בראשית פרק יב
| בראשית |
|---|
| בראשית |
| פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו (פסוקים א־ח) |
| נח |
| פרק ו (פסוקים ט־כב) • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא |
| לך לך |
| פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז |
| וירא |
| פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב |
| חיי שרה |
| פרק כג • פרק כד • פרק כה (פסוקים א־יח) |
| תולדות |
| פרק כה (פסוקים יט־לד) • פרק כו • פרק כז • פרק כח (פסוקים א־י) |
| ויצא |
| פרק כח (פסוקים יא־כב) • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב (פסוקים א־ב) |
| וישלח |
| פרק לב (פסוקים ג־לג) • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו |
| וישב |
| פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ |
| מקץ |
| פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד (פסוקים א־יז) |
| ויגש |
| פרק מד (פסוקים יח־לד) • פרק מה • פרק מו • פרק מז (פסוקים א־כז) |
| ויחי |
| פרק מז (פסוקים כח־לא) • פרק מח • פרק מט • פרק נ |
| תוכן העניינים |
|---|
פרק יב
ב: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
ג: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
ד: וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
ה: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַ:
ו: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:
ז: וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
ח: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה:
ט: וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:
י: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
יא: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
יב: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
יג: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
יד: וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:
טו: וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
טז: וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
יז: וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
יח: וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:
יט: לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:
כ: וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:
מקראות גדולות (ע"פ א"ב)
אבן עזרא | אברבנאל | אור החיים | בעל הטורים | כלי יקר | מלבי"ם | מצודת דוד | מצודת ציון | רבי יוסף קרא | רד"ק | רלב"ג | רמב"ן | רשב"ם | רש"י | תולדות אהרן | תרגום יונתן | תרגום אונקלוס
אבן עזרא
(ג) מברכיך — רבים. ומקללך — יחיד:
(ה) רכושם — מקנה, וכן "כי היה רכושם רב" (בראשית יג ו): ואת הנפש — עבדים ילידי בית. או עשו – כמו "קנו", וכן "עשה לי את החיל הזה" (דברים ח יז). ויש אומרים, הנפשות שהורום האמת לעבוד את השם. וטעם ויצאו ללכת — אל המקום אשר אמר השם:
(ו) גם זה המקום שכם — משה קראו כן, כי שכם לא היה בימי אברהם. אלון — כמו "אלה" (ישעיהו ו יג), והם עצים. ויש אומרים: שדה, כמו "איל פארן" (בראשית יד ו). מורה — יש אומרים שהוא "ממרא" בעל ברית אברם (בראשית יד יג). ויתכן שהוא אחר, ויהיה אלון מורה שם מקום. והכנעני אז בארץ — יתכן שארץ כנען, תפשה כנען מיד אחר; ואם איננו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום:
(ז) וירא ה' — בדרך נבואה. והמלה מבניין נפעל, והנח הנעלם בין היו"ד והרי"ש – תחת הדגש הראוי להיות ברי"ש, להתבלע נו"ן נפעל. הנראה אליו — שם התואר מהבניין הנזכר, וכמוהו "ואשר היה נעשה" (נחמיה ה יח):
(ח) ויעתק — מהבניין הכבד הנוסף, והוא פועל יוצא; כי "ויעתק צור ממקומו" (איוב יח ד) – עומד. והפעול אהלה, וגם הוא פעול ויט. וטעם ויעתק — ויסע. והנח נעלם אחר יו"ד ויט תחת נו"ן שהוא פ"א הפועל, וכן "ויז נצחם" (ישעיהו סג ג), ושניהם פעלים יוצאים. וטעם מים — ממערב, כי למערב ארץ ישראל הוא הים הגדול הספרדי. ואיננו ים אוקיינוס, כי רחוקה היא הארץ הנזכרת ממנו. והנה נסע ממזרח בית אל מערבה עד שב העי מזרח למחנהו. וטעם ויקרא בשם ה — תפילה, או קריאת בני אדם לעבוד השם:
(ט) הנגבה — פאת דרום, ונקרא כן בלשון ארמית: "נגיבו מיא" (תרגום אונקלוס על בראשית ח, יג), כי צד דרום חם, ומרוב החום ייבש. וכן טעם "כי ארץ הנגב נתתני" (יהושע טו יט):
(י) ויהי רעב בארץ — בארץ כנען:
(יא) כאשר הקריב — מחנהו. או הוא מהפעלים העומדים, כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו. מלת נא — כמו "עתה", וכן "הנה נא זקנתי" (בראשית כז ב), "אוי נא לנו" (איכה ה טז). והיא הפוכה בלשון ישמעאל. וטעם הנה נא ידעתי — שהיה כיופי שרה בארצה, רק במצרים וארץ הנגב לא היה כמוה, כי הצורות משתנות בעבור האויר:
פסוק יב
וטעם ואותך יחיו — שיתנו לך כל צרכיך, כי ימי רעבון היו:
פסוק יג
ובאה מלת אחותי את מלעיל, בעבור היות הטעם במלה שלאחריה באות הראשון, וכן "קרא לילה" (בראשית א ה), וזה משפט הלשון: ודגשות תי"ו אַתְּ — בהתבלע הנו"ן, כי "אתה" מגזרת "אני":
בגללך ובעבורך לא יבואו כי אם בבי"ת, והשר המסיר הבי"ת הוא סר טעם:
וטעם ייטב לי — דורון ומנחה, וכן כתוב: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז):
פסוק טו
ויהללו — קל הלמ"ד הראשון, להקל על הלשון, והוא ראוי להידגש. וכמוהו "ואתפללה" בדניאל: ותֻקח האשה — מהבניין הכבד הנוסף, ואם לא נמצא, והשלם "ותושלכי" (יחזקאל טז ה):
פסוק יז
"וינגע ה' את פרעה על דבר שרי" — כמו "בעבור". והטעם, על זה הדבר:
פסוק יח
ומלת הגדת — מבעלי הנוני"ן:
פסוק יט
וטעם ואקח אותה לי לאשה — שלקחה להיותה אשתו ולשכב עמה, והשם הביא עליו נגעים שלא יגע בה. והנגעים – שלחם השם לשמור אשת אוהבו, והיו הנגעים גדולים ולא יכול לגעת בה. וכמוהו: "וחשקת בה ולקחת לך לאשה", ואמר אחר כן: "והבאת אל תוך ביתך וגלחה... ואחר כן תבא אליה ובעלתה" (דברים כא י-יג): וקמצות וי"ו וָלֵך — בעבור שהטעם הנקרא עניין מוכרת, וכן "לחם וָיָין" (בראשית יד יח):