לקוטי אמרים פרק לב
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד) | |
|---|---|
|
פרק ל"ב - "לב" התניא - ואהבת לרעך כמוך ממש
מבוא לפרק
פרק זה (וכן פרק ל') נתוספו רק בהדפסת התניא[1]: פרק ל' היה כלול בחלקו השלישי של התניא (כחלק מפרק ג' של אגרת התשובה), ופרק ל"ב כולו לא היה כלל.
הפרק אינו חלק מהעצות להוספה בשמחה[2], וגם לא חלק מרצף ההסבר כיצד להיות בינוני, - אלא הוא מאמר מוסגר, הבא לבאר מעלת השמחה[3] (שהתבארה בפרק הקודם), שהיא מביאה לאהבת ישראל[4], שהיא כל התורה כולה.
ומסביר הרבי[5], שלמרות שפרק זה אינו חלק מההסבר כיצד להיות בינוני - הוא הוא "לב התניא" ולב החסידות, והרוח המחיה חסיד בעבודת ה'.
גוף הפרק
פרק לב
פרק לב והנה ע"י קיום הדברי' הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקי' חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ולכן העושי' גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה. וז"ש הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלו' הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל כמ"ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות דקב"ה לא שריא באתר פגים וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך וכמ"ש במ"א באריכות:
ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו כמ"ש בס' חרדים אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעי' והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה"עה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת]:
סיכום הפרק
- בחלקו הראשון של הפרק מסביר אדמו"ר הזקן (שעל פי המבואר בפרק הקודם יובן מאמר חז"ל), שאהבת ישראל היא כל התורה כולה כפשוטו ממש - ושאר כל התורה היא רק "פירוש" של מצוות אהבת ישראל[6]:
כי תכלית כל התורה הוא להגביר הנפש על הגוף, להעלות הנפש למקורה ושורשה ולהמשיך אור אין סוף ב"ה במקור הנשמות - וזו היא מהותה של אהבת ישראל.
- בחלק השני של הפרק מסביר אדמו"ר הזקן מדוע ואיך אפשר וצריך לאהוב גם את החוטאים.
מושגים יסודיים בפרק
הערות שוליים
- ↑ המהדורות הראשונות לא נדפסו ונקראו מהדורה קמא והיו בהן פחות פרקים. במהדורא השנייה 48 פרקים, ובמהדורא השלישית 51 פרקים - שלא כבתניא שלפנינו שבו 53 פרקים. וראה שיחת ש"פ וארא, כ"ו טבת, מבה"ח שבט תנש"א, ס"י, במוסגר.
- ↑ בהן עוסקים בפרקים אלו (ל"א-ל"ד).
- ↑ לא מעלת עניין השמחה בכלל, אלא דוקא שמחה זו, שהתבארה בפרק הקודם, הנובעת מהגברת הנפש על הגוף.
- ↑ שהרי למרות החילוקים שמצד הגוף - מצד נשמתם כל ישראל הם אחד ממש.
- ↑ ליקוטי אמרים עם ביאור המאור שבתורה להרב יואל כהן, בתניא מהדורה קמא בהערות שבסוף פרקים ל' ול"ב, ועוד
- ↑ אופן הסתכלות זה על מאמר חז"ל הנ"ל הפוך משאר כל המפרשים, שהתקשו ופירשו שלא כפשוטו, וראה בחסידות מבוארת על התניא פירוט בזה.
| הקודם: פרק ל"א |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק ל"ג |