אגרת הקודש סימן טז
אגרת הקודש ט"ז – אהובי אחיי ורעיי אשר כנפשי
מבוא לאגרת
אגרת זו מחדשת, שגם מי שכבר נתן צדקה כדרוש (כפי שהתבאר בכל האגרות הקודמות) – כשהחברים נמנים לצדקה צריך לתת עוד.
האגרת נכתבה לקהילה במצב כלכלי איום:
- שלא היה להם ממה להתפרנס בהווה,
- וגם לא חסכונות מהעבר.
למרות הכל כותב להם אדמו"ר הזקן שהם מחוייבים בצדקה:
- הן מעיקר הדין
- והן לפנים משורת הדין.
גוף האגרת
סיכום
האגרת הולכת ומבארת (מהקל לכבד), מדוע ראוי לכל אחד ואחת לתת צדקה אפילו כשמעיקר הדין פטור, ואפילו יותר מכפי יכולתו:
מעיקר הדין מצווה התורה "וחי אחיך עמך": חיי הזולת קודמים לכל צרכי האדם.
לפנים משורת הדין (כגון שצרכי הזולת אינם חיי הנפש ממש):
- א. מצד העתיד, אם יקמץ גם איתו ינהגו כך מלמעלה (מדה כנגד מידה).
- ב. מצד ההווה, אם ירחם על הזולת ירחמו כך גם עליו.
- ג. מצד העבר, הצדקה מכפרת ומגינה מן הפורענות.
וכל הנ"ל הוא הן לטוב והן למוטב:
- לטוב – לנותן הקב"ה מחזיר כפליים.
- ולמוטב – המעלים עיניו יחוש לעונש.
קישורים חיצוניים
- תניא לעם
.