קונטרס אחרון פרק ב
עיין עץ חיים שער הנקודות
מבוא לפרק
זהו הסימן השני[1] המהווה "פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר וכתבי האר"י, שנראים כסותרים זה את זה וברוח מבינתו מישבם"[2].
בסימן זה מבאר אדמו"ר הזקן את הנאמר בפרק מא בתניא, שיחוד הספירות למעלה[3] תלוי במצוות מעשיות דווקא. ולכאורה מתאים יותר שיחוד רוחני יהיה תלוי במחשבה וכוונות רוחניות?, וכיצד זה מתאים לדברי הזהר הקדוש (שאומר בדיוק הפוך:) שהיחוד העליון נעשה ע"י כוונות?
גוף הפרק
סיכום הפרק
עניין יחוד הספירות (ומדוע הוא תלוי דוקא במצוות מעשיות ולא בכוונה רוחנית) יובן על פי משל:
- כשם שביחוד איש ואישה תלויה איכות הזיווג בהתעוררות הנקבה (אישה מזרעת תחילה – אז דווקא יולדת זכר), כך בנמשל: המשכת (וגילוי) אלוקות תלויה בהתעוררות הבאה מלמטה – מצוות מעשיות.
- והטעם שדוקא מצוות מעשיות נקראות התעוררות מלמטה[4], כי כשמשתמשים בדברים גשמיים לקדושה נפרד (מתברר) הטוב שבהם מהרע, ועולה לשורשו שבקדושה.
- ומסיים אדמו"ר הזקן, שדברי הזוהר על יחודים שנעשים ע"י כוונות אינו סותר לנאמר בתניא אלא שהוא עניין לצדיקים גדולים בלבד (כרשב"י וחבריו), יחידי סגולה, ואינו סדר העבודה של כל ישראל.
הערות שוליים
- ↑ מתוך חמשת הסימנים הראשונים שבקונטרס אחרון.
- ↑ מבין החמישה, שלושת הראשונים מיישבים סתירות בין התניא (פרקים לט־מא) לזוהר,ושנים האחרונים הם ביאורים בפרע"ח.
- ↑ הממשיך ומגלה אלוקות בעולם למטה.
- ↑ כי לכאורה יש להקשות: לגבי הספירות דאצילות רוחניות האדם (אהבה ויראה) היא 'מטה' לא פחות מהמעשה שלו, ומה יתרון המצוות המעשיות על פני הכוונות הרוחניות? מדוע היחוד תלוי דוקא בהן?