אגרת התשובה פרק יא
פרק י"א' – שלימות התשובה: עילאה ותתאה יחד
מבוא לפרק
בסוף פרק ל"ד בתניא נאמר שאפשר להיות במרירות ושמחה יחד[1]. בפרק זה מבהיר אדמו"ר הזקן שהנאמר שם נכון אצל בינוני, אבל אצל בעל תשובה[2] שייך הדבר רק כשמתעלה לדרגת תשובה עילאה.
גוף הפרק
סיכום הפרק
הבינוני[3] יכול להיות בו זמנית במרירות ושמחה[4] – אבל אצל בעל תשובה[5] אין הדבר אפשרי[6].
אך כאן מחדש אדמו"ר הזקן שלאחר שהתעלה לדרגת תשובה עילאה הדבר אפשרי:
- הכנעה מצד הידיעה שבעבר היה חוטא – ושמחה מצד התקשרותו בה'.
- עם זאת, מכיוון שלדרגת הבינוני (שבפרק ל"ד) טרם הגיע – צריך הוא לצירוף האמונה והבטחון שאכן נמחלו עוונותיו.
בהמשך הפרק מבוארת ההתבוננות הדרושה לחיזוק האמונה והבטחון[7], ושהפסוק "וחטאתי נגדי תמיד" אינו סותר לזה שצריך להיות בשמחה תמיד[8].
| הקודם: פרק י' |
פרקי אגרת התשובה | הבא: פרק י"ב |
הערות שוליים
- ↑ מרירות מצד הגוף, ושמחה מצד הנשמה האלוקית.
- ↑ שאצלו הטוב עדיין מעורב ברע.
- ↑ עליו מדובר בפרק ל"ד בתניא
- ↑ מאחר ונפשו האלוקית מובדלת מהבהמית, שייך שיהיה בו זמנית: בשמחה מצד נפשו האלוקית, ובמרירות מצד הבהמית.
- ↑ הכוונה לבעל תשובה תתאה עליו מדובר בפרק הקודם
- ↑ ולכן עצתו בפרק הקודם היא להקדים את המרירות לפני התפילה.
- ↑ יתבונן שהקב"ה מרבה לסלוח, שמוחל בפעם האלף כמו בפעם הראשונה.
- ↑ כמבואר לעיל.