לקוטי אמרים פרק כ
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג־כ"ה) | |
|---|---|
|
פרק כ' – לעולמות אין שום ערך וחשיבות
מבוא לפרק
התבאר בפרקים הקודמים[1] שנסיון בדבר אמונה מעיר ומגלה את האהבה המסותרת[2], אך כיצד זה מועיל לשמירת כל שאר התורה והמצוות[3]?
נקודת ההסבר היא שמצוות אחדות השם ועבודה זרה אינם רק היסוד לכל התורה ומצוות, אלא כוללים את כל התורה והמצוות[4].
ולהבין זאת, יש להקדים מהי מהותה של מצוות אחדות השם (פרקים כ'־כ"א)[5] ומהו עיקרה ושורשה של עבודה זרה (פרק כ"ב).
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ'
סיכום הפרק
המצווה להאמין באחדות השם היא להאמין שבריאת העולמות לא פעלה שום שינוי אצל הקב"ה, והוא נותר יחיד גם לאחר שנבראו כאילו לא נבראו כלל. בפרק זה מסביר זאת הרבי על פי הידוע, שהתורה המשילה את בריאת העולם לדיבור[6]: כמו שמילה אחת היא כאין לגבי כללות יכולת הדיבור, ויותר מזה לגבי המחשבה, ולגבי עצם הנפש היא אין ואפס ממש – כך העולמות הם אין ואפס ממש לגבי הבורא[7].
הערות שוליים
- ↑ פרק י"ח־י"ט.
- ↑ ומונעת מהאדם מלעבוד עבודה זרה.
- ↑ ולא רק לנסיון של עבודה זרה.
- ↑ דהיינו, שכל מצווה היא "פרט" של קידוש השם, וכל עבירה היא "פרט" של עבודה זרה.
- ↑ פרק כ' מסביר מדוע אין לנבראים חשיבות, ופרק כ"א מוסיף שגם מציאות אין להם.
- ↑ בדבר ה' שמים נעשו (תהילים לג, ו), בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות ה, א).
- ↑ ומובן שאין להם שום "ערך וחשיבות". נמצא שגם אחרי שנבראו אינם תופסים מקום, ועדיין הקב"ה יחיד כמו לפני שנבראו.