לקוטי אמרים פרק יב
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים א-יב) | |
|---|---|
|
פרק י"ב – הבינוני
מבוא לפרק
מה שהתבאר בפרקים הקודמים[1], לכאורה רק חיזק וחידד את השאלה שבפרק א'[2]: מהי מהות הבינוני? כיצד תיתכן מציאות אדם, שמצד אחד אינו נכשל בעבירות אך מצד שני אינו צדיק?
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ב
סיכום הפרק
רק כעת, לאחר שהובנו מהות דרגות הצדיק והרשע אפשר להבין גם את מהות הבינוני:
- לבטל את הרע הוא יכול (בתפילה) אבל לגרש ולבער אותו לחלוטין לא. באיסורים אינו נכשל (במשך היום), אך תאווה לתענוגים יש לו.
ושני עניינים אלו הם בזמנים שונים:
- בשעת התפילה הוא יכול לכפוף ולבטל את הרע.
- בשאר היום הרע אינו כפוף ובטל אלא מתאווה לתענוגי העולם (אבל רושם התפילה מאפשר לו להתגבר, שגם אז לא יכשל בחטא).
אלא שעל פי זה אינו מובן: מכיוון שבמשך היום יש לו תאוות[3], מה מבדיל אותו מהרשע? מדוע הוא יכול להתגבר על תאוותיו והרשע לא?
מסביר אדמו"ר הזקן, שרושם התפילה הוא[4] הנותן לאדם את הכח לגבור על תאוותיו ולא להכשל בחטאים[5].
הערות שוליים
- ↑ בפרקים י'־י"א.
- ↑ כיצד יכול אדם להיות בינוני: אם גם כשאינו צדיק גמור – הוא עדיין צדיק, וגם כשאינו רשע גמור – הוא עדיין רשע, אז מתי הוא "בינוני"?
- ↑ דהיינו, שהרע שבו לא התבטל.
- ↑ הוא, ורק הוא.
- ↑ הוסבר בתחילת הפרק שבשעת התפילה יש ביד האדם לבטל את הרע, ורושם ביטול זה הוא הנותן לו את הכח לגבור בשאר היום על תאוותיו.