אגרת הקודש סימן כה

תניא
דף השער וההקדמה
דף השער • הסכמה א • הסכמה ב • הסכמה ג • הקדמת המלקט
לקוטי אמרים
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב
אגרת התשובה
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב
אגרת הקודש
סימן א • סימן ב • סימן ג • סימן ד • סימן ה • סימן ו • סימן ז • סימן ח • סימן ט • סימן י • סימן יא • סימן יב • סימן יג • סימן יד • סימן טו • סימן טז • סימן יז • סימן יח • סימן יט • סימן כ • סימן כא • סימן כב • סימן כג • סימן כד • סימן כה • סימן כו • סימן כז • סימן כח • סימן כט • סימן ל • סימן לא • סימן לב
קונטרס אחרון
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניא • מפתחות לספר התניא

סימן כ"ה – להבין אמרי בינה

מבוא לאגרת

האגרת נכתבה ע"י אדמו"ר הזקן עבור המתנגדים בעיר וילנא, שנתלו בדברי הבעל שם טוב כעילה למלחמה כנגד תנועת החסידות.

הרבי משיב להם כאוולתם, מפריך את טענותיהם מהיסוד, ומדגים כיצד גם דברי הבעל שם טוב המוקשים להם ביותר מבוססים בצורה חזקה ומוצקה בדברי האר"י הקדוש, בדברי חז"ל ובפסוקים מפורשים בתורה. נמצא, שהחולק על הבעש"ט אינו מאמין בדברי האר"י ובתורה עצמה.

הקושיא עליה בוחר הרבי לענות להם היא, כיצד כותב הבעל שם טוב שהשכינה שורה גם על גוי רשע. הרבי מראה, שהנאמר בשער היחוד והאמונה בשם הבעל שם טוב (שהקב"ה מהווה את כל העולם כולל הקליפות בכל רגע מאין ליש מחדש), מיוסד בצורה ברורה על דברי האר"י הקדוש, על דברי רז"ל, ויתר על כן – על פסוקים מפורשים.

סיכום האגרת

על יסוד דברי הרמבם כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" מוכיח אדמו"ר הזקן שהשכינה מתלבשת גם בקליפות.

נקודת ההסבר היא, שישנו חילוק בין כעס על "מילי דעלמא" (ענייני העולם) – שהוא אסור, לבין כעס על "מילי דשמיא" (ענייני תורה ומצוות) – שהוא מותר.

טעם החילוק הוא, ש"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". היינו, ש"ענייני שמים" נתונים לבחירת האדם – ולכן מותר לכעוס עליהם (כמו שנאמר "ויקצוף משה"). ואילו ענייני העולם הם כולם בהשגחה פרטית מאת הקב"ה – ולכן הכועס עליהם כאילו כועס על ה' – כאילו עובד עבודה זרה.