שיחת יום ב' דראש השנה תשנ"ב - התוועדויות
שיחת* יום ב' דראש השנה (בסעודה) ה'תשנ"ב
בלתי מוגה
כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.
א. הסדר הרגיל בזמן זה – כפי שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – להזכיר את כל רבותינו נשיאינו (כולל גם נשיאי החסידות הכללית) בשמותיהם, ובסדר דמלמטה למעלה, מהקרוב ונוגע יותר אלינו:
נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, בנו יחידו וממלא מקום אביו (ולפנ"ז אביו זקנו וכו'), אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, ולפנ"ז – אדמו"ר מהר"ש, שענינו – "לכתחילה אריבער"{{הערה|ראה אגרות־קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א ע' תריז.</ref>, שיום ההילולא שלו באח"ד (גימטריא י"ג) בתשרי, ולפנ"ז – אדמו"ר הצ"צ,
– ולהעיר שגם יום ההילולא של הצ"צ הוא ביום אח"ד (י"ג), שבזה מודגשת השייכות המיוחדת שבין אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש, שיום ההילולא שלהם באח"ד, ובלשון הכתוב{{הערה|איוב מא, ח.</ref>: "אחד באחד יגשו". ויתירה מזה, ש"אחד באחד" (סתם) יש לפרש בב' אופנים: (א) הצ"צ (אחד הראשון) עם המהר"ש (אחד השני), (ב) המהר"ש (אחד הראשון) עם הצ"צ (אחד השני). ולהוסיף, שהדגשת השייכות שביניהם היתה גם (ובעיקר) בחיי הצ"צ, כידוע היחס המיוחד של אדמו"ר הצ"צ לאדמו"ר מהר"ש יותר משאר בניו. ויש לומר, שכיון שהועידו למלא מקומו בנשיאות (באם ח"ו תתעכב הגאולה ויצטרך להיות הענין ד"אל עפר תשוב"{{הערה|בראשית ג, יט.</ref>), לכן נתן לו יחס מיוחד, ע"ד ובדוגמת ענין המשיחה לבטל המחלוקת (שהרי "אין מושחין מלך בן מלך אא"כ היתה שם מחלוקת"{{הערה|רמב"ם הל' מלכים ספ"א.</ref>) –
ולפנ"ז – אדמו"ר האמצעי, ולפנ"ז – אדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד, ולפנ"ז – נשיאי החסידות הכללית, המגיד והבעש"ט, ששייכים במיוחד לחסידות חב"ד, כי, בתורת החסידות הכללית נכללת גם תורת חסידות חב"ד, ובתורת חסידות חב"ד נתבארה בהרחבה תורת החסידות הכללית{{הערה|ודוגמתו בהשייכות דנשיאי חב"ד זל"ז, כמודגש ביותר אצל אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש, "אחד באחד יגשו", כנ"ל.</ref>.
ועוד והוא העיקר – שמסתיימת ונשלמת עבודתם של רבותינו נשיאינו להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בפועל ממש, כמודגש גם בסיפור הידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"ו ע' 80 הערה .70 ועוד.</ref> בנוגע לאדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש שצריכים גאולה וביאת משיח (לא רק ברוחניות, ע"י גילוי והפצת תורת החסידות, אלא) בגשמיות, למטה מעשרה טפחים, בפועל ממש.
ב. דובר אודות מחלוקת (בהמשך לענין המשיחה לבטל המחלוקת) לשם שמים שסופה להתקיים זו מחלוקת ב"ש וב"ה – שסופה להתקיים לעתיד לבוא, שתהי' הלכה כב"ש, ובמיוחד בתקופה השני' שתהי' הלכה כב"ש וכב"ה גם יחד, מצד "נמנע הנמנעות" (י"ל בקונטרס משיחות הנ"ל ס"ה, ובארוכה – בקונטרס הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם ס"ח ואילך{{הערה|נדפס לקמן ע' 178 ואילך. ובספר תורת מנחם – הדרנים על הרמב"ם וש"ס ע' רלח ואילך.</ref>).
ג. ויש לקשר ענין זה עם תוכן העבודה דראש השנה:
ענינו של ראש השנה הוא – כמודגש בתפלות וברכות היום – "מלוך על העולם כולו בכבודך", שהו"ע עליית המלכות ("מלוך") לכתר עד לפנימיות הכתר ("כבודך"){{הערה|ראה לקו"ש ח"ט ע' 220. וש"נ.</ref> והמשכתה והתגלותה בעולם, שענין זה נעשה בעיקר ע"י העבודה דתקיעת שופר, כמארז"ל{{הערה|ר"ה טז, סע"א. וש"נ.</ref> "אמרו לפני כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה בשופר", ועד להשלימות ד"תקע בשופר גדול לחרותנו" (כפי שמסיימים בברכת שופרות), בגאולה האמיתית והשלימה, שאז תתקיים הבקשה "מלוך על העולם כולו בכבודך" בתכלית השלימות.
ובפרטיות יותר:
ההכנה לתק"ש היא באמירת הפסוקים שלפני התקיעות ע"י התוקע וכל הקהל אחריו, שסיומם וחותמם בפסוק{{הערה|תהלים מז, ו.</ref> "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר", שהו"ע עליית המלכות (שם אלקים), שזהו תוכן העבודה דתק"ש{{הערה|ראה סידור (עם דא"ח) שער ר"ה רלה, א ואילך. ובכ"מ.</ref>.
ולאח"ז באים התקיעות עצמם – התקיעות דמיושב, שבהם תוקעים ג"פ תשר"ת, ג"פ תש"ת וג"פ תר"ת, ולאח"ז גם התקיעות דמעומד, בתפלת מוסף (בתפלת לחש ובחזרת הש"ץ), שבהם תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת לאחרי אמירת הפסוקים (ראיות מן התורה על הענינים) דמלכיות, ועד"ז לאחרי אמירת פסוקי זכרונות, וכן לאחרי אמירת פסוקי שופרות, שסיומם וחותמם בהכרזה (כמנהג ישראל שהש"ץ מגבי' קולו באמירת) "תקע בשופר גדול לחרותנו", שהיא בלשון של בקשה, וגם בלשון של ציווי, ועד ללשון של סיפורי דברים, שבהכרזה זו מספר הש"ץ{{הערה|גם אם אינו מכוין לכך – בבחינת "מזלי' (ועל ידו גם מזלם של כל הציבור) חזי" (ראה מגילה ג, א. וש"נ).</ref> שנתקיים הענין ד"תקע בשופר גדול לחרותנו"!
[ובהמשך לזה באים גם עניני התפלה שלאח"ז – "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", "ותחזינה" דייקא, בתוספת וא"ו, שמהפך העתיד לעבר{{הערה|ראה פרש"י ר"פ נח. ועוד.</ref>. ועל זה באה ההודאה להקב"ה – "מודים אנחנו לך" (הן ע"י הש"ץ, והן ע"י כל הקהל במודים דרבנן), כולל גם ההודאה ד"וכל החיים יודוך סלה", כיון שנתקיימה גם הבקשה "וכתוב (בתוספת וא"ו שמהפך העתיד לעבר) לחיים טובים כל בני בריתך", חיים טובים דהגאולה האמיתית והשלימה שבה תהי' "ברית{{הערה|ירמי' לא, ל.</ref> חדשה"{{הערה|ועד"ז "תורה חדשה מאתי תצא" (ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג).</ref> בין הקב"ה ובנ"י ("בני בריתך"), ועד לסיום וחותם התפלה באמירת "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך"{{הערה|תהלים קמ, יד.</ref>, שלאח"ז תוקעין עוד ל' קולות (ע"ד תקיעות דמיושב), "ואחר כך נפטרים לבתיהם לשלום"{{הערה|סידור אדה"ז לאחרי תפלת מוסף דר"ה.</ref> – לביתו האמיתי דכאו"א מישראל, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש ובקדש הקדשים{{הערה|וכולל גם ההליכה מביהמ"ק לבתיהם הפרטיים דכאו"א מישראל, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", בכל ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו – כדאיתא במדרש (יל"ש ישעי' רמז תקג) "איך באים בראש חודש ובשבת ("והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו") מסוף העולם, אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים . . והן טוענים אותם לבתיהם".</ref>].
ועד שבאים להתקיעה גדולה שבסיום וחותם יוהכ"פ (כידוע ש"יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו גו'"{{הערה|הושע ו, ב.</ref> קאי על ב' הימים דר"ה ויוהכ"פ{{הערה|ראה לקו"ת דרושי ר"ה סג, סע"ב. ובכ"מ.</ref>) – שלאחרי אמירת "הוי' הוא האלקים" ז"פ{{הערה|לאחרי אמירת "שמע ישראל" פ"א, ו"ברוך שם" ג"פ.</ref>, שקאי על ז' העליות דספירת המלכות לעתיק{{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שמט. וש"נ.</ref> (גמר ושלימות הענין ד"עלה אלקים בתרועה הוי' בקול שופר"), תוקעים תקיעה גדולה, ומכריזים "לשנה הבאה בירושלים" (שפירושו{{הערה|כידוע פירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לאמירת "לשנה הבאה בירושלים" בליל הסדר (סה"ש תש"ה ריש ע' 83), ועד"ז בסיום וחותם יוהכ"פ.</ref> שתיכף ומיד באה הגאולה, ובמילא יהי' "לשנה הבאה בירושלים"), שתקיעה זו היא מעין ודוגמא והכנה ל"תקע בשופר גדול לחרותנו".
ד. ויש להוסיף בנוגע להענין דתקיעת שופר – שקשור עם "תקע בשופר גדול לחרותנו":
תקיעת שופר צ"ל עד שיאדימו פני התוקע{{הערה|ראה פע"ח שער השופר פ"א. ועוד.</ref> – עי"ז שעיקר הדם עולה להפנים דהתוקע מגודל היגיעה והמאמץ שבתק"ש, אבל, לא באופן שפוגע ח"ו בבריאות הגוף, אלא אדרבה, שעי"ז ניתוסף עוד יותר בבריאות הגוף, כמודגש גם בהארת פניו של התוקע (מאדמימות פניו{{הערה|ראה לקוטי לוי"צ אגרות־קודש ע' רלז.</ref>) כפי שנראה לעיני הקהל שמסתכלים על פני התוקע (כמו שהתוקע מסתכל בפני הקהל){{הערה|ראה "התמים" ח"א ס"ע לה.</ref> – הסתכלות דייקא{{הערה|ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סל"ו. ועוד.</ref>, שמורה על ראי' פנימית ("איינקוקן זיך") שלמעלה מראי' סתם (כולל גם ראי' דחכמה).
ולהעיר, שיש זמנים שבהם מותר וצריך להסתכל בפני רבו, כלומר, לא זו בלבד שראיית פני רבו אינה מזיקה, אלא אדרבה, שמועילה כו' – כמאמר רבי{{הערה|עירובין יג, ב.</ref> "האי דמחדדא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי', ואילו חזיתי' מקמי' הוה מחדדנא טפי, דכתיב{{הערה|ישעי' ל, כ.</ref> והיו עיניך רואות את מוריך".
ועד"ז והוא העיקר בנוגע ל"תקע בשופר גדול לחרותנו" – שבהמשך לזה נעשית ההסתכלות בפני התוקע, עצמותו ומהותו ית', באופן ש"לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך", בגאולה האמיתית והשלימה.
ה. ובהדגשה יתירה בדורנו זה ובמיוחד בשנה זו:
דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה – שבו נשלם כבר הלימוד מרבי (בעל המאמר ד"והיו עיניך רואות את מוריך") בששה סדרי משנה{{הערה|נוסף על חמשה חומשי תורה.</ref> ופירושיהם כו' שנתגלו ונתחדשו ע"י "תלמיד ותיק" שבכל הדורות, כולל גם לימוד ה"טור והשו"ע והגהותיו" שבזמן הזה "בכלל משנה יחשבו"{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב.</ref>, הן שו"ע הבית־יוסף (המשך וסך־הכל מפירושו הארוך על הטור הלכה למעשה) והגהות הרמ"א{{הערה|כידוע הרמז בפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" – ביד רמ"א (ראה שו"ת חת"ס או"ח סק"ג. ועוד).</ref>, והן ובמיוחד השו"ע של רבינו הזקן{{הערה|הסימנים שהגיעו לידינו, ובפרט חלק אורח חיים, שבו נכללים ההלכות דימים אלו – הלכות ר"ה, יוהכ"פ וסוכות.</ref>, "הלכות בטעמיהן"{{הערה|לשון הקדמת בני הגאון המחבר לשו"ע אדה"ז.</ref> (מעין חיבור דשו"ע הב"י עם פירושו הארוך על הטור), עם כל הפירושים שנתחדשו ע"י "תלמיד ותיק" עד לדורנו זה, ועד להחידוש העיקרי – ש"כלו כל הקיצין"{{הערה|סנהדרין צז, ב.</ref>, וכבר עשו תשובה, והשלימו כבר גם "צחצוח הכפתורים"{{הערה|ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.</ref>, ועומדים מוכנים ("עמדו הכן כולכם"{{הערה|אגרות־קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ריש ע' רעט. וראה "היום יום" ט"ו טבת. ובכ"מ.</ref>) להגאולה האמיתית והשלימה.
ובמיוחד בשנה זו, ה'תשנ"ב – שד' אותיות ראשונות דמספר השנה הם ר"ת "הי' תהא שנת נפלאות", שרומז על ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה, עלי' נאמר{{הערה|מיכה ז, טו.</ref> "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ואות החמישית (ששייכת לגאולה החמישית), אות בי"ת, היא ר"ת "בכל"{{הערה|וגם ר"ת בינה – השלימות שניתוסף בבינה גם לגבי חכמה (ראי', "אראנו"), כולל גם הענין דחכם בבינה והבן בחכמה (ספר יצירה פ"א מ"ד. וראה סה"מ תרנ"ט ס"ע עג ואילך. וש"נ).</ref>, "בכל מכל כל", כמ"ש באברהם יצחק ויעקב{{הערה|ראה ב"ב טז, סע"ב ואילך.</ref>, שבזה מודגשת השייכות לתק"ש, ש"אחידן תרווייהו (יעקב ואברהם) בי' ביצחק"{{הערה|זח"ג ק, רע"א. וראה סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמו, סע"ד ואילך. ובכ"מ.</ref>, היינו, שבין ג' האבות יצחק הוא העיקר, ודוגמתו בהגאולה האמיתית והשלימה שאז יאמרו ליצחק דוקא "כי אתה אבינו"{{הערה|שבת פט, ב.</ref>.
ו. עפ"ז מובנת השייכות המיוחדת דראש השנה, ובפרט בשנה זו, להגאולה האמיתית והשלימה – שהיתה צריכה לבוא בפועל (ואילו זכינו היתה באה בפועל) באמירת "תקע בשופר גדול לחרותנו" ביום ראשון דר"ה, ומפני סיבה שאינה ברורה וידועה ואינה מובנת כלל וכלל לא באה הגאולה גם לאחרי אמירת "תקע בשופר גדול לחרותנו" ביום ב' דר"ה!
ובכל אופן, בעמדנו בסעודה בסיומם וחותמם של ב' ימי ר"ה שנחשבים "כיום אחד ארוך"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר ס"ג ואילך.</ref>, ה"ז זמן מסוגל ביותר שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש – "ליום{{הערה|ראה קידושין לט, ב. וש"נ. תו"א תולדות יח, סע"ד. ובכ"מ.</ref> שכולו ארוך"{{הערה|ואז יתגלה שאריכות הגלות (אריכות גדולה ביותר) היא "כיום אחד ארוך".</ref>.
ובפשטות – שבעיצומה של סעודה זו נכנס משיח צדקנו ואומרים לו: "שלום עליכם משיח צדקנו"!
ובמילא נעשה ההמשך דסעודה זו בהסעודה דלעתיד לבוא – שהקב"ה מגיש לכאו"א מאתנו, בתוככי כלל ישראל, הסעודה דלויתן ושור הבר{{הערה|ראה ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג.</ref> ויין המשומר{{הערה|ראה ברכות לד, ב. ועוד.</ref>.
ועד לסיומה בברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"{{הערה|עקב ח, יו"ד.</ref> – לאחרי שכל בנ"י באים לארצנו הקדושה, "כל יושבי' עלי'"{{הערה|ערכין לב, סע"ב.</ref>, שאז מקיימים כל המצוות בשלימות (גם מצות יובל{{הערה|להעיר מהשקו"ט בנוגע למנין דשמיטין ויובלות בביאת משיח צדקנו בהמשך להמנין שלפנ"ז.</ref>).
ז. וענין נוסף בהזמן דסיום וחותם ב' הימים דר"ה – שייכותו ליום השלישי בתשרי:
שלישי בתשרי הוא צום גדלי', ושייכותו לר"ה מודגשת ביותר להדעה{{הערה|ראב"ע זכרי' ח, יט. ועוד.</ref> שהמאורע הי' בר"ה, ודחו קביעת הצום לשלישי בתשרי (כי גם בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' הי' לפעמים ר"ה ב' ימים{{הערה|ראה לקו"ש ח"ב ע' 646 הערה .1 ח"ט ע' 370 הערה ד"ה ולפעמים. וש"נ.</ref>).
ונתבאר במק"א{{הערה|שיחת צום גדלי' תנש"א ס"ח (התוועדויות תנש"א ח"א ע' 39).</ref> שייכותו של המאורע דצום גדלי' למלכות בית דוד, אלא, שהי' באופן בלתי־רצוי, היפך האמת והשלום, ועד שנקבע ליום צום, אבל תכליתו ושלימותו{{הערה|ולכן מזכירים זה בר"ה (שלא מזכירים בו ענין בלתי־רצוי) – כי, בודאי נתבטל כבר הענין הבלתי־רצוי, ועד שנתהפך לטוב (כדלקמן בפנים).</ref> בחידוש מלכות בית דוד ע"י מלך המשיח, כמרומז גם ביום השלישי בתשרי (לאחרי ובהמשך לב' הימים דר"ה) – כמ"ש "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", שקשור עם גאולה השלישי וביהמ"ק השלישי{{הערה|ראה קונטרס משיחות הנ"ל הערה 158.</ref>.
וכיון שאז יבטל הצום ויהפך לששון ולשמחה, כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תעניות בסופן.</ref> "כל הצומות האלה עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר{{הערה|זכרי' שם.</ref> כה אמר ה' גו' צום השביעי גו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (כי) והאמת והשלום אהבו" – הרי, בהמשך ובשייכות לסעודה זו, יש להכין סעודה גדולה ביותר ("כסעודת שלמה{{הערה|ובפרט ע"פ האמור שצום גדלי' קשור עם מלכות בית דוד.</ref> בשעתו"{{הערה|לשון חז"ל – ב"מ רפ"ז. ועוד.</ref>, כש"וישב שלמה על כסא ה'"{{הערה|דה"א כט, כג. וראה פרש"י ב"מ שם.</ref>) עבור שלישי בתשרי{{הערה|ולהעיר, שנמצאים עתה יהודים שהגיעו להתוועדות זו לאחרי שכבר עשו הבדלה, ובמילא, יכולים הם להתחיל להכין בהכנה לסעודה דשלישי בתשרי גם עבור אלה שאצלם עדיין יו"ט.</ref>.
ח. ויה"ר והוא העיקר שיתקיים בפועל הפס"ד דתלמיד ותיק בדורנו זה – "מאן מלכי רבנן"{{הערה|ראה גיטין סב, סע"א. זח"ג רנג, ב.</ref>, ובראשם נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ממלא מקומם של כל רבותינו נשיאינו בדורות שלפנ"ז – שמשיח צדקנו צריך לבוא תיכף ומיד, מיד כפשוטו, וכן הר"ת ד"מיד", משה ("גואל ראשון הוא גואל אחרון"{{הערה|ראה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.</ref>) ישראל (הבעש"ט, שכולל גם כל נשיאי החסידות) דוד (מלכא משיחא).
ובפשטות – שתיכף ומיד ממש מתקיימת הבקשה "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותנו", שמארבע כנפות הארץ נגאלים ומתקבצים כל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא יו"ד, ט.</ref>, ו"כספם וזהבם אתם"{{הערה|ישעי' ס, ט.</ref>, "שלל רב" (כמ"ש בהפסוקים שלפני תקיעות "כמוצא שלל רב"){{הערה|תהלים קיט, קסב.</ref>, הן בגשמיות והן ברוחניות, כל עניני העבודה שמיוסדים על אהבה ויראה (כסף וזהב){{הערה|ראה תו"א ר"פ וישב. ובכ"מ.</ref>, וכן שרשם בדעת (מקור המדות{{הערה|ראה תניא ספ"ג.</ref>), כולל גם השלימות ד"מלאה הארץ דעה את ה'"{{הערה|ישעי' יא, ט.</ref>.
ועוד לפני ההמשך והשלימות דר"ה (ביוהכ"פ ו)בחג הסוכות{{הערה|ראה לקו"ת דרושי ר"ה נד, רע"ד. ובכ"מ.</ref> שקשור עם יציאת מצרים{{הערה|ש"צריך . . לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה לזכר ליציאת מצרים", כמ"ש "בסוכות תשבו גו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (שו"ע אדה"ז או"ח ריש הל' סוכה).</ref> – בסיומו וחותמו של ר"ה – זוכים לקיום היעוד "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שאז זוכים לישב בסוכת עורו של לויתן{{הערה|ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח, א. ובכ"מ.</ref>, תיכף ומיד ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגוני רבותינו נשיאינו בהזכרת שמותיהם, ולהכריז שכ"ק מו"ח אדמו"ר הנהיג לנגן הניגונים של כל הרביים בהזכרת שמותיהם. ואח"כ ניגנו: ג' תנועות (להבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן). א־לי אתה – לאדמו"ר הזקן. ה"קאפעליע" – לאדמו"ר האמצעי. ימין ה' – לאדמו"ר הצ"צ. לכתחילה אריבער – לאדמו"ר מהר"ש. ניגון הכנה – לאדמו"ר מהורש"ב. הבינוני – לאדמו"ר מהוריי"צ. אתה בחרתנו – לכ"ק אדמו"ר שליט"א].
* * *
ט. כנהוג – ע"פ הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר – שההתוועדויות דראש השנה הם בקיצור, באופן דמועט המחזיק את המרובה, מתאים לענינו של ראש השנה שכולל את כל השנה כולה{{הערה|ראה ב"ב עה, א.</ref>.
ובהתאם לכך יש להזכיר בקיצור עכ"פ ע"ד הקביעות המיוחדת של כללות השנה כהסימן (שנקבע ע"י גדולי ישראל, כמובא בטור ובב"י{{הערה|או"ח סתכ"ז־תכח.</ref>) בש"ז, כפי שהדפיסו (ומגיע להם יישר־כח על זה) גם בראש הלוח (דכולל חב"ד) שבו לוקטו בקיצור הדינים והמנהגים בענינים שהזמן גרמא (כדי שיהיו חקוקים בזכרון כאו"א ולא יצטרך לשאול אצל חבירו{{הערה|ובפרט במקום שאסור להפסיק, כמו בנוגע לפרטי דינים בהשינויים שבתפלת עשי"ת לגבי התפלה דכל השנה – שמודגש יותר הצורך שכאו"א ילמד בעצמו ויהי' בקי בהלכות אלה.</ref>), בבחינת מועט המחזיק את המרובה.
[הביאור בהסימן בש"ז ושייכותו להגאולה – נכלל בקונטרס משיחות הנ"ל].
ויה"ר שבעמדנו בר"ה שחל ביום ב' (ב' ד"בש"ז"), לפני חשון וכסלו ששניהם שלמים (ש' ד"בש"ז"), ועאכו"כ לפני חג הפסח שחל בשבת (ז' ד"בש"ז") – תהי' כבר השלימות ד"יום שכולו שבת{{הערה|ואז תהי' תק"ש גם ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, שהרי לעתיד לבוא יתבטלו כל הגזירות כו' שנתחדשו בזמן בית שני (ראה לקו"ת דרושי ר"ה נז, ג. ובכ"מ).</ref> ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.</ref>, ובמילא יהי' קיום המצוה ד"שבע שבתות תמימות תהיינה"{{הערה|אמור כג, טו.</ref> (תמימות כששת ימי בראשית) בתכלית השלימות, ע"י הקרבת העומר ממחרת הפסח והקרבת שתי הלחם בחג השבועות{{הערה|ראה קונטרס "אימתי הן תמימות" (התוועדויות תנש"א ח"ג ע' 89 ואילך. סה"ש תנש"א ח"א ע' 447 ואילך).</ref>.
וכאמור – שבהתחלת שנה זו, הי' תהא שנת נפלאות בכל, עוד לפני שלישי בתשרי, זוכים כבר לקיום היעוד "ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", גאולה שלישית וביהמ"ק השלישי, ומתכוננים להסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר בהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להכריז אודות ברכת המזון, ושלא ישכחו להזכיר של ר"ה.
לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה – חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א לכאו"א מכוס של ברכה.
טרם צאתו התחיל לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל].
הערות שוליים
*) חלק משיחה זו הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, וי"ל בקונטרס משיחות ש"פ נצבים תנש"א, יום ב' דר"ה וש"פ וילך תשנ"ב (לעיל ע' 10 ואילך) – המו"ל.