אגרת הקודש סימן כט
סימן כ"ט – אשת חיל עטרת בעלה
מבוא לאגרת
באגרת מתבאר מעלת התורה שבעל פה שהיא למעלה מתורה שבכתב וכן למעלה ממצוות מעשיות, ועד שחז"ל קראו ללימוד ההלכות "תגא" – הכתר של התורה!
גוף האגרת
תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן כ"ט
סיכום האגרת
בתחילת האגרת שואל אדמו"ר הזקן מדוע תורה שבעל פה – הגם שהיא "אשת חיל" (מקבל) נקראת "עטרת בעלה" (משפיע)?
ולבאר זה מקדים שני עניינים במצוות, שמהן עולה שהמצוות הן הן רצון העליון:
- ראשית מבאר, שהמצוות הן "לבושים" – שעל ידם יכולה הנשמה לקבל את התענוג האלוקי בגן עדן (ונקודת ההסבר היא שרק "רצון העליון" יכול להיות לבוש).
- לאחר מכן מוסיף, שהמצוות הן גם "עמודים" – שבאמצעותם ודרכם עולה הנשמה לגן עדן (שאם לא תעלה ולא תגיע לשם – מה יעזרו הלבושים?). גם כאן, נקודת ההסבר היא שהן "רצון העליון", שהרי רק הוא היכול לשמש כ"עמוד" המחבר הרצפה עם הגג.
ולאחר שהובהר שהמצוות הן הן "רצון העליון", מסכם מדוע הן מתגלות דווקא בתורה שבע"פ (אשת חיל):
- בתורה שבכתב – רצון העליון עדיין מכוסה ונעלם.
- בקיום מצוות מעשיות – רצון העליון רק מתלבש בקיום המצווה, אבל פעולת המצווה היא של האדם – ואינה רצון העליון.
- ורק בתשבע"פ מתגלה רצון העליון.
וכעת מובנת השאלה שבתחילת האגרת:
- מצד אחד תורה שבע"פ היא רק "מקבל" (אשת חיל) מתורה שבכתב.
- אך מצד שני דוקא בה מתגלה ה"כתר" (רצון העליון) והיא "עטרת בעלה".
סיכום המסר שבאגרת
חז"ל יחסו לתורה שבעל פה חשיבות יותר מתורה שבכתב ומצוות, כי דווקא היא שמגלה את רצונו יתברך בעולם.