תבנית:אבן עזרא/בראשית פרק יב

— יש אומרים שהוא "ממרא" בעל ברית אברם (בראשית יד יג). ויתכן שהוא אחר, ויהיה אלון מורה שם מקום.

והכנעני אז בארץ ((גופן| — יתכן שארץ כנען, תפשה כנען מיד אחר; ואם איננו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום: |רשי}}

(ז) וירא ה' — בדרך נבואה. והמלה מבניין נפעל, והנח הנעלם בין היו"ד והרי"ש – תחת הדגש הראוי להיות ברי"ש, להתבלע נו"ן נפעל. הנראה אליו — שם התואר מהבניין הנזכר, וכמוהו "ואשר היה נעשה" (נחמיה ה יח):

פסוק ח

ויעתק — מהבניין הכבד הנוסף, והוא פועל יוצא; כי "ויעתק צור ממקומו" (איוב יח ד) – עומד. והפעול אהלה, וגם הוא פעול ויט. וטעם ויעתק — ויסע. והנח נעלם אחר יו"ד ויט תחת נו"ן שהוא פ"א הפועל, וכן "ויז נצחם" (ישעיהו סג ג), ושניהם פעלים יוצאים.

וטעם מים — ממערב, כי למערב ארץ ישראל הוא הים הגדול הספרדי. ואיננו ים אוקיינוס, כי רחוקה היא הארץ הנזכרת ממנו. והנה נסע ממזרח בית אל מערבה עד שב העי מזרח למחנהו.

וטעם ויקרא בשם ה — תפילה, או קריאת בני אדם לעבוד השם:

פסוק ט

הנגבה — פאת דרום, ונקרא כן בלשון ארמית: "נגיבו מיא" (תרגום אונקלוס על בראשית ח, יג), כי צד דרום חם, ומרוב החום ייבש. וכן טעם "כי ארץ הנגב נתתני" (יהושע טו יט):

פסוק י

ויהי רעב בארץ — בארץ כנען:

פסוק יא

כאשר הקריב — מחנהו. או הוא מהפעלים העומדים, כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו.

מלת נא — כמו "עתה", וכן "הנה נא זקנתי" (בראשית כז ב), "אוי נא לנו" (איכה ה טז). והיא הפוכה בלשון ישמעאל.

וטעם הנה נא ידעתי — שהיה כיופי שרה בארצה, רק במצרים וארץ הנגב לא היה כמוה, כי הצורות משתנות בעבור האויר:

פסוק יב

וטעם ואותך יחיו — שיתנו לך כל צרכיך, כי ימי רעבון היו:

פסוק יג

ובאה מלת אחותי את מלעיל, בעבור היות הטעם במלה שלאחריה באות הראשון, וכן "קרא לילה" (בראשית א ה), וזה משפט הלשון: ודגשות תי"ו אַתְּ — בהתבלע הנו"ן, כי "אתה" מגזרת "אני":

בגללך ובעבורך לא יבואו כי אם בבי"ת, והשר המסיר הבי"ת הוא סר טעם:

וטעם ייטב לי — דורון ומנחה, וכן כתוב: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז):

פסוק טו

ויהללו — קל הלמ"ד הראשון, להקל על הלשון, והוא ראוי להידגש. וכמוהו "ואתפללה" בדניאל: ותֻקח האשה — מהבניין הכבד הנוסף, ואם לא נמצא, והשלם "ותושלכי" (יחזקאל טז ה):

פסוק יז

"וינגע ה' את פרעה על דבר שרי" — כמו "בעבור". והטעם, על זה הדבר:

פסוק יח

ומלת הגדת — מבעלי הנוני"ן:

פסוק יט

וטעם ואקח אותה לי לאשה — שלקחה להיותה אשתו ולשכב עמה, והשם הביא עליו נגעים שלא יגע בה. והנגעים – שלחם השם לשמור אשת אוהבו, והיו הנגעים גדולים ולא יכול לגעת בה. וכמוהו: "וחשקת בה ולקחת לך לאשה", ואמר אחר כן: "והבאת אל תוך ביתך וגלחה... ואחר כן תבא אליה ובעלתה" (דברים כא י-יג): וקמצות וי"ו וָלֵך — בעבור שהטעם הנקרא עניין מוכרת, וכן "לחם וָיָין" (בראשית יד יח):

פסוק כ

וישלחו אותו — דרך ליווי בכבוד, וכן: "ואברהם הולך עמם לשלחם" (בראשית יח טז): והנכון בעיני להיות פירוש ויצו עליו — בעבור היות על אחרים המצוה שהזהיר, וציווה להכריז שלא יגע איש בו ובאשתו: