אגרת הקודש סימן יא

גרסה מ־13:35, 21 באפריל 2025 מאת ש. א. (שיחה | תרומות) (יצירת דף חדש)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

אגרת הקודש י"א – להשכילך בינה

תניא
דף השער וההקדמה
דף השערהסכמה אהסכמה בהסכמה גהקדמת המלקט
לקוטי אמרים
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יבפרק יגפרק ידפרק טופרק טזפרק יזפרק יחפרק יטפרק כפרק כאפרק כבפרק כגפרק כדפרק כהפרק כופרק כזפרק כחפרק כטפרק לפרק לאפרק לבפרק לגפרק לדפרק להפרק לופרק לזפרק לחפרק לטפרק מפרק מאפרק מבפרק מגפרק מדפרק מהפרק מופרק מזפרק מחפרק מטפרק נפרק נאפרק נבפרק נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטןפרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת התשובה
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת הקודש
סימן אסימן בסימן גסימן דסימן הסימן וסימן זסימן חסימן טסימן יסימן יאסימן יבסימן יגסימן ידסימן טוסימן טזסימן יזסימן יחסימן יטסימן כסימן כאסימן כבסימן כגסימן כדסימן כהסימן כוסימן כזסימן כחסימן כטסימן לסימן לאסימן לב
קונטרס אחרון
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניאמפתחות לספר התניא

מבוא לאגרת

אגרת זו[1] מבהירה את כוונת המשל (שהובא באגרת הקודמת) "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו". מאחר והמשל[2] עלול להטעות (שבצרכי הגוף יש מעלה מצד עצמם), מבהירה אגרת זו שאדרבה – ההיפך הוא הנכון.

גוף האגרת

תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן י"א

סיכום האגרת

האגרת תובעת שלא יהיה האדם מונח בגשמיות, ועד שאפילו חסרון דברים המוכרחים (בנים בריאות ופרנסה) לא יהיה נוגע לו כלל.

ומדוע דורשים זאת? כי המבחן לדעת במה "מונח" האדם הוא לראות מה גורם לו צער[3], (ואף שאין ביכולת האדם הממוצע למאוס באמת בעולם הזה – מספיק שירצה בכך באמת).

וכדי להגיע לזה יש להפנים שני דברים:

  • א) כל רגע מתחדשת בריאת העולם.
  • ב) אין רע יורד מלמעלה.

קישורים חיצוניים

%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F-7-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%9A-%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94/ שיעור על האגרת מהרב יצחק ערד].

הערות שוליים

  1. העוסקת באמונה, ויש לשאול: מדוע הוכנסה באמצע אגרות העוסקות במעלות הצדקה?
  2. כפי שהובא באגרת הקודמת.
  3. כי "הצער היפך התענוג".