אגרת הקודש סימן ל

גרסה מ־02:08, 13 ביולי 2025 מאת מ. רובין (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י")

סימן ל' – כל הרגיל לבוא לבית הכנסת

תניא
דף השער וההקדמה
דף השערהסכמה אהסכמה בהסכמה גהקדמת המלקט
לקוטי אמרים
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יבפרק יגפרק ידפרק טופרק טזפרק יזפרק יחפרק יטפרק כפרק כאפרק כבפרק כגפרק כדפרק כהפרק כופרק כזפרק כחפרק כטפרק לפרק לאפרק לבפרק לגפרק לדפרק להפרק לופרק לזפרק לחפרק לטפרק מפרק מאפרק מבפרק מגפרק מדפרק מהפרק מופרק מזפרק מחפרק מטפרק נפרק נאפרק נבפרק נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטןפרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת התשובה
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת הקודש
סימן אסימן בסימן גסימן דסימן הסימן וסימן זסימן חסימן טסימן יסימן יאסימן יבסימן יגסימן ידסימן טוסימן טזסימן יזסימן יחסימן יטסימן כסימן כאסימן כבסימן כגסימן כדסימן כהסימן כוסימן כזסימן כחסימן כטסימן לסימן לאסימן לב
קונטרס אחרון
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניאמפתחות לספר התניא

מבוא לאגרת

מבחינת תוכנה אגרת זו היא המשך לאגרת כ"א. לא נמצא ביאור מדוע נדפסה כאן (בהפסק 8 אגרות) ולא במקומה, ואולי משום שהיא מעין סיכום למעלות הצדקה שהתבארו בכל אגרות הקודש[1]:

  • באגרות הקודש ג' ו־ה' התבאר שהצדקה ממשיכה חיות גשמי לעולם.
  • באגרות ד'־י"ב מבוארים עניינים שונים שמוסיפה הצדקה ברוחניות.
  • באגרות י"ג־ט"ז מבואר שצריך לתת צדקה בהרחבה, ומפעם לפעם להוסיף.
  • באגרת כ"א התבארה מעלת הצדקה בפעמים רבות – שמזככת את הנפש.

וכאן "מחבר" אדמו"ר הזקן את המעלות[2], ומסביר שהכל בא ע"י מעשה הצדקה ברצון הטוב וסבר פנים יפות.

גוף האגרת

תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן ל'

סיכום האגרת

אין לפחות בעשיית המצוות מהרגילות, ולכן אין זה נכון למעט מנתינת הצדקה כפי שנתנו בשנה שלפניה. ע"י נתינת הצדקה וחסד האדם באתערותא דלתתא, נעשית המשכה מאור אין סוף לספירת המלכות הנקראת עלמא דאתגלייא ועל ידה נמשך על האדם חסד ושפע באתערותא דלעילא.

הערות שוליים

  1. הסיכום לקמן הוא בכללות בלבד. בין האגרות העוסקות בצדקה משולבות כמה אגרות המסבירות או משלימות עניינים שונים שהתבארו באגרות שלפניהן.
  2. למעט מעלת הצדקה שמביאה את העולם לשלימותו, המתבארת באגרות י"ז ו־כ'.