אגרת הקודש סימן כג
סימן כ"ג – בגזירת עירין
מבוא לאגרת
אגרת זו מעלה על נס מצד אחד את גודל החיוב, הזכות והמעלה של לימוד ברבים, ומצד שני את גודל חומרתם של דברים בטלים לפני התפילה או אחריה[1].
גוף האגרת
סיכום האגרת
בתחילת האגרת מפליא הרבי את גודל מעלת הלימוד ברבים הממשיך את השראת השכינה על פני לימוד התורה ביחיד שקבוע לו שכר בלבד. ההבדל בין שכר להשראת השכינה:
- שכר הוא התפעלות הלב בשעת התפילה, ותענוג באלוקות.
- השראת שכינה הוא גילוי כה נעלה עד שלא ניתן להשיגו (אלא רק בגן עדן, אך למרות זאת הוא מסייע בעבודת ה').
בהמשך למעלת הלימוד ברבים מוסברת החומרה שבדברים בטלים לפני התפילה או אחריה[2], ועל כן: בימות החול יש ללמוד בין מנחה לערבית ברבים "עין יעקב"[3], ובשבתות הלכות שבת.
ומסיים בזירוז ואזהרה חמורה, שבשעה שקבע הציבור לימוד ברבים אסור ללמוד בבית הכנסת דבר אחר.
קישורים חיצוניים
- תניא לעם .
הערות שוליים
- ↑ באגרת זו לא מדובר כלל על דיבורים באמצע התפילה, ויתבאר באגרת הבאה.
- ↑ שמעכב את הגאולה, דוחק את השכינה ומבזה אותה.
- ↑ שגנוזים בו סודות התורה, ומכפר עוונות, וכולל הדרכות פשוטות בעבודת ה' ובהנהגות העולם.