11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
(תיקון) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר המאמרים מלוקט}}=== פתח דבר === | {{ספר המאמרים מלוקט}} | ||
=== פתח דבר === | |||
ב"ה | ב"ה | ||
| שורה 11: | שורה 13: | ||
== בס"ד. י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש), אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ו == | == בס"ד. י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש), אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ו == | ||
בסוכות תשבו שבעת ימים (ומוסיף עוד ציווי) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (והטעם על זה) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים גו'<ref>אמור כג, מב־מג.</ref>. וידועים הדיוקים בזה במאמרי רבותינו נשיאינו, ובהקדים מ"ש בעל ההילולא<ref>וככה תרל"ז פצ"ו.</ref> שסוכה הו"ע השלום כמ"ש<ref>בתפלת ערבית.</ref> ופרושׂ עלינו סוכת שלומך, וצריך להבין מהי השייכות דסוכה לשלום. והנה בז' ימי הסוכות ישנם כמה ענינים, השייכים לבסוכות תשבו שבעת ימים. וכמו מצות נטילת ד' מינים (ולקחתם<ref>אמור כג, מ.</ref> לכם ביום הראשון גו') שיש לה שייכות לענין הסוכה. וכידוע<ref>סידור אדה"ז (לפני הלל). וראה מ"ח מס' ימי מצוה וסוכה רפ"ה: והדין נותן כו'.</ref> שמצוה מן המובחר שנטילת ד' מינים תהי' בסוכה. וגם יש בז' ימי הסוכות הענין דהקרבת ע' פרים שהם כנגד שבעים אומות כדאיתא במדרש<ref>סוכה נה, ב. במדב"ר פכ"א, כד – הובא ברש"י עה"ת (פינחס כט, לה), שמזה מוכח שזה שייך גם לפשוטו של מקרא [היינו, שהפעולה בהע' אומות היא גם בעולם '''העשי''''].</ref>. וענין זה יש גם עכשיו כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו<ref>הושע יד, ג. וראה שו"ע אדה"ז חאו"ח מהד"ת ס"א, ס"ט: '''לקיים''' מ"ש ונשלמה כו'. דפשטות הל' משמע שזהו ציווי מדברי קבלה (ותקנת חז"ל – ברכות כו, ב – הוא בנוגע לקביעות הזמן (ולקרבנות ציבור)), אבל מדכתב לפני זה רק "טוב מאד לומר" ותו לא, וגם לא ראיתי מקפידין באמירת פסוקי קרבנות היחיד – משמע דקרא אסמכתא הוא. ואכ"מ.</ref>, ובפרט ע"פ המבואר<ref>ראה [[מאמר שובה ישראל תשל"ו - מוגה|ד"ה שובה ישראל שנה זו]] (לעיל ע' קע ואילך).</ref> דונשלמה הוא לא רק הענין דתשלומין אלא גם מלשון שלימות, היינו שגם בזמן הגלות, ע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים הענין הוא בשלימותו, ואף שבזמן הגלות, מכיון שהפעולה היא רק ע"י "שפתינו", אי"ז ניכר בגלוי בגשמיות ועאכו"כ בחומריות העולם, מ"מ, מכיון שעקימת שפתיו הוי מעשה<ref>ב"מ צ, סע"ב. סנה' סה, א.</ref>, וכמבואר בארוכה בתניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק | בסוכות תשבו שבעת ימים (ומוסיף עוד ציווי) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (והטעם על זה) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים גו'<ref>אמור כג, מב־מג.</ref>. וידועים הדיוקים בזה במאמרי רבותינו נשיאינו, ובהקדים מ"ש בעל ההילולא<ref>וככה תרל"ז פצ"ו.</ref> שסוכה הו"ע השלום כמ"ש<ref>בתפלת ערבית.</ref> ופרושׂ עלינו סוכת שלומך, וצריך להבין מהי השייכות דסוכה לשלום. והנה בז' ימי הסוכות ישנם כמה ענינים, השייכים לבסוכות תשבו שבעת ימים. וכמו מצות נטילת ד' מינים (ולקחתם<ref>אמור כג, מ.</ref> לכם ביום הראשון גו') שיש לה שייכות לענין הסוכה. וכידוע<ref>סידור אדה"ז (לפני הלל). וראה מ"ח מס' ימי מצוה וסוכה רפ"ה: והדין נותן כו'.</ref> שמצוה מן המובחר שנטילת ד' מינים תהי' בסוכה. וגם יש בז' ימי הסוכות הענין דהקרבת ע' פרים שהם כנגד שבעים אומות כדאיתא במדרש<ref>סוכה נה, ב. במדב"ר פכ"א, כד – הובא ברש"י עה"ת (פינחס כט, לה), שמזה מוכח שזה שייך גם לפשוטו של מקרא [היינו, שהפעולה בהע' אומות היא גם בעולם '''העשי''''].</ref>. וענין זה יש גם עכשיו כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו<ref>הושע יד, ג. וראה שו"ע אדה"ז חאו"ח מהד"ת ס"א, ס"ט: '''לקיים''' מ"ש ונשלמה כו'. דפשטות הל' משמע שזהו ציווי מדברי קבלה (ותקנת חז"ל – ברכות כו, ב – הוא בנוגע לקביעות הזמן (ולקרבנות ציבור)), אבל מדכתב לפני זה רק "טוב מאד לומר" ותו לא, וגם לא ראיתי מקפידין באמירת פסוקי קרבנות היחיד – משמע דקרא אסמכתא הוא. ואכ"מ.</ref>, ובפרט ע"פ המבואר<ref>ראה [[מאמר שובה ישראל תשל"ו - מוגה|ד"ה שובה ישראל שנה זו]] (לעיל ע' קע ואילך).</ref> דונשלמה הוא לא רק הענין דתשלומין אלא גם מלשון שלימות, היינו שגם בזמן הגלות, ע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים הענין הוא בשלימותו, ואף שבזמן הגלות, מכיון שהפעולה היא רק ע"י "שפתינו", אי"ז ניכר בגלוי בגשמיות ועאכו"כ בחומריות העולם, מ"מ, מכיון שעקימת שפתיו הוי מעשה<ref>ב"מ צ, סע"ב. סנה' סה, א.</ref>, וכמבואר בארוכה בתניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|פל"ז]] (מז, א). וראה ג"כ קו"א ס"ב (קנד, א).</ref>, הרי גם עכשיו הפעולה בשלימותה ברוחניות (ובמעשה זוטא עכ"פ). וצריך להבין, מהי השייכות דענינים אלו (נטילת ד' מינים והקרבת ע' פרים) לענין הסוכה. והנה כאשר יו"ט ראשון של חג חל להיות בשבת [כקביעות שנה זו] יש חילוק בין זמן הבית לזמן הגלות [ובדוגמת<ref>אבל לא בכל הפרטים – כי בר"ה שחל בשבת, לא היו תוקעין בגבולין גם בזה"ב, משא"כ לולב הי' ניטל בזה"ב גם בגבולין (ראה תוס' רפ"ד דר"ה. [[לקוטי תורה ראש השנה|לקו"ת ר"ה]] נז, ד).</ref> תקיעת שופר ביו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת, שבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינה], שבזמן הבית ביו"ט ראשון של חג לולב דוחה שבת אף בגבולין, ומשחרב בית המקדש אין לולב דוחה שבת גם ביו"ט ראשון, כמבואר במשנה וגמרא<ref>סוכה רפ"ד.</ref>. | ||
ב) ונקודת הביאור בכל ענינים אלו, דסוכה הוא ענין המקיף<ref>ראה לקמן בהמאמר, שענין זה – מה שסוכה הוא מקיף – הוא הביאור לכל הדיוקים דלעיל: השייכות דסוכה לשלום; השייכות דד' מינים והקרבת ע' פרים לסוכות; הטעם מה שלולב (בזה"ג) אינו דוחה שבת.</ref>. ולא כהמקיף דלבוש, שעם היותו בחי' מקיף מ"מ יש בו התחלקות, לבושי הראש לבושי הגוף ולבושי הרגל (ובכאו"א לפי מדת המלובש בו). משא"כ המקיף דסוכה שאין בו התחלקות, שהרי הוא מקיף את ראשו ורובו<ref>טושו"ע או"ח סתרל"ד.</ref> [שהכוונה בזה – כמו ראשו וכולו, כי רובו ככולו], הראש הגוף והרגל כאחד<ref>לכאורה זהו החילוק דמקיף דלבוש ובית (לקו"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית (צח, ד). ובכ"מ). וי"ל דיתרה במקיף דסוכה דעליו אמרז"ל (סוכה כז, ב) דכל ישראל ראוים לישב בסוכה '''אחת'''.</ref>. ועפ"ז צריך להבין מ"ש בסוכות תשבו [כהדיוק בכ"מ בדרושי רבותינו נשיאינו, וגם בהמשך תרס"ו<ref>ד"ה לולב וערבה בתחילתו.</ref>], הרי מקיף (ובפרט כהנ"ל) אינו בבחינת התיישבות, וא"כ מהו"ע בסוכות תשבו [וגם אומר בסוכות (בבי"ת<ref>משא"כ (עקב ח, יב): ובתים טובים תבנה וישבת.</ref>)]. וענין זה (התיישבות בסוכה) אומרו ג' פעמים, בסוכות תשבו גו' ישבו בסוכות גו' בסוכות הושבתי. גם צריך להבין מ"ש למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו' (שהטעם לבסוכות תשבו גו' הוא בכדי שהדורות הבאים<ref>דאם הכוונה להיושבים עצמם (ראה מפרשים עה"פ) – הול"ל "למען תדעו".</ref> ידעו כי בסוכות הושבתי גו'), דמכיון שמצות סוכה אינה ממצות התלויות בארץ ולא ממצות התלויות בזמן הבית, יהי' קיומה במשך כל הדורות<ref>להעיר מע"ז ג, א.</ref>, כי התורה הזאת לא תהי' מוחלפת ח"ו. וא"כ הרי הידיעה (כי בסוכות הושבתי גו') של דורות הבאים תהי' עי"ז שהם עצמם ישבו בסוכות, ומהו בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם, שהידיעה של דורות הבאים תהי' ע"י בסוכות תשבו דדורות הקודמים. | ב) ונקודת הביאור בכל ענינים אלו, דסוכה הוא ענין המקיף<ref>ראה לקמן בהמאמר, שענין זה – מה שסוכה הוא מקיף – הוא הביאור לכל הדיוקים דלעיל: השייכות דסוכה לשלום; השייכות דד' מינים והקרבת ע' פרים לסוכות; הטעם מה שלולב (בזה"ג) אינו דוחה שבת.</ref>. ולא כהמקיף דלבוש, שעם היותו בחי' מקיף מ"מ יש בו התחלקות, לבושי הראש לבושי הגוף ולבושי הרגל (ובכאו"א לפי מדת המלובש בו). משא"כ המקיף דסוכה שאין בו התחלקות, שהרי הוא מקיף את ראשו ורובו<ref>טושו"ע או"ח סתרל"ד.</ref> [שהכוונה בזה – כמו ראשו וכולו, כי רובו ככולו], הראש הגוף והרגל כאחד<ref>לכאורה זהו החילוק דמקיף דלבוש ובית (לקו"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית (צח, ד). ובכ"מ). וי"ל דיתרה במקיף דסוכה דעליו אמרז"ל (סוכה כז, ב) דכל ישראל ראוים לישב בסוכה '''אחת'''.</ref>. ועפ"ז צריך להבין מ"ש בסוכות תשבו [כהדיוק בכ"מ בדרושי רבותינו נשיאינו, וגם בהמשך תרס"ו<ref>ד"ה לולב וערבה בתחילתו.</ref>], הרי מקיף (ובפרט כהנ"ל) אינו בבחינת התיישבות, וא"כ מהו"ע בסוכות תשבו [וגם אומר בסוכות (בבי"ת<ref>משא"כ (עקב ח, יב): ובתים טובים תבנה וישבת.</ref>)]. וענין זה (התיישבות בסוכה) אומרו ג' פעמים, בסוכות תשבו גו' ישבו בסוכות גו' בסוכות הושבתי. גם צריך להבין מ"ש למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו' (שהטעם לבסוכות תשבו גו' הוא בכדי שהדורות הבאים<ref>דאם הכוונה להיושבים עצמם (ראה מפרשים עה"פ) – הול"ל "למען תדעו".</ref> ידעו כי בסוכות הושבתי גו'), דמכיון שמצות סוכה אינה ממצות התלויות בארץ ולא ממצות התלויות בזמן הבית, יהי' קיומה במשך כל הדורות<ref>להעיר מע"ז ג, א.</ref>, כי התורה הזאת לא תהי' מוחלפת ח"ו. וא"כ הרי הידיעה (כי בסוכות הושבתי גו') של דורות הבאים תהי' עי"ז שהם עצמם ישבו בסוכות, ומהו בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם, שהידיעה של דורות הבאים תהי' ע"י בסוכות תשבו דדורות הקודמים. | ||
| שורה 27: | שורה 29: | ||
ז) וממשיך בכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. וצריך להבין, הרי הציווי בסוכות תשבו גו' הוא לכל ישראל, ומה מוסיף בכל האזרח בישראל גו'. והענין בזה, דאזרח קאי על הבחינה שתזרח לעתיד, ולכן תיבת אזרח מתחלת באל"ף, שהיא מהאותיות המשמשות על עתיד<ref>[[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] יח, א. שמע"צ פח, ג. בסוכות תשבו תרצ"ד (תשי"א) ותש"ו בסופו. וראה גם יהל אור לתהלים פט, א.</ref>. וזהו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שיש בזה ב' פי', שמצד בחי' האזרח בישראל שתהי' לעתיד, יש כח גם עכשיו שיהי' בסוכות תשבו, שגם בבחי' האזרח בישראל, וגם כמו שתהי' לע"ל, גם בבחי' זו מיתוסף ע"י הישיבה בסוכה. וי"ל דזהו הטעם שמצות סוכה תהי' לע"ל ביתר שאת ויתר עז, כמבואר בנבואת זכרי'<ref>סי' יד.</ref> (שמפטירין בימי הסוכות). | ז) וממשיך בכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. וצריך להבין, הרי הציווי בסוכות תשבו גו' הוא לכל ישראל, ומה מוסיף בכל האזרח בישראל גו'. והענין בזה, דאזרח קאי על הבחינה שתזרח לעתיד, ולכן תיבת אזרח מתחלת באל"ף, שהיא מהאותיות המשמשות על עתיד<ref>[[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] יח, א. שמע"צ פח, ג. בסוכות תשבו תרצ"ד (תשי"א) ותש"ו בסופו. וראה גם יהל אור לתהלים פט, א.</ref>. וזהו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שיש בזה ב' פי', שמצד בחי' האזרח בישראל שתהי' לעתיד, יש כח גם עכשיו שיהי' בסוכות תשבו, שגם בבחי' האזרח בישראל, וגם כמו שתהי' לע"ל, גם בבחי' זו מיתוסף ע"י הישיבה בסוכה. וי"ל דזהו הטעם שמצות סוכה תהי' לע"ל ביתר שאת ויתר עז, כמבואר בנבואת זכרי'<ref>סי' יד.</ref> (שמפטירין בימי הסוכות). | ||
ח) והנה בהמשך<ref>דהקרבת מוספין היא לאחרי כו"כ עבודות היום.</ref> למצות ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים באה המצוה דהקרבת ע' פרים כנגד שבעים אומות, היינו שע"י הקרבת ע' פרים מגינים על הע' אומות<ref>ראה סוכה ובמדב"ר שבהערה 6. וברש"י סוכה שם: לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם. ולהעיר מבמדב"ר פ"א, ג.</ref> ומגלים את תכלית הבריאה שלהם, דכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה<ref>ברכות ו, סע"ב. שבת ל, ב.</ref> ואני נבראתי לשמש את קוני<ref>קדושין בסופה.</ref>. דאמיתית ענינם (של אוה"ע) הוא כמו שיהי' לע"ל לצוות לישראל כו', וכמ"ש<ref>ישעי' מט, כג.</ref> והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך, ועאכו"כ אלו שלמטה ממלכים ושרותיהם. ומכיון שכל הענינים והגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו במשך שיתא אלפי שנין (כולל משך זמן הגלות, ואדרבה הם תלויים בעיקר בהעבודה שבזמן הגלות<ref>וב[[לקוטי אמרים פרק | ח) והנה בהמשך<ref>דהקרבת מוספין היא לאחרי כו"כ עבודות היום.</ref> למצות ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים באה המצוה דהקרבת ע' פרים כנגד שבעים אומות, היינו שע"י הקרבת ע' פרים מגינים על הע' אומות<ref>ראה סוכה ובמדב"ר שבהערה 6. וברש"י סוכה שם: לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם. ולהעיר מבמדב"ר פ"א, ג.</ref> ומגלים את תכלית הבריאה שלהם, דכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה<ref>ברכות ו, סע"ב. שבת ל, ב.</ref> ואני נבראתי לשמש את קוני<ref>קדושין בסופה.</ref>. דאמיתית ענינם (של אוה"ע) הוא כמו שיהי' לע"ל לצוות לישראל כו', וכמ"ש<ref>ישעי' מט, כג.</ref> והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך, ועאכו"כ אלו שלמטה ממלכים ושרותיהם. ומכיון שכל הענינים והגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו במשך שיתא אלפי שנין (כולל משך זמן הגלות, ואדרבה הם תלויים בעיקר בהעבודה שבזמן הגלות<ref>וב[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]] נזכר רק "כל זמן משך הגלות". | ||
<nowiki>*</nowiki>50. וע"פ מחז"ל (סנה' צח, סע"א) דמשיח קאתי '''היום''' – אם בקולו תשמעו, הרי תומ"י הי' מתקיים היעוד דוהיו מלכים גו'.</ref>), הנה הענין דוהיו מלכים אומניך וגו' שיהי' לע"ל הוא נעשה ע"י הקרבת ע' פרים בזמן הבית<sup>[*50]</sup> וע"י ונשלמה פרים שפתינו משחרב ביהמ"ק כו' בזמן הגלות. דהנה ידוע שעבודת הקרבנות (ועד"ז העבודה דונשלמה פרים שפתינו) היא פועלת בכל העולם, דע"י הקרבת בהמה אחת נעשית עלי' בכל מין החי וכו'<ref>[[לקוטי אמרים פרק | <nowiki>*</nowiki>50. וע"פ מחז"ל (סנה' צח, סע"א) דמשיח קאתי '''היום''' – אם בקולו תשמעו, הרי תומ"י הי' מתקיים היעוד דוהיו מלכים גו'.</ref>), הנה הענין דוהיו מלכים אומניך וגו' שיהי' לע"ל הוא נעשה ע"י הקרבת ע' פרים בזמן הבית<sup>[*50]</sup> וע"י ונשלמה פרים שפתינו משחרב ביהמ"ק כו' בזמן הגלות. דהנה ידוע שעבודת הקרבנות (ועד"ז העבודה דונשלמה פרים שפתינו) היא פועלת בכל העולם, דע"י הקרבת בהמה אחת נעשית עלי' בכל מין החי וכו'<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ד|תניא ספל"ד]]. וראה אגה"ת בסופה ע"ד עליות עולמות העליונים. [[אגרת הקודש סימן כ'|אגה"ק סו"ס ך]].</ref>, (שע"י העלאת הדם והחלב שהם החיות והתענוג של בהמה הנקרבת נעשית עלי' בכל מין החי), וע"י ההמשכה שעי"ז מלמעלה למטה נעשה המשכה בכל מין החי וכו'. ועד"ז הוא בהקרבת הע' פרים שהם כנגד הע' אומות, שהעלי' וההמשכה שע"י קרבנות אלו פועלות בכל ע' האומות, וכמו"כ הוא באמירת הפסוקים שעקימת שפתיו הוי מעשה, שע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים שכנגד ע' אומות נעשית בהם המשכה והכנעה, ומתגלית בהם תכלית בריאתם, שלא נבראו אלא לצוות לזה כו', ונתגלה שאתה בחרתנו מכל העמים. וזהו מ"ש<ref>תהלים קיז.</ref> הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר '''עלינו''' חסדו גו', דלכאורה מהי השייכות דגבר עלינו חסדו שלכן יהללוהו וישבחוהו גוים ואומים<ref>וכקושיית הגמרא (פסחים קיח, ב) אומות העולם מאי עבידתייהו.</ref>. וידוע הביאור בזה<ref>ראה אוה"ת סוכות ד"ה הללו את הוי' (ע' א'תשסז). ד"ה הללו את הוי' תשל"א (לקמן ע' קפו ואילך).</ref>, שע"י שגבר עלינו חסדו נעשה בירור זיכוך ועלי' גם בגוים ואומים, ועד שזה ניכר בהם בגילוי<ref>להעיר מרש"י פסחים שם (ד"ה אגבורות) '''דחזיתו''' שעשה לי.</ref>, ולכן הם מהללים ומשבחים את הוי'. וענין זה נעשה ע"י הקרבת ע' פרים<ref>ועפ"ז מובנת השייכות דפסוק זה לחגה"ס (ראה סידור רנט, ג. רס, ד. אוה"ת סוכות שם – אלא שהביאור שם הוא באו"א).</ref>, ועד"ז ע"י העבודה דונשלמה פרים שפתינו, דמכיון שעקימת שפתיו הוי מעשה לכן הפעולה שע"י שפתינו הוא גם בעולם העשי'. | ||
ט) וזהו<ref>ראה בכ"ז סד"ה לולב וערבה וסד"ה ביום השמע"צ תרס"ו. וראה גם [[לקוטי תורה ראש השנה|לקו"ת ר"ה]] נז, ד.</ref> השייכות והקשר של הקרבת ע' פרים לבסוכות תשבו, כי בכדי לפעול בגוים ואומים צריכה להיות תחילה המשכת המקיף שע"י סוכה, דאור מקיף מסמא עיני החיצונים. ואף שבירור הגוים והאומים הוא ע"י עבודה פנימית דוקא [שלכן הבירור דע' אומות נעשה ע"י הקרבת הקרבנות דע' פרים, דקרבנות הו"ע פנימיות, לחמי לאשי], ובדוגמת כללות ענין הבירורים שהוא ע"י עבודה פנימית כמאמר<ref>זח"ג קפח, ב.</ref> נהמא אפום חרבא ליכול [דאכילה הו"ע בירור פנימי], אעפ"כ בתחילה צריכה להיות המשכת המקיף דסוכה, שעי"ז נעשה בהם ביטול והכנעה כללית, וביטול זה הוא הקדמה והכנה והכשרה להבירור שלהם אח"כ ע"י הקרבת הע' פרים, ועד"ז ע"י ונשלמה פרים שפתינו בזמן הגלות, והיא ג"כ הכנה קרובה להקרבת שבעים פרים כפשוטה. | ט) וזהו<ref>ראה בכ"ז סד"ה לולב וערבה וסד"ה ביום השמע"צ תרס"ו. וראה גם [[לקוטי תורה ראש השנה|לקו"ת ר"ה]] נז, ד.</ref> השייכות והקשר של הקרבת ע' פרים לבסוכות תשבו, כי בכדי לפעול בגוים ואומים צריכה להיות תחילה המשכת המקיף שע"י סוכה, דאור מקיף מסמא עיני החיצונים. ואף שבירור הגוים והאומים הוא ע"י עבודה פנימית דוקא [שלכן הבירור דע' אומות נעשה ע"י הקרבת הקרבנות דע' פרים, דקרבנות הו"ע פנימיות, לחמי לאשי], ובדוגמת כללות ענין הבירורים שהוא ע"י עבודה פנימית כמאמר<ref>זח"ג קפח, ב.</ref> נהמא אפום חרבא ליכול [דאכילה הו"ע בירור פנימי], אעפ"כ בתחילה צריכה להיות המשכת המקיף דסוכה, שעי"ז נעשה בהם ביטול והכנעה כללית, וביטול זה הוא הקדמה והכנה והכשרה להבירור שלהם אח"כ ע"י הקרבת הע' פרים, ועד"ז ע"י ונשלמה פרים שפתינו בזמן הגלות, והיא ג"כ הכנה קרובה להקרבת שבעים פרים כפשוטה. | ||
י) וזהו בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם גו'. שע"י בסוכות תשבו, מה שהמקיף דסוכה הוא באופן דתשבו, ואדרבה, כל הענין דמצות סוכה הוא '''תשבו''' [תשבו כעין תדורו, שהאכילה ושתי' וכל עניניו שעושה בביתו יהיו בסוכה<ref>סוכה כח, ב. שו"ע או"ח סתרל"ט.</ref>], הנה זה פועל שהמקיפים יומשכו גם בדורותיכם, היינו בכחות הגלויים (חב"ד וז' מדות), ועד אשר '''ידעו''' דורותיכם, דעת מלשון התקשרות<ref>[[לקוטי אמרים פרק ג|תניא ספ"ג]].</ref>, שפעולת המקיפים בכחות הגלויים היא באופן של דעת והתקשרות. והטעם (והנתינת כח) לזה הוא, כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים. דמכיון שאני (הקב"ה) המתחיל, בסוכות הושבתי, זה נותן כח לכאו"א מישראל, אתם קרויין אדם על שם אדמה לעליון, שגם הוא יפעול דוגמת הפעולה של הקב"ה, שימשיך השלום דסוכת שלומך בכל עניני עבודתו ובכל הציור שלו (עד שידעו דורותיכם כחות הגלויים שלו), ועד שהמשכת המקיף דסוכה תורגש אצלו גם בהתפלה שלו, כולל גם תפלת מוסף ואמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים, שעי"ז פועל גם בע' אומות כפשוטם, וכמו שאומרים בהלל [שבכל ז' ימי הסוכות אומרים הלל שלם] הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, שקאי על גוים ואומים כפשוטם. וזה גם נעשה הכנה קרובה לכל האזרח בישראל, שיזרח לע"ל, ישבו. דהנה ידוע מ"ש הרמב"ם<ref name=":0">הל' תשובה ספ"ח. ואף שהרמב"ם שם מדבר בעולם הנשמות – כ"ה גם בנוגע ל"לעתיד לבוא" ("עולם הבא" לפי שיטת הרמב"ן), ראה לקו"ש ח"ז ע' 214 הערה 7.</ref> בפירוש עולם הבא, שעוה"ב הוא מצוי ועומד (גם עכשיו) ומה שנקרא עולם הבא הוא לפי שבא לאחרי (ובהמשך ל)העבודה בעוה"ז. דכמו"כ הוא גם בנוגע להענינים דלע"ל, שהענינים (נעשים ו)ישנם גם עכשיו, ומה שנק' לעתיד לבוא הוא לפי שהמשכתם והתגלותם היא לאחרי וע"י קדימת העבודה בעוה"ז. וזהו בסוכות תשבו גו' כל האזרח בישראל גו', שע"י קיום מצות בסוכות תשבו ממשיכים גם עכשיו בחי' כל האזרח בישראל, וזה נעשה הכנה קרובה לגילוי בחינה זו לע"ל, שאז תתגלה בכל התוקף שלה. | י) וזהו בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם גו'. שע"י בסוכות תשבו, מה שהמקיף דסוכה הוא באופן דתשבו, ואדרבה, כל הענין דמצות סוכה הוא '''תשבו''' [תשבו כעין תדורו, שהאכילה ושתי' וכל עניניו שעושה בביתו יהיו בסוכה<ref>סוכה כח, ב. שו"ע או"ח סתרל"ט.</ref>], הנה זה פועל שהמקיפים יומשכו גם בדורותיכם, היינו בכחות הגלויים (חב"ד וז' מדות), ועד אשר '''ידעו''' דורותיכם, דעת מלשון התקשרות<ref>[[לקוטי אמרים פרק ג'|תניא ספ"ג]].</ref>, שפעולת המקיפים בכחות הגלויים היא באופן של דעת והתקשרות. והטעם (והנתינת כח) לזה הוא, כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים. דמכיון שאני (הקב"ה) המתחיל, בסוכות הושבתי, זה נותן כח לכאו"א מישראל, אתם קרויין אדם על שם אדמה לעליון, שגם הוא יפעול דוגמת הפעולה של הקב"ה, שימשיך השלום דסוכת שלומך בכל עניני עבודתו ובכל הציור שלו (עד שידעו דורותיכם כחות הגלויים שלו), ועד שהמשכת המקיף דסוכה תורגש אצלו גם בהתפלה שלו, כולל גם תפלת מוסף ואמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים, שעי"ז פועל גם בע' אומות כפשוטם, וכמו שאומרים בהלל [שבכל ז' ימי הסוכות אומרים הלל שלם] הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, שקאי על גוים ואומים כפשוטם. וזה גם נעשה הכנה קרובה לכל האזרח בישראל, שיזרח לע"ל, ישבו. דהנה ידוע מ"ש הרמב"ם<ref name=":0">הל' תשובה ספ"ח. ואף שהרמב"ם שם מדבר בעולם הנשמות – כ"ה גם בנוגע ל"לעתיד לבוא" ("עולם הבא" לפי שיטת הרמב"ן), ראה לקו"ש ח"ז ע' 214 הערה 7.</ref> בפירוש עולם הבא, שעוה"ב הוא מצוי ועומד (גם עכשיו) ומה שנקרא עולם הבא הוא לפי שבא לאחרי (ובהמשך ל)העבודה בעוה"ז. דכמו"כ הוא גם בנוגע להענינים דלע"ל, שהענינים (נעשים ו)ישנם גם עכשיו, ומה שנק' לעתיד לבוא הוא לפי שהמשכתם והתגלותם היא לאחרי וע"י קדימת העבודה בעוה"ז. וזהו בסוכות תשבו גו' כל האזרח בישראל גו', שע"י קיום מצות בסוכות תשבו ממשיכים גם עכשיו בחי' כל האזרח בישראל, וזה נעשה הכנה קרובה לגילוי בחינה זו לע"ל, שאז תתגלה בכל התוקף שלה. | ||
יא) וזהו<ref name=":0" /> מה שיו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת אין לולב דוחה שבת, כי נטילת לולב הוא בכדי להמשיך בחי' המקיף (דסוכה) בפנימיות לכן בשבת שאז מאיר המקיף בבחי' פנימיות (מצד ענין השבת), אין צריך (כ"כ) לנטילת לולב, ולכן מספיקה הגזירה דרבה לדחות נטילת לולב. ומה שבזמן ביהמ"ק היו נוטלין גם בשבת, הוא לפי שיש כמה מדריגות במקיפים, וע"י נטילת לולב בזמן הבית המשיכו בחי' מקיף עליון יותר מבחי' המקיף שנמשך בשבת מצד עצמו (מה ששבת מיקדשא וקיימא) וגם בחוץ לארץ (בזמן הבית). משא"כ בזמן הגלות, גם ע"י נטילת לולב א"א להמשיך בחי' מקיף העליון, ומה שממשיכים עכשיו הוא רק בחי' המקיף שנמשך ע"י השבת. | יא) וזהו<ref name=":0" /> מה שיו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת אין לולב דוחה שבת, כי נטילת לולב הוא בכדי להמשיך בחי' המקיף (דסוכה) בפנימיות לכן בשבת שאז מאיר המקיף בבחי' פנימיות (מצד ענין השבת), אין צריך (כ"כ) לנטילת לולב, ולכן מספיקה הגזירה דרבה לדחות נטילת לולב. ומה שבזמן ביהמ"ק היו נוטלין גם בשבת, הוא לפי שיש כמה מדריגות במקיפים, וע"י נטילת לולב בזמן הבית המשיכו בחי' מקיף עליון יותר מבחי' המקיף שנמשך בשבת מצד עצמו (מה ששבת מיקדשא וקיימא) וגם בחוץ לארץ (בזמן הבית). משא"כ בזמן הגלות, גם ע"י נטילת לולב א"א להמשיך בחי' מקיף העליון, ומה שממשיכים עכשיו הוא רק בחי' המקיף שנמשך ע"י השבת. | ||