "בל"א", ויש לפרשו "בלשון אידיש" (ולא "בלשון אשכנז"), המורה על הפיכת לשון זו ללשון יהודית ("אידיש"), השייכת ליהודים ("אידן"), ולא "זשאַרגאָן", שפירושו – שהלשון טפילה ללשון אחרת].'''</ref> – מובן, שהדגשת ענין הגאולה ומשיח שבשמחת תורה נמשכת אח"כ על ובכל השנה כולה. | |||
ובהדגשה מיוחדת בשנה זו – שנת ה'תשנ"ב, ר"ת הי' תהא שנת נפלאות בה<ref>"בה" דייקא, דאע"פ ש"נפלאות" (מלשון פלא) הן בבחי' הבדלה, ה"ה נמשכות "בה", בבחי' פנימיות.</ref>, שכוללת לכל לראש את נפלאות הגאולה<ref>להעיר ש"נפלאות" הוא נו"ן פלאות (זח"א רסא, ב). שרומז לשנת היובל (שהיא שנת החמישים), אשר גם זה הוא מהחידושים לע"ל אפילו לגבי יצי"מ ("נפלאות" – נו"ן פלאות – גם בערך להנפלאות דיצי"מ (ראה אוה"ת נ"ך עה"פ ע' תפז. וש"נ)). כי אף שגם בכיבוש יהושע נהגו היובלות, כיון שאז היו "כל יושבי' עלי'" (ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח), מ"מ השלימות ד"כל יושבי' עלי'" – כל בנ"י מכל הדורות כולם – תהי' דוקא לע"ל, כאשר יחיו המתים. | |||
ולהעיר, שענין זה נרמז גם בהר"ת דאות ב' – "בכל מכל כל", שהוא בגימטריא "'''קבץ'''" (ראה חי' חת"ס לב"ב יז, א).</ref>. ובפרט ע"פ המדובר כמ"פ לאחרונה, שלפי כל הסימנים נמצאים אנו כיום על סף הגאולה, כאשר "הנה זה (משיח) בא"<ref>שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.</ref>, ותיכף ומיד רגע לאח"ז – כבר בא. | |||
ב. ומזה מובן גם בנוגע לעבודת בנ"י הנדרשת בשמחת תורה, והמשכה במשך כל השנה כולה, ובמיוחד בשנה זו – עבודה שחדורה עם ענין הגאולה ומשיח. היינו, שהנהגתו של יהודי בכל הענינים בחיי היום־יום שלו גם בזמן הזה תיכף ומיד לפני הגאולה – היא מעין ובדוגמת חיי והנהגת בנ"י בימות המשיח ממש. | ב. ומזה מובן גם בנוגע לעבודת בנ"י הנדרשת בשמחת תורה, והמשכה במשך כל השנה כולה, ובמיוחד בשנה זו – עבודה שחדורה עם ענין הגאולה ומשיח. היינו, שהנהגתו של יהודי בכל הענינים בחיי היום־יום שלו גם בזמן הזה תיכף ומיד לפני הגאולה – היא מעין ובדוגמת חיי והנהגת בנ"י בימות המשיח ממש. | ||
| שורה 57: | שורה 63: | ||
ויהי רצון, שכאו"א מישראל וכלל ישראל, כולל – ילדי ישראל, יחגגו את ההקפות דשמח"ת ביחד עם הקב"ה בעצמו – כמאמר חז"ל<sup>[47]</sup> "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים . . וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו' ואמר<sup>[48]</sup> ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". ותיכף ומיד ממש. | ויהי רצון, שכאו"א מישראל וכלל ישראל, כולל – ילדי ישראל, יחגגו את ההקפות דשמח"ת ביחד עם הקב"ה בעצמו – כמאמר חז"ל<sup>[47]</sup> "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים . . וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו' ואמר<sup>[48]</sup> ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". ותיכף ומיד ממש. | ||
---- | ----<sup>[24]</sup>) להעיר, שבשמח"ת שנה זו מסיימים לימוד ספר הרמב"ם (כפי שנחלק לג"פ ליום), שב' פרקים האחרונים שבו* תוכנם הלכות מלך המשיח, עד לסיומם ממש בפסוק (ישעי' יא, ט) "כי מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים". ו"מתכיפין התחלה להשלמה" (נוסח "מרשות" לחתן בראשית) – "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכו'", שזהו ע"ד "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו", ראה לקמן בפנים. | ||
<sup>[24]</sup>) להעיר, שבשמח"ת שנה זו מסיימים לימוד ספר הרמב"ם (כפי שנחלק לג"פ ליום), שב' פרקים האחרונים שבו* תוכנם הלכות מלך המשיח, עד לסיומם ממש בפסוק (ישעי' יא, ט) "כי מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים". ו"מתכיפין התחלה להשלמה" (נוסח "מרשות" לחתן בראשית) – "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכו'", שזהו ע"ד "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו", ראה לקמן בפנים. | |||
<nowiki>*</nowiki>) חלק משיעור רמב"ם היומי דשמח"ת, שקשור ושייך לתוכן היום, כנ"ל ס"א. | '''<nowiki>*</nowiki>) חלק משיעור רמב"ם היומי דשמח"ת, שקשור ושייך לתוכן היום, כנ"ל ס"א.''' | ||
<sup>[25]</sup>) ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 93־690 (לעיל ע' 5־292). | <sup>[25]</sup>) ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 93־690 (לעיל ע' 5־292). | ||
| שורה 125: | שורה 79: | ||
<sup>[30]</sup>) להעיר מתוד"ה מתני' (מנחות פג, סע"ב) דהלשון "לא . . אלא" היינו לעיכובא. | <sup>[30]</sup>) להעיר מתוד"ה מתני' (מנחות פג, סע"ב) דהלשון "לא . . אלא" היינו לעיכובא. | ||
<sup>[31]</sup>) דוגמא לדבר – החילוק בין זהב ותחש, דאף ששניהם נבראו בשביל המשכן (והמקדש), הרי בנוגע לזהב אמרו חז"ל (ב"ר פט"ז, ד. שמו"ר רפל"ה) "לא הי' העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל המשכן ובשביל ביהמ"ק", והיינו שבזהב קיימת האפשריות להשתמש בו בעניני חול ("לא הי' העולם ראוי כו' אלא כו'"), משא"כ בנוגע לתחש – הרי "לפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן" (שבת כח, ב), היינו שכל מציאותו אינה אלא ההשתמשות בו בשביל המשכן. | <sup>[31]</sup>) דוגמא לדבר – החילוק בין זהב ותחש, דאף ששניהם נבראו בשביל המשכן (והמקדש), הרי בנוגע לזהב אמרו חז"ל (ב"ר פט"ז, ד. שמו"ר רפל"ה) "לא הי' העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל המשכן ובשביל ביהמ"ק", והיינו שבזהב קיימת האפשריות להשתמש בו בעניני חול ("לא הי' '''העולם''' ראוי כו' אלא כו'"), משא"כ בנוגע לתחש – הרי "'''לפי שעה''' נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן" (שבת כח, ב), היינו שכל מציאותו אינה אלא ההשתמשות בו בשביל המשכן. | ||
<sup>[32]</sup>) עפ"ז אולי יש לבאר הדיוק בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר (שיחת שמח"ת תרפ"ט) "צריכים רק לצחצח את הכפתורים": ענין הכפתור הוא – שמחבר שני חלקי הבגד, שאף שמצ"ע יתכן ענין של פירוד ביניהם, הרי ע"י הכפתור מתחברים ומתאחדים יחדיו. | <sup>[32]</sup>) עפ"ז אולי יש לבאר הדיוק בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר (שיחת שמח"ת תרפ"ט) "צריכים רק לצחצח את הכפתורים": ענין הכפתור הוא – שמחבר שני חלקי הבגד, שאף שמצ"ע יתכן ענין של פירוד ביניהם, הרי ע"י הכפתור מתחברים ומתאחדים יחדיו. | ||
| שורה 137: | שורה 91: | ||
<sup>[36]</sup>) "שדרך תינוקות למושחן בשמן" (פרש"י), או "ע"ש גדולתן וחשיבותן כדאמרי' למשחה לגדולה, כדמסיק שאין בהן הבל של חטא" (חדא"ג מהרש"א). | <sup>[36]</sup>) "שדרך תינוקות למושחן בשמן" (פרש"י), או "ע"ש גדולתן וחשיבותן כדאמרי' למשחה לגדולה, כדמסיק שאין בהן הבל של חטא" (חדא"ג מהרש"א). | ||
<sup>[37]</sup>) להעיר, שבגמ' שבת שם לפנ"ז מובא המאמר ד"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תשב"ר", שמזה מובן, שע"י הלימוד דתשב"ר נפעל בנין ירושלים, שהרי כשבטלה הסיבה בטל המסובב. ועפ"ז תומתק עוד יותר השייכות ד"משיח" בפשטות לתשב"ר. | <sup>[37]</sup>) להעיר, שבגמ' שבת שם לפנ"ז מובא המאמר ד"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תשב"ר", שמזה מובן, שע"י הלימוד דתשב"ר נפעל '''בנין''' ירושלים, שהרי כשבטלה הסיבה בטל המסובב. ועפ"ז תומתק עוד יותר השייכות ד"משיח" '''בפשטות''' לתשב"ר. | ||
<sup>[38]</sup>) להעיר דמשיח אותיות ישמח (בעה"ט פינחס כה, יב). | <sup>[38]</sup>) להעיר דמשיח אותיות ישמח (בעה"ט פינחס כה, יב). | ||
| שורה 147: | שורה 101: | ||
<sup>[41]</sup>) כולל גם לא ההגבלות של צבא ישראל – דוקא מבן עשרים שנה ומעלה, שהרי ב"צבאות השם" נכללים כל ילדי ישראל, גם התינוקות שזה־עתה יצאו לאויר העולם* (ע"י ה"שיר המעלות" וכיו"ב שמסביבם). ויתירה מזו י"ל – אפילו עובר במעי אמו (ש"מלמדין אותו כל התורה כולה" – נדה ל, ב), ע"ד ובדוגמת ב"צבאות השם" שיצאו מארץ מצרים – ש"אפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה" (סוטה ל, ב). | <sup>[41]</sup>) כולל גם לא ההגבלות של צבא ישראל – דוקא מבן עשרים שנה ומעלה, שהרי ב"צבאות השם" נכללים כל ילדי ישראל, גם התינוקות שזה־עתה יצאו לאויר העולם* (ע"י ה"שיר המעלות" וכיו"ב שמסביבם). ויתירה מזו י"ל – אפילו עובר במעי אמו (ש"מלמדין אותו כל התורה כולה" – נדה ל, ב), ע"ד ובדוגמת ב"צבאות השם" שיצאו מארץ מצרים – ש"אפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה" (סוטה ל, ב). | ||
<nowiki>*</nowiki>) וע"ד שבט לוי שנמנה "מבן חודש ומעלה" ועד "מן הבטן" (במדבר ג, טו ובפרש"י שם. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 251 ואילך. ע' 256 ואילך). | '''<nowiki>*</nowiki>) וע"ד שבט לוי שנמנה "מבן חודש ומעלה" ועד "מן הבטן" (במדבר ג, טו ובפרש"י שם. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 251 ואילך. ע' 256 ואילך).''' | ||
<sup>[42]</sup>) מיכה ז, טו. | <sup>[42]</sup>) מיכה ז, טו. | ||