לקוטי אמרים פרק מ
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ') | |
|---|---|
|
פרק מ – פעולת הכוונה היא להיות "כנפיים" למעשה
מבוא לפרק
פרק זה מסיים את הביאור[1] בדבר חשיבות קיום המצוות מתוך רגש אהבה ויראה. בפרק ל"ח התבארה "מציאות" הכוונה[2], בפרק ל"ט "מהות" הכוונה[3], וכעת מסביר הרבי את "פעולת" הכוונה: להיות "גדפין" (כנפיים) המאירות את המעשה ומגלות את האלוקות שבו.
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ'
סיכום הפרק
מטרתה ותכליתה של "עבודת הלב (אצל הבינונים) היא להיות "כנפיים" המעלות את נשמת האדם, התורה, התפילה והמצוות להתייחד באלוקות. ואין זה ממעט במעלת עבודת הלב[4], כי תכלית הבריאה אינה לעשות "סתם" דירה, אלא דירה מוארת.
- בתחילת הפרק מתרץ אדמו"ר הזקן שתי שאלות שעולות בעקבות לימוד הפרק הקודם: א) לכאורה כותב האר"י ז"ל שגם תורה בלא רגש עולה למעלה?[5] ב) הרי התורה והקב"ה הם דבר אחד – איך יכולה היא להפרד מאלוקות?[6]
- בהמשך הוא מבאר כיצד אהבת ה' ויראתו מאירות ומגלות את האלוקות בתורה, תפילה ומצוות[7].
- ומסכם, שלמרות רצון הקב"ה דווקא בדירה מוארת – עצם המשכת האלוקות הוא דווקא על ידי המעשה (מצוות ולימוד תורה).
הערות שוליים
- ↑ שהותחל בפרק ל"ח.
- ↑ ביחס למציאות המעשה, שכוונה למעשה היא כנשמה לגוף.
- ↑ בלשון התניא: "לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו".
- ↑ מאחר והיא רק "כנפיים" ולא "גוף" העבודה היינו עלולים לחשוב שחשיבותם משנית בלבד.
- ↑ ומתרץ, שעולות רק לחיצוניות העולמות.
- ↑ ומתרץ, שאכן אינה נפרדת – אך היות ומתלבשת בדיבור גשמי האלוקות אינה מורגשת בה.
- ↑ שלכן נקראות "כנפיים" – שמעלות אותן לעולמות העליונים.