לקוטי אמרים פרק מ
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ') | |
|---|---|
|
פרק מ – פעולת הכוונה היא להיות "כנפיים" למעשה
מבוא לפרק
פרק זה מסיים את הביאור[1] בדבר חשיבות קיום המצוות מתוך רגש אהבה ויראה. בפרק ל"ח התבארה "מציאות" הכוונה[2], בפרק ל"ט "מהות" הכוונה[3], וכעת מסביר הרבי את "פעולת" הכוונה: להיות "גדפין" (כנפיים) המאירות את המעשה ומגלות את האלוקות שבו.
גוף הפרק
סיכום הפרק
מטרתה ותכליתה של "עבודת הלב (אצל הבינונים) היא להיות "כנפיים" המעלות את נשמת האדם, התורה, התפילה והמצוות להתייחד באלוקות. ואין זה ממעט במעלת עבודת הלב[4], כי תכלית הבריאה אינה לעשות "סתם" דירה, אלא דירה מוארת.
- בתחילת הפרק מתרץ אדמו"ר הזקן שתי שאלות שעולות בעקבות לימוד הפרק הקודם: א) לכאורה כותב האר"י ז"ל שגם תורה בלא רגש עולה למעלה?[5] ב) הרי התורה והקב"ה הם דבר אחד – איך יכולה היא להפרד מאלוקות?[6]
- בהמשך הוא מבאר כיצד אהבת ה' ויראתו מאירות ומגלות את האלוקות בתורה, תפילה ומצוות[7].
- ומסכם, שלמרות רצון הקב"ה דווקא בדירה מוארת – עצם המשכת האלוקות הוא דווקא ע"י המעשה (מצוות ולימוד תורה).
הערות שוליים
- ↑ שהותחל בפרק ל"ח.
- ↑ ביחס למציאות המעשה, שכוונה למעשה היא כנשמה לגוף.
- ↑ בלשון התניא: "לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו".
- ↑ מאחר והיא רק "כנפיים" ולא "גוף" העבודה היינו עלולים לחשוב שחשיבותם משנית בלבד.
- ↑ ומתרץ, שעולות רק לחיצוניות העולמות.
- ↑ ומתרץ, שאכן אינה נפרדת – אך היות ומתלבשת בדיבור גשמי האלוקות אינה מורגשת בה.
- ↑ שלכן נקראות "כנפיים" – שמעלות אותן לעולמות העליונים.