דרך מצותיך/מצות מילה

"זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם וגו' המול לכם כל זכר" (בראשית יז י), ואומר (ויקרא יב ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".

הנה שורש עניין המילה, על פי מ"ש באוצ"ח בדרוש האונאה ובטעמי מצוות פרשת לך לך, וזה לשונו: טרם שיתפשטו החסדים בו' קצוות דזעיר אנפין, אז הערלה, שהיא קליפת נוגה, חופפת ונאחזת ביסוד שלו סביב, וזהו "ונוגה לו סביב" כו' (יחזקאל א ד). ובהיות ערלה זו חופפת על היסוד, אין החסדים יורדים בכל מקום המגולה, שהוא מחזה דזעיר אנפין ולמטה, ונשארים למעלה בדעת שלו. וכשנימול וכורתים הערלה, ומסתלקת משם קליפת נוגה הנזכרת, ואז יורדים החסדים הנזכרים ומתפשטים בב' שלישי תפארתת ונצח והוד דזעיר אנפין, וכל חסד גימטריא הוי"ה כ"ו, וב' חסדים וב' שליש הם ע', והם ע' אורות דחסדים המגולים, מ"ל דחשמל. ועל ידי הפריעה מתגלה גם חסד דשליש העליון דתפארת דזעיר אנפין, ויורדים ביסוד זעיר אנפין כו' עיין שם, וכי זהו גם כן ענין האונאה כו' שנצטוינו על זה פרשת בהר עיין שם.

והנה הדברים האלה אשר דבר האור האלקי האריז"ל אשר רוח ה' דבר בו, הם כספר החתום מאנשים פשוטים כמונו. ולקרב הדבר אל השכל, להבין כי כל עניין זה הוא בעבודת ה' בבחינת גילוי אלקותו יתברך בעליונים ובתחתונים על ידי ישראל עם סגולתו, ועל דרך שכתב הרב בעל החינוך, שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו, אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהיו מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שוה. ונקבע ההבדל בגולת הזהב כו' עיין שם, ועם כי כתב דברים אלה על פי פשוט, אבל באמת אורייתא סתים וגליא, וגם הגליא הוא כפי הסתים כגוף לנפש, ויש כמה פנים לפנים עד אין קץ ותכלית, וכמו שכתוב "הכל יודוך סלה" כו' בלי קץ ותכלית. והנה המצוה הזאת יתחלק בביאור לשני חלקים: הא' – ביאור ענין העברת הערלה, הב' – ביאור ענין התגלות החמישה חסדים שנמשכים אחר כך.