אגרת הקודש סימן כח
סימן כ"ח – למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה
מבוא לאגרת
אגרת זו כתב אדמו"ר הזקן למחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב לנחמו על פטירת בנו, הצדיק רבי מאיר מפיקוב[1]
הניחום שבאגרת הקודמת[2] אינו מתאים לניחום על הסתלקות צדיק שאינו נשיא (אדם 'פרטי') – אגרת זו משלימה את החסר.
גוף האגרת
סיכום האגרת
אגרת זו נחלקה לשני פרקים:
- בפרק הראשון מוסבר שכפרת פרה אדומה נעלית בהרבה מקרבן חטאת: חטאת ממשיכה אור פנימי ומכפרת רק על שוגג ואילו פרה אדומה ממשיכה אור מקיף ומטהרת אפילו את טומאת המת.
- בפרק השני מוסבר שמיתת צדיקים דומה לפרה אדומה (ולא לחטאת) - מכיון שהיא ממשיכה אור מקיף ומכפרת על הזדונות:
- בשעת הפטירה מתגלה עבודת האדם שעמל בה כל חייו. מסירת נפש הצדיק (בתפילה) המשיכה לספירת החכמה גילוי אלוקות משורשה (במזל "ונוצר"), וכשמתגלה המשכה זו (בפטירתו) היא מכפרת (לא רק על השגגות אלא) אפילו על הזדונות.