2,372
עריכות
תיקונים
(הוספת תוכן) |
(תיקונים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== משיחות ש"פ בלק, י"ז (טוב) תמוז ה'תנש"א == | == משיחות ש"פ בלק, י"ז (טוב) תמוז ה'תנש"א == | ||
{{דבר מלכות}}א. ענינו המיוחד של יום השבת שחל בו שבעה עשר בתמוז (שהצום נדחה< | {{דבר מלכות}}א. ענינו המיוחד של יום השבת שחל בו שבעה עשר בתמוז (שהצום נדחה<ref>רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ה. טושו"ע או"ח סתק"נ ס"ג.</ref>) – יש לבאר בב' אופנים: | ||
א) בפשטות: כיון שיום השבת אסור בתענית, ועאכו"כ תענית הקשורה עם ענינים בלתי־רצויים ("ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן"< | א) בפשטות: כיון שיום השבת אסור בתענית, ועאכו"כ תענית הקשורה עם ענינים בלתי־רצויים ("ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן"<ref>רמב"ם שם ה"א.</ref>), שהרי שבת "אין עצב בה"<ref>ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז. הובא בתוד"ה מ"ד – מו"ק כג, ב.</ref>, ויתירה מזה, שיום השבת הוא יום של שמחה ("וביום שמחתכם אלו השבתות"<ref>ספרי בהעלותך יו"ד, יו"ד.</ref>) ותענוג ("וקראת לשבת עונג"<ref>ישעי' נח, יג.</ref>) – נדחית התענית מפני השבת ליום ראשון שלאחרי השבת<ref>ולהעיר, שאף שבענינים מסויימים מקילים בתענית נדחה, הרי, בנוגע לכללות ענין התענית באחד בשבת יש חומר מיוחד, שיוצאים "מעונג שבת לצום" (שמטעם זה לא היו אנשי מעמד מתענין באחד בשבת (תענית רפ"ד)).</ref>. | ||
ב) ובעומק יותר אולי י"ל: דחיית התענית מפני יום השבת היא (לא רק דחי' ליום אחר, אלא גם ובעיקר) נתינת־כח לדחייתו '''וביטולו''' מכל וכל, כפי שמצינו ב"תשעה באב שחל להיות בשבת . . ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי '''הואיל ונדחה ידחה'''"< | ב) ובעומק יותר אולי י"ל: דחיית התענית מפני יום השבת היא (לא רק דחי' ליום אחר, אלא גם ובעיקר) נתינת־כח לדחייתו '''וביטולו''' מכל וכל, כפי שמצינו ב"תשעה באב שחל להיות בשבת . . ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי '''הואיל ונדחה ידחה'''"<ref>מגילה ה, ריש ע"ב.</ref> (ועאכו"כ בנוגע לשבעה עשר בתמוז<ref>ראה מגילה שם: "רבי . . רחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז". וראה השקו"ט בנו"כ הטושו"ע שם.</ref> שאינו חמור כתשעה באב, שהרי מעיקר הדין כש"אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין", מלבד תשעה באב "הואיל והוכפלו בו צרות"<ref>ר"ה יח, ריש ע"ב (ובתוד"ה הואיל). וראה גם תוד"ה ורחץ – מגילה שם.</ref>), ועד להדחי' שבימות המשיח<ref>ועפ"ז יומתק ש"אמר '''רבי''' הואיל ונדחה ידחה" ("רבי" דייקא, משא"כ חכמים שלא הודו לו) – מצד שייכותו '''למשיח''', "אי מן חייא הוא ודאי היינו רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש" (סנהדרין צח, ב ובפרש"י).</ref>, כפס"ד הרמב"ם<ref>הל' תעניות בסופן.</ref> ש"כל הצומות האלו עתידים '''ליבטל''' לימות המשיח", ויתירה מזה, כפי שמוסיף "ולא עוד אלא שהם עתידים להיות '''ימים טובים וימי ששון ושמחה''', שנאמר<ref name=":0">זכרי' ח, יט.</ref> כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". | ||
ויש לומר, שמעין זה (ביטול הצום והפיכתו לששון ולשמחה) נעשה ביום התענית שחל בשבת – שלא זו בלבד שהתענית בטל, אלא '''שמתהפך''' לשמחה ותענוג דיום השבת. | ויש לומר, שמעין זה (ביטול הצום והפיכתו לששון ולשמחה) נעשה ביום התענית שחל בשבת – שלא זו בלבד שהתענית בטל, אלא '''שמתהפך''' לשמחה ותענוג דיום השבת. | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
ב. וביאור הענין: | ב. וביאור הענין: | ||
יום התענית – בחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי, עינוי שהוא היפך הרצון והעונג, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כלשון הכתוב< | יום התענית – בחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי, עינוי שהוא היפך הרצון והעונג, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כלשון הכתוב<ref>ישעי' נח, ה. וראה תניא אגה"ת ספ"ב.</ref> "יום רצון לה'". | ||
ובפרטיות יותר בנוגע ל"צום הרביעי", הראשון מד' ימי הצומות המפורשין בקבלה ("צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי"< | ובפרטיות יותר בנוגע ל"צום הרביעי", הראשון מד' ימי הצומות המפורשין בקבלה ("צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי"<ref name=":0" />) – שבחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי הקשור עם החורבן והגלות, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כמרומז גם בהקביעות ד"צום הרביעי" ביום '''שבעה עשר''' בחודש, בגימטריא "'''טוב'''"<ref>ויש לומר, שענין זה מרומז גם ביום התענית שנדחה ליום '''י"ח''' תמוז – "'''חי'''", שבזה מודגש הענין הטוב שבתענית, "'''לחיותם''' ברעב", שה"רעב" (תענית) עצמו הו"ע של חיות (ראה לקו"ת שה"ש יד, ב. ובכ"מ).</ref>, ועד לשלימות הטוב בגאולה<ref>להעיר מהשייכות ד"טוב" ל"גאולה" – "אם יגאלך טוב יגאל" (לשון הכתוב – רות ג, יג. וראה אוה"ת בחוקותי ע' תרמא. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ב. ועוד).</ref> (האמיתית ו)השלימה, כיון שהכוונה והתכלית דכללות ענין החורבן והגלות אינו אלא כדי לבוא להעילוי והשלימות דהגאולה (האמיתית והשלימה), היינו, שהגלות הו"ע חיצוני, ופנימיותו היא הגאולה. | ||
ועפ"ז יש לבאר מ"ש בגמרא< | ועפ"ז יש לבאר מ"ש בגמרא<ref>ר"ה שם.</ref> בפירוש הכתוב "צום הרביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה גו'", "קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, אין שלום צום" – דלכאורה אינו מובן: איך יקרא יום אחד בשמות '''הפכיים לגמרי''', "צום" ו"ששון ושמחה" – אלא כיון שכוונת ותכלית (הפנימיות ד)ה"צום" היא הפיכתו ל"ששון ושמחה" שבאה לאחרי וע"י החורבן והגלות; אלא שבזמן הגלות מודגש בעיקר ענין הצום ("אין שלום – צום)", ובהגאולה יתגלה ענינו האמיתי, "ששון ושמחה" ("בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה"). | ||
ג. ומעין זה – ביום התענית שחל בשבת: | ג. ומעין זה – ביום התענית שחל בשבת: | ||
כיון שיום השבת הוא יום רצון< | כיון שיום השבת הוא יום רצון<ref>וכמ"ש '''במנחת''' שבת "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט, יד. וראה זח"ג קכט, א).</ref>, "חמדת ימים אותו קראת"<ref>נוסח ברכת העמידה דש"ק.</ref>, ועד שקשור עם הגאולה, כמודגש בשירו של יום, "מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"<ref>תמיד בסופה.</ref> – לכן, כשחל בו יום התענית, לא שייך בו ענין ה"צום" הקשור עם החורבן והגלות, כי אם הענין ד"ששון ושמחה" הקשור עם הגאולה. | ||
וענין זה מודגש בהאכילה ושתי' ביום התענית שחל בשבת, שמצוה "לענגו בעונג אכילה ושתי'"< | וענין זה מודגש בהאכילה ושתי' ביום התענית שחל בשבת, שמצוה "לענגו בעונג אכילה ושתי'"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רמב.</ref>, "דגים גדולים . . בשר ויין"<ref>שם ס"ב.</ref>, "תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם"<ref>רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ז.</ref> (בשר שמן ויין ישן<ref>ראה תניא פ"ז: "האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם . . בשביל לקיים מצות עונג שבת".</ref>) – שבזה מודגש לא רק '''שלילת העינוי''' דהעדר האכילה ושתי', הענין הבלתי־רצוי דיום התענית, אלא גם (ובעיקר) '''השמחה והתענוג''' שבאכילת בשר שמן ושתיית יין ישן (שאולי י"ל שביום התענית שחל בשבת צריך להוסיף בזה יותר מבכל שבתות השנה, כדי לשלול הקס"ד של מיעוט בזה בגלל יום התענית<ref>ראה לקו"ש ח"ד ע' 1091. ועוד.</ref>), הענין הטוב דיום התענית, שמתהפך ליום טוב לששון ולשמחה. | ||
ויש לומר, שבאכילת דגים גדולים ובשר שמן ושתיית יין ישן בסעודת שבת שחל בו יום התענית (שאולי כנ"ל י"ל שצריך להוסיף בזה יותר מבכל שבתות השנה) מרומזת גם '''הסעודה''' שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים ("ועמך כולם צדיקים"< | ויש לומר, שבאכילת דגים גדולים ובשר שמן ושתיית יין ישן בסעודת שבת שחל בו יום התענית (שאולי כנ"ל י"ל שצריך להוסיף בזה יותר מבכל שבתות השנה) מרומזת גם '''הסעודה''' שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים ("ועמך כולם צדיקים"<ref>ישעי' ס, כא. סנהדרין ר"פ חלק.</ref>) '''לעתיד לבוא''', שבה יאכלו מבשר הלויתן ושור הבר וישתו יין המשומר<ref>ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.</ref>, אשר, נוסף על הענינים הרוחניים המרומזים בזה שנתבארו בדרושי חסידות<ref>החל מדרושי רבינו הזקן (לקו"ת ר"פ שמיני), ובדרושי אדמו"ר האמצעי (תו"ח תולדות יב, ד ואילך) – באופן של "רחובות הנהר", ובדרושי הצ"צ (ראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך לעת"ל (ע' תרמו ואילך). וש"נ) – באופן שכלול מכל חלקי התורה, ובריבוי מראי מקומות כו', ועד"ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז.</ref>, תהי' גם סעודה '''גשמית''', כידוע<ref>רמב"ן בשער הגמול בסופו. וראה לקו"ת צו טו, ג. דרושי ש"ש סה, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות ציצית (דרמ"צ יד, ב). אוה"ת חוקת ס"ע תתט. ועוד.</ref> ששלימות השכר דימות המשיח (כשיבטלו הצומות ויהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) אינו בגן עדן, ש"אין בו לא אכילה ולא שתי'"<ref>ברכות יז, א. רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב.</ref> (מעין ודוגמת יום התענית), אלא בעולם התחי' (שנקרא בכ"מ "עולם הבא"<ref>ולדוגמא: במשנה שאומרים בהקדמה לפרקי אבות בשבתות הקיץ "כל ישראל יש להם חלק '''לעולם הבא''' שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'" (סנהדרין ר"פ חלק) – שקאי על עולם התחי', כמובן מדברי הגמרא (שם) בביאור המשך דברי המשנה "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא . . האומר אין תחיית המתים מן התורה", "הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהי' לו חלק '''בתחיית המתים''', שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה".</ref>), לנשמות '''בגופים''' דוקא, ועד שהנשמה תהי' ניזונית מן הגוף<ref>ראה הנסמן בלקו"ש ח"כ ע' 44, וחכ"א ע' 88.</ref>. | ||
ובפרט שבהמשך לסעודות יום השבת ישנה גם סעודת מלוה מלכה במוצאי שבת, שכיון שקשורה עם כבוד השבת ("ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו"< | ובפרט שבהמשך לסעודות יום השבת ישנה גם סעודת מלוה מלכה במוצאי שבת, שכיון שקשורה עם כבוד השבת ("ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס ש.</ref>) יש להקפיד בזה גם במוצאי שבת י"ז בתמוז, ואולי י"ל עוד יותר מבכל מוצאי שבת<ref>וע"ד שמצינו בתשעה באב שחל בשבת – בנוגע לסעודה שלישית, סעודה המפסקת – ש"אוכל בשר ושותה יין . . ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו" (טושו"ע או"ח סתקנ"ב ס"י).</ref> – שלהיותה "סעודתא '''דדוד מלכא משיחא'''"<ref>סידור האריז"ל במקומו. ועוד.</ref>, מודגשת בה ביותר השייכות לימות המשיח, שיבטלו הצומות ויהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. | ||
ד. ויש לקשר ענין זה (הנתינת־כח דיום השבת לדחיית וביטול "צום הרביעי" והפיכתו ליום טוב ויום ששון ושמחה בימות המשיח) עם פרשת השבוע, פרשת בלק: | ד. ויש לקשר ענין זה (הנתינת־כח דיום השבת לדחיית וביטול "צום הרביעי" והפיכתו ליום טוב ויום ששון ושמחה בימות המשיח) עם פרשת השבוע, פרשת בלק: | ||
מהענינים המיוחדים שבפרשת בלק (ובפרט בחלק הפרשה השייך במיוחד ליום השבת) שבה נתפרש בתורה ע"ד '''ביאת המשיח''' – כפס"ד הרמב"ם< | מהענינים המיוחדים שבפרשת בלק (ובפרט בחלק הפרשה השייך במיוחד ליום השבת) שבה נתפרש בתורה ע"ד '''ביאת המשיח''' – כפס"ד הרמב"ם<ref>הל' מלכים רפי"א.</ref> "המלך המשיח . . התורה העידה עליו . . בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל [באחרונה]. ושם הוא אומר<ref>פרשתנו כד, יז־יח.</ref> אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח. דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח. ומחץ פאתי מואב זה דוד . . וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח . . והי' אדום ירשה זה דוד . . והי' ירשה וגו' זה המלך המשיח". | ||
ויש לומר, שבזה שהתורה העידה על משיח "בפרשת '''בלעם'''", שבה מודגש ש"לא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם '''ויהפוך''' ה' אלקיך לך את הקללה לברכה"< | ויש לומר, שבזה שהתורה העידה על משיח "בפרשת '''בלעם'''", שבה מודגש ש"לא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם '''ויהפוך''' ה' אלקיך לך את הקללה לברכה"<ref>תצא כג, ו.</ref>, מרומזת הפיכת הגלות לגאולה, הפיכת הצומות לששון ולשמחה ולמועדים טובים<ref>ביאור נוסף – ראה גם לקו"ש בלק (א) תנש"א בסופו.</ref>. | ||
ועד"ז בפרשה שמתחילין לקרוא במנחת שבת, פרשת '''פינחס''' – "פינחס זה אליהו"< | ועד"ז בפרשה שמתחילין לקרוא במנחת שבת, פרשת '''פינחס''' – "פינחס זה אליהו"<ref>תיב"ע וארא ו, יח. זהר ח"ב קצ, סע"א. ח"ג רטו, א. ועוד.</ref>, '''מבשר הגאולה'''. | ||
ובפרטיות יותר – בנוגע לתוכן הפרשה: | ובפרטיות יותר – בנוגע לתוכן הפרשה: | ||
'''מנין בנ"י'''< | '''מנין בנ"י'''<ref>ומרומז גם בפרשת בלק – "מי מנה עפר יעקב" (כג, יו"ד).</ref>, "שאו את ראש כל עדת בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה גו'"<ref>כו, ב.</ref> – שקשור ורומז גם למנין העשירי דכל בנ"י, כדאיתא במדרש<ref>תנחומא תשא ט. במדב"ר פ"ב, יא.</ref> "בעשרה מקומות נימנו ישראל . . ואחד לעתיד לבוא, שנאמר<ref>ירמי' לג, יג.</ref> עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה" (ע"י משיחא<ref>תיב"ע עה"פ.</ref>, או ע"י הקב"ה בעצמו<ref>יל"ש שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' תתקלד.</ref>). | ||
'''חלוקת הארץ''', "לאלה תחלק הארץ בנחלה גו' לרב תרבה נחלתו גו' אך בגורל יחלק את הארץ גו'"< | '''חלוקת הארץ''', "לאלה תחלק הארץ בנחלה גו' לרב תרבה נחלתו גו' אך בגורל יחלק את הארץ גו'"<ref>כו, נג־נה.</ref> – שכיון שנתפרש רק '''אופן''' חלוקת הארץ, ולא פרטי החלוקה לי"ב שבטים (כבפרשת מטות ומסעי שלאח"ז), י"ל דזה כולל גם השלימות דחלוקת הארץ בימות המשיח, ארץ עשר אומות, שתתחלק לי"ג שבטים<ref>ב"ב קכב, א.</ref> (גם לשבט לוי, "שער לוי אחד"<ref>יחקאל מח, לא. ב"ב שם.</ref>). | ||
'''וקרבנות המועדים''', פסח שבועות וסוכות< | '''וקרבנות המועדים''', פסח שבועות וסוכות<ref>ומרומז גם בפרשת בלק – "שלש רגלים", "אומה החוגגת שלש רגלים בשנה" (כב, כח ובפרש"י).</ref> (לאחרי ההקדמה דפרשת קרבן תמיד<ref>ובזה מודגש גם תיקון המאורע הבלתי רצוי ש"בטל התמיד" בי"ז תמוז (תענית כו, סע"א ואילך במשנה).</ref> דכל יום, ודיום השבת שקרבנו כפול<ref>ובזה מודגש הקשר והשייכות לגאולה – כמארז"ל (יל"ש ר"פ לך לך) "חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה", היינו, ש"כפל" קשור עם "גאולה" (ראה ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ועוד).</ref>) – שבזה מרומזת הפיכת הצומות לששון ולשמחה '''ולמועדים טובים''', שמעלתם תהי' גדולה יותר מכל המועדים שבזמן הזה, שהרי המועדים שבזמן הזה יבטלו לעתיד לבוא<ref name=":1">מדרש משלי פ"ט, ב. ועוד.</ref> "כשרגא בטיהרא"<ref>ראה תו"א מג"א צ, ד. קיט, ב. ובכ"מ.</ref> לגבי מעלת הגילויים דימות המשיח, ועאכו"כ לגבי מעלת הימים טובים שיתחדשו בימות המשיח. | ||
[ויש לומר, שהצומות שיהפכו למועדים טובים יהיו נעלים יותר גם מימי הפורים שלא יבטלו לעתיד לבוא< | [ויש לומר, שהצומות שיהפכו למועדים טובים יהיו נעלים יותר גם מימי הפורים שלא יבטלו לעתיד לבוא<ref name=":1" />, כמ"ש "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"<ref>אסתר ט, כח. רמב"ם הל' מגילה בסופן.</ref> – שהרי '''החידוש''' שבהם הוא '''שלא יבטלו''', היינו, שגם ביחס למעלת הגילויים דימות המשיח שלמעלה מימי הפורים תהי' '''ניכרת''' מעלת ימי הפורים, ובודאי שהימים טובים שיתחדשו בימות המשיח יהיו נעלים יותר מימי הפורים]. | ||
ה. ויש להוסיף ולבאר המעלה דיום השבת שחל בו שבעה עשר בתמוז, התחלת בין המצרים (ועד"ז יום השבת שחל בו תשעה באב, סיום בין המצרים) – לגבי שאר השבתות '''שבאמצע''' ימי בין המצרים: | ה. ויש להוסיף ולבאר המעלה דיום השבת שחל בו שבעה עשר בתמוז, התחלת בין המצרים (ועד"ז יום השבת שחל בו תשעה באב, סיום בין המצרים) – לגבי שאר השבתות '''שבאמצע''' ימי בין המצרים: | ||
ידוע< | ידוע<ref>אוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'צז.</ref> ש"ג' שבועות בין המצרים בזמן כמו מדבר במקום, ומקדים רפואה ג' שבתות שבהן, ובכל שבת ב' שבתות, נמצא ו' (ג"פ ב' שבתות) פעמים ז' (ז' ימי השבוע שבהם מאיר מבחי' ב' שבתות שבכל שבת) עי"ז מכניעים המדבר מ"ב" (מ"ב המסעות שבמדבר העמים, שרומז על כללות זמן הגלות מאה"ק), היינו, שע"י השבתות נעשה התיקון דבין המצרים. | ||
ובענין זה יש חילוק בין השבתות שבאמצע ג' השבועות להשבת שבהתחלת (וסיום) ג' השבועות: | ובענין זה יש חילוק בין השבתות שבאמצע ג' השבועות להשבת שבהתחלת (וסיום) ג' השבועות: | ||
ברוב השנים שהשבתות הם רק '''באמצע''' ג' השבועות ד"בין המצרים" – מודגש יותר (בתחילה ובסוף) הענין '''הבלתי־רצוי''' ד"בין המצרים", החורבן והגלות, ובהמשך לזה (ולאח"ז< | ברוב השנים שהשבתות הם רק '''באמצע''' ג' השבועות ד"בין המצרים" – מודגש יותר (בתחילה ובסוף) הענין '''הבלתי־רצוי''' ד"בין המצרים", החורבן והגלות, ובהמשך לזה (ולאח"ז<ref>והפירוש ד"'''מקדים''' רפואה" כאן הוא (לא באופן ש"לא אשים עליך" מלכתחילה, אלא) באופן שמקדים האפשרות והנתינת־כח לרפא החולי.</ref>) מודגש הצורך בתיקון, והתיקון בפועל, ע"י השבתות שענינם גאולה. | ||
משא"כ בשנים ששבעה עשר בתמוז (התחלת ג' השבועות) חל בשבת (וכן תשעה באב, סיום ג' השבועות, חל בשבת) – י"ל שעיקר ההדגשה היא על ה"'''טוב'''" די"ז תמוז וד"בין המצרים"< | משא"כ בשנים ששבעה עשר בתמוז (התחלת ג' השבועות) חל בשבת (וכן תשעה באב, סיום ג' השבועות, חל בשבת) – י"ל שעיקר ההדגשה היא על ה"'''טוב'''" די"ז תמוז וד"בין המצרים"<ref>כ"א יום, וסימנך "אך טוב לישראל" (תהלים עג, א), כ"א יום דשקדים טובים (ראה לקו"ת ס"פ קרח). וראה בארוכה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 7־566.</ref>, שה"מיצר" הוא '''הכנה והקדמה''' (ובמילא ה"ה גם בכלל) לה"'''מרחב'''" האמיתי והשלם דגאולה האמיתית והשלימה, שלכן, התחלתם וסיומם ביום השבת שענינו גאולה. | ||
ובסגון אחר קצת: בשבתות שבאמצע ג' השבועות (ברוב השנים) מודגש בעיקר שלילת הענין הבלתי רצוי ד"בין המצרים" – תיקון החורבן והגלות; ואילו בשבתות שבהתחלת וסיום ג' השבועות (כבקביעות שנה זו) מודגש בעיקר הענין הטוב ד"בין המצרים" – שלא נרגש החורבן והגלות, אלא ההכנה לגאולה. | ובסגון אחר קצת: בשבתות שבאמצע ג' השבועות (ברוב השנים) מודגש בעיקר שלילת הענין הבלתי רצוי ד"בין המצרים" – תיקון החורבן והגלות; ואילו בשבתות שבהתחלת וסיום ג' השבועות (כבקביעות שנה זו) מודגש בעיקר הענין הטוב ד"בין המצרים" – שלא נרגש החורבן והגלות, אלא ההכנה לגאולה. | ||
| שורה 155: | שורה 155: | ||
ולומדים ה"תורה חדשה מאתי תצא" באופן ד"'''אלה''' הדברים", מראה באצבעו ואומר זה, לימוד באופן של '''ראי''''<sup>[108]</sup>, "והיו עיניך '''רואות''' את מוריך"<sup>[109]</sup>, "'''יראה''' אל אלקים בציון"<sup>[110]</sup>, "'''ותחזינה עינינו''' בשובך לציון", "כי<sup>[111]</sup> אלקים יושיע ציון גו' וישבו שם גו'"<sup>[112]</sup>, "ישבו ישרים את פניך"<sup>[113]</sup>, תיכף ומיד ממש. | ולומדים ה"תורה חדשה מאתי תצא" באופן ד"'''אלה''' הדברים", מראה באצבעו ואומר זה, לימוד באופן של '''ראי''''<sup>[108]</sup>, "והיו עיניך '''רואות''' את מוריך"<sup>[109]</sup>, "'''יראה''' אל אלקים בציון"<sup>[110]</sup>, "'''ותחזינה עינינו''' בשובך לציון", "כי<sup>[111]</sup> אלקים יושיע ציון גו' וישבו שם גו'"<sup>[112]</sup>, "ישבו ישרים את פניך"<sup>[113]</sup>, תיכף ומיד ממש. | ||
---- | ----<sup>[58]</sup>) של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א). | ||
<sup>[58]</sup>) של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א). | |||
<sup>[59]</sup>) והחידוש בזה – שגם במצב של חורבן וגלות נרגשת גאולה בטהרתה, כמו לולי החורבן והגלות. | <sup>[59]</sup>) והחידוש בזה – שגם במצב של חורבן וגלות נרגשת גאולה בטהרתה, כמו לולי החורבן והגלות. | ||