לקוטי אמרים פרק כב
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה) | |
|---|---|
|
פרק כ"ב – מהותם של כפירה ועבודה זרה
מבוא לפרק
כפירה ועבודה זרה הם היפוכה הגמור של האמונה באחדות השם[1]. בפרק זה יתבאר כיצד תיתכן מציאות שכופרת במקור חיותה, והנובע מכך. גם עניין זה יסביר אדמו"ר הזקן על פי משל מדיבור[2]
גוף הפרק
סיכום הפרק
למרות שמצד האמת בטלים הנבראים במקורם ושורשם[3] – יחד עם זה הם גם מציאות נפרדת באמת. הדברים אינם סותרים, כי הצמצום לא עושה שינוי במהות האור אלא בפעולתו בלבד: שפעולתו לברוא את העולמות תהיה באופן שהעולמות (והנבראים) יהיו נפרדים.
כלומר, מצד האור והחיות המהווה את הנבראים – אין שום שינוי, והנבראים בטלים במקורם ושורשם. אך זה שהנבראים אינם מרגישים את שורשם אינו דמיון – הצמצום פועל שהם לא יוכלו להרגיש את מקורם[4].
מצד שני טעמים נקראות הקליפה וסטרא אחרא "אלוקים אחרים":
- א. יונקות רק מאחוריים
למרות שהם יונקות מהקב"ה חיותן היא רק מבחינת אחוריים דקדושה[5] ולא מפנימיותה.
- ב. מרגישות עצמן "אחרות"
חיות זו המצומצמת[6] אינה מלובשת בהם בפנימיות אלא מחיה אותם באופן מקיף, ולכן אינן מרגישות את מקורן, מתכחשות לו וכופרות באחדות השם – נמצא, שמהותן זהה למהותה של עבודה זרה.
הערות שוליים
- ↑ שנלמדה בשני הפרקים הקודמים
- ↑ כלומר, שלושת הפרקים (העניינים) המבארים את אחדות השם מוסברים על ידי שלושה משלים שונים מעניין הדיבור: א) זה שאין לעולמות ערך הוא כדוגמת הדיבור לעומת עצם הנפש. ב) זה שהעולמות בטלים במציאות הוא כדוגמת הדיבור בעודו כלול בעצם הנפש. ג) זה שהנבראים מרגישים נפרדים הוא כדוגמת הדיבור שנפרד מהאדם.
- ↑ כמבואר בשני הפרקים הקודמים.
- ↑ דהיינו, הרגשתם כ"נפרדים" אינה דמיון, אלא היא היא פעולת הצמצום.
- ↑ אחורים של הרצון נקרא הרצון באמצעי הנדרש להשיג את הדבר אותו רוצים. לדוגמה: אדם חולה רוצה תרופה כדי להיות בריא, הרי אין הוא רוצה בתרופה מצד עצמה אלא רק כאמצעי להיות בריא. הרצון לתרופה נקרא אחורי הרצון ואילו הרצון להיות בריא נקרא פנימיות הרצון. כך הקב"ה לא רוצה בקליפות מצד עצמן, אלא כביכול "מוכרח" להוותן כדי שתהיה לאדם בחירה.
- ↑ מבחינת אחוריים, המחיה אותם.