שיחת יום ב' דראש השנה תשנ"ב - התוועדויות

דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים.

ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה.

שיחת* יום ב' דראש השנה (בסעודה) ה'תשנ"ב

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. הסדר הרגיל בזמן זה – כפי שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – להזכיר את כל רבותינו נשיאינו (כולל גם נשיאי החסידות הכללית) בשמותיהם, ובסדר דמלמטה למעלה, מהקרוב ונוגע יותר אלינו:

נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, בנו יחידו וממלא מקום אביו (ולפנ"ז אביו זקנו וכו'), אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, ולפנ"ז – אדמו"ר מהר"ש, שענינו – "לכתחילה אריבער", שיום ההילולא שלו באח"ד (גימטריא י"ג) בתשרי, ולפנ"ז – אדמו"ר הצ"צ,

– ולהעיר שגם יום ההילולא של הצ"צ הוא ביום אח"ד (י"ג), שבזה מודגשת השייכות המיוחדת שבין אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש, שיום ההילולא שלהם באח"ד, ובלשון הכתוב: "אחד באחד יגשו". ויתירה מזה, ש"אחד באחד" (סתם) יש לפרש בב' אופנים: (א) הצ"צ (אחד הראשון) עם המהר"ש (אחד השני), (ב) המהר"ש (אחד הראשון) עם הצ"צ (אחד השני). ולהוסיף, שהדגשת השייכות שביניהם היתה גם (ובעיקר) בחיי הצ"צ, כידוע היחס המיוחד של אדמו"ר הצ"צ לאדמו"ר מהר"ש יותר משאר בניו. ויש לומר, שכיון שהועידו למלא מקומו בנשיאות (באם ח"ו תתעכב הגאולה ויצטרך להיות הענין ד"אל עפר תשוב"), לכן נתן לו יחס מיוחד, ע"ד ובדוגמת ענין המשיחה לבטל המחלוקת (שהרי "אין מושחין מלך בן מלך אא"כ היתה שם מחלוקת") –

ולפנ"ז – אדמו"ר האמצעי, ולפנ"ז – אדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד, ולפנ"ז – נשיאי החסידות הכללית, המגיד והבעש"ט, ששייכים במיוחד לחסידות חב"ד, כי, בתורת החסידות הכללית נכללת גם תורת חסידות חב"ד, ובתורת חסידות חב"ד נתבארה בהרחבה תורת החסידות הכללית.

ועוד והוא העיקר – שמסתיימת ונשלמת עבודתם של רבותינו נשיאינו להביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בפועל ממש, כמודגש גם בסיפור הידוע בנוגע לאדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש שצריכים גאולה וביאת משיח (לא רק ברוחניות, על ידי גילוי והפצת תורת החסידות, אלא) בגשמיות, למטה מעשרה טפחים, בפועל ממש.

ב. דובר אודות מחלוקת (בהמשך לענין המשיחה לבטל המחלוקת) לשם שמים שסופה להתקיים זו מחלוקת ב"ש וב"ה – שסופה להתקיים לעתיד לבוא, שתהי' הלכה כב"ש, ובמיוחד בתקופה השני' שתהי' הלכה כב"ש וכב"ה גם יחד, מצד "נמנע הנמנעות" (י"ל בקונטרס משיחות הנ"ל ס"ה, ובארוכה – בקונטרס הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם ס"ח ואילך).

ג. ויש לקשר ענין זה עם תוכן העבודה דראש השנה:

ענינו של ראש השנה הוא – כמודגש בתפלות וברכות היום – "מלוך על העולם כולו בכבודך", שהו"ע עליית המלכות ("מלוך") לכתר עד לפנימיות הכתר ("כבודך") והמשכתה והתגלותה בעולם, שענין זה נעשה בעיקר על ידי העבודה דתקיעת שופר, כמארז"ל "אמרו לפני כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה בשופר", ועד להשלימות ד"תקע בשופר גדול לחרותנו" (כפי שמסיימים בברכת שופרות), בגאולה האמיתית והשלימה, שאז תתקיים הבקשה "מלוך על העולם כולו בכבודך" בתכלית השלימות.

ובפרטיות יותר:

ההכנה לתק"ש היא באמירת הפסוקים שלפני התקיעות על ידי התוקע וכל הקהל אחריו, שסיומם וחותמם בפסוק "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר", שהו"ע עליית המלכות (שם אלקים), שזהו תוכן העבודה דתק"ש.

ולאח"ז באים התקיעות עצמם – התקיעות דמיושב, שבהם תוקעים ג"פ תשר"ת, ג"פ תש"ת וג"פ תר"ת, ולאח"ז גם התקיעות דמעומד, בתפלת מוסף (בתפלת לחש ובחזרת הש"ץ), שבהם תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת לאחרי אמירת הפסוקים (ראיות מן התורה על הענינים) דמלכיות, ועד"ז לאחרי אמירת פסוקי זכרונות, וכן לאחרי אמירת פסוקי שופרות, שסיומם וחותמם בהכרזה (כמנהג ישראל שהש"ץ מגבי' קולו באמירת) "תקע בשופר גדול לחרותנו", שהיא בלשון של בקשה, וגם בלשון של ציווי, ועד ללשון של סיפורי דברים, שבהכרזה זו מספר הש"ץ שנתקיים הענין ד"תקע בשופר גדול לחרותנו"!

[ובהמשך לזה באים גם עניני התפלה שלאח"ז – "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", "ותחזינה" דייקא, בתוספת וא"ו, שמהפך העתיד לעבר. ועל זה באה ההודאה להקב"ה – "מודים אנחנו לך" (הן על ידי הש"ץ, והן על ידי כל הקהל במודים דרבנן), כולל גם ההודאה ד"וכל החיים יודוך סלה", כיון שנתקיימה גם הבקשה "וכתוב (בתוספת וא"ו שמהפך העתיד לעבר) לחיים טובים כל בני בריתך", חיים טובים דהגאולה האמיתית והשלימה שבה תהי' "ברית חדשה" בין הקב"ה ובנ"י ("בני בריתך"), ועד לסיום וחותם התפלה באמירת "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך", שלאח"ז תוקעין עוד ל' קולות (ע"ד תקיעות דמיושב), "ואחר כך נפטרים לבתיהם לשלום" – לביתו האמיתי דכאו"א מישראל, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש ובקדש הקדשים].

ועד שבאים להתקיעה גדולה שבסיום וחותם יוהכ"פ (כידוע ש"יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו גו'" קאי על ב' הימים דר"ה ויוהכ"פ) – שלאחרי אמירת "הוי' הוא האלקים" ז"פ, שקאי על ז' העליות דספירת המלכות לעתיק (גמר ושלימות הענין ד"עלה אלקים בתרועה הוי' בקול שופר"), תוקעים תקיעה גדולה, ומכריזים "לשנה הבאה בירושלים" (שפירושו שתיכף ומיד באה הגאולה, ובמילא יהי' "לשנה הבאה בירושלים"), שתקיעה זו היא מעין ודוגמא והכנה ל"תקע בשופר גדול לחרותנו".

ד. ויש להוסיף בנוגע להענין דתקיעת שופר – שקשור עם "תקע בשופר גדול לחרותנו":

תקיעת שופר צ"ל עד שיאדימו פני התוקע – עי"ז שעיקר הדם עולה להפנים דהתוקע מגודל היגיעה והמאמץ שבתק"ש, אבל, לא באופן שפוגע ח"ו בבריאות הגוף, אלא אדרבה, שעי"ז ניתוסף עוד יותר בבריאות הגוף, כמודגש גם בהארת פניו של התוקע (מאדמימות פניו) כפי שנראה לעיני הקהל שמסתכלים על פני התוקע (כמו שהתוקע מסתכל בפני הקהל) – הסתכלות דייקא, שמורה על ראי' פנימית ("איינקוקן זיך") שלמעלה מראי' סתם (כולל גם ראי' דחכמה).

ולהעיר, שיש זמנים שבהם מותר וצריך להסתכל בפני רבו, כלומר, לא זו בלבד שראיית פני רבו אינה מזיקה, אלא אדרבה, שמועילה כו' – כמאמר רבי "האי דמחדדא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי', ואילו חזיתי' מקמי' הוה מחדדנא טפי, דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך".

ועד"ז והוא העיקר בנוגע ל"תקע בשופר גדול לחרותנו" – שבהמשך לזה נעשית ההסתכלות בפני התוקע, עצמותו ומהותו ית', באופן ש"לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך", בגאולה האמיתית והשלימה.

ה. ובהדגשה יתירה בדורנו זה ובמיוחד בשנה זו:

דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה – שבו נשלם כבר הלימוד מרבי (בעל המאמר ד"והיו עיניך רואות את מוריך") בששה סדרי משנה ופירושיהם כו' שנתגלו ונתחדשו על ידי "תלמיד ותיק" שבכל הדורות, כולל גם לימוד ה"טור והשו"ע והגהותיו" שבזמן הזה "בכלל משנה יחשבו", הן שו"ע הבית־יוסף (המשך וסך־הכל מפירושו הארוך על הטור הלכה למעשה) והגהות הרמ"א, והן ובמיוחד השו"ע של רבינו הזקן, "הלכות בטעמיהן" (מעין חיבור דשו"ע הב"י עם פירושו הארוך על הטור), עם כל הפירושים שנתחדשו על ידי "תלמיד ותיק" עד לדורנו זה, ועד להחידוש העיקרי – ש"כלו כל הקיצין", וכבר עשו תשובה, והשלימו כבר גם "צחצוח הכפתורים", ועומדים מוכנים ("עמדו הכן כולכם") להגאולה האמיתית והשלימה.

ובמיוחד בשנה זו, ה'תשנ"ב – שד' אותיות ראשונות דמספר השנה הם ר"ת "הי' תהא שנת נפלאות", שרומז על ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה, עלי' נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ואות החמישית (ששייכת לגאולה החמישית), אות בי"ת, היא ר"ת "בכל", "בכל מכל כל", כמ"ש באברהם יצחק ויעקב, שבזה מודגשת השייכות לתק"ש, ש"אחידן תרווייהו (יעקב ואברהם) בי' ביצחק", היינו, שבין ג' האבות יצחק הוא העיקר, ודוגמתו בהגאולה האמיתית והשלימה שאז יאמרו ליצחק דוקא "כי אתה אבינו".

ו. עפ"ז מובנת השייכות המיוחדת דראש השנה, ובפרט בשנה זו, להגאולה האמיתית והשלימה – שהיתה צריכה לבוא בפועל (ואילו זכינו היתה באה בפועל) באמירת "תקע בשופר גדול לחרותנו" ביום ראשון דר"ה, ומפני סיבה שאינה ברורה וידועה ואינה מובנת כלל וכלל לא באה הגאולה גם לאחרי אמירת "תקע בשופר גדול לחרותנו" ביום ב' דר"ה!

ובכל אופן, בעמדנו בסעודה בסיומם וחותמם של ב' ימי ר"ה שנחשבים "כיום אחד ארוך", ה"ז זמן מסוגל ביותר שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש – "ליום שכולו ארוך".

ובפשטות – שבעיצומה של סעודה זו נכנס משיח צדקנו ואומרים לו: "שלום עליכם משיח צדקנו"!

ובמילא נעשה ההמשך דסעודה זו בהסעודה דלעתיד לבוא – שהקב"ה מגיש לכאו"א מאתנו, בתוככי כלל ישראל, הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר.

ועד לסיומה בברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" – לאחרי שכל בנ"י באים לארצנו הקדושה, "כל יושבי' עלי'", שאז מקיימים כל המצוות בשלימות (גם מצות יובל).

ז. וענין נוסף בהזמן דסיום וחותם ב' הימים דר"ה – שייכותו ליום השלישי בתשרי:

שלישי בתשרי הוא צום גדלי', ושייכותו לר"ה מודגשת ביותר להדעה שהמאורע הי' בר"ה, ודחו קביעת הצום לשלישי בתשרי (כי גם בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' הי' לפעמים ר"ה ב' ימים).

ונתבאר במק"א שייכותו של המאורע דצום גדלי' למלכות בית דוד, אלא, שהי' באופן בלתי־רצוי, היפך האמת והשלום, ועד שנקבע ליום צום, אבל תכליתו ושלימותו בחידוש מלכות בית דוד על ידי מלך המשיח, כמרומז גם ביום השלישי בתשרי (לאחרי ובהמשך לב' הימים דר"ה) – כמ"ש "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", שקשור עם גאולה השלישי וביהמ"ק השלישי.

וכיון שאז יבטל הצום ויהפך לששון ולשמחה, כפס"ד הרמב"ם "כל הצומות האלה עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר כה אמר ה' גו' צום השביעי גו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (כי) והאמת והשלום אהבו" – הרי, בהמשך ובשייכות לסעודה זו, יש להכין סעודה גדולה ביותר ("כסעודת שלמה בשעתו", כש"וישב שלמה על כסא ה'") עבור שלישי בתשרי.

ח. ויה"ר והוא העיקר שיתקיים בפועל הפס"ד דתלמיד ותיק בדורנו זה – "מאן מלכי רבנן", ובראשם נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ממלא מקומם של כל רבותינו נשיאינו בדורות שלפנ"ז – שמשיח צדקנו צריך לבוא תיכף ומיד, מיד כפשוטו, וכן הר"ת ד"מיד", משה ("גואל ראשון הוא גואל אחרון") ישראל (הבעש"ט, שכולל גם כל נשיאי החסידות) דוד (מלכא משיחא).

ובפשטות – שתיכף ומיד ממש מתקיימת הבקשה "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותנו", שמארבע כנפות הארץ נגאלים ומתקבצים כל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", ו"כספם וזהבם אתם", "שלל רב" (כמ"ש בהפסוקים שלפני תקיעות "כמוצא שלל רב"), הן בגשמיות והן ברוחניות, כל עניני העבודה שמיוסדים על אהבה ויראה (כסף וזהב), וכן שרשם בדעת (מקור המדות), כולל גם השלימות ד"מלאה הארץ דעה את ה'".

ועוד לפני ההמשך והשלימות דר"ה (ביוהכ"פ ו)בחג הסוכות שקשור עם יציאת מצרים – בסיומו וחותמו של ר"ה – זוכים לקיום היעוד "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שאז זוכים לישב בסוכת עורו של לויתן, תיכף ומיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגוני רבותינו נשיאינו בהזכרת שמותיהם, ולהכריז שכ"ק מו"ח אדמו"ר הנהיג לנגן הניגונים של כל הרביים בהזכרת שמותיהם. ואח"כ ניגנו: ג' תנועות (להבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן). א־לי אתה – לאדמו"ר הזקן. ה"קאפעליע" – לאדמו"ר האמצעי. ימין ה' – לאדמו"ר הצ"צ. לכתחילה אריבער – לאדמו"ר מהר"ש. ניגון הכנה – לאדמו"ר מהורש"ב. הבינוני – לאדמו"ר מהוריי"צ. אתה בחרתנו – לכ"ק אדמו"ר שליט"א].

* * *

ט. כנהוג – ע"פ הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר – שההתוועדויות דראש השנה הם בקיצור, באופן דמועט המחזיק את המרובה, מתאים לענינו של ראש השנה שכולל את כל השנה כולה.

ובהתאם לכך יש להזכיר בקיצור עכ"פ ע"ד הקביעות המיוחדת של כללות השנה כהסימן (שנקבע על ידי גדולי ישראל, כמובא בטור ובב"י) בש"ז, כפי שהדפיסו (ומגיע להם יישר־כח על זה) גם בראש הלוח (דכולל חב"ד) שבו לוקטו בקיצור הדינים והמנהגים בענינים שהזמן גרמא (כדי שיהיו חקוקים בזכרון כאו"א ולא יצטרך לשאול אצל חבירו), בבחינת מועט המחזיק את המרובה.

[הביאור בהסימן בש"ז ושייכותו להגאולה – נכלל בקונטרס משיחות הנ"ל].

ויה"ר שבעמדנו בר"ה שחל ביום ב' (ב' ד"בש"ז"), לפני חשון וכסלו ששניהם שלמים (ש' ד"בש"ז"), ועאכו"כ לפני חג הפסח שחל בשבת (ז' ד"בש"ז") – תהי' כבר השלימות ד"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ובמילא יהי' קיום המצוה ד"שבע שבתות תמימות תהיינה" (תמימות כששת ימי בראשית) בתכלית השלימות, על ידי הקרבת העומר ממחרת הפסח והקרבת שתי הלחם בחג השבועות.

וכאמור – שבהתחלת שנה זו, הי' תהא שנת נפלאות בכל, עוד לפני שלישי בתשרי, זוכים כבר לקיום היעוד "ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", גאולה שלישית וביהמ"ק השלישי, ומתכוננים להסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר בהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להכריז אודות ברכת המזון, ושלא ישכחו להזכיר של ר"ה.

לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה – חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א לכאו"א מכוס של ברכה.

טרם צאתו התחיל לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל].

הערות שוליים