שלחן ערוך (אדמו"ר הזקן)/אורח חיים סימן פז

אורח חיים,  פ״ז

כַּמָּה צָרִיךְ לְהַרְחִיק בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע מִן גְּרָף שֶׁל רְעִי וּבוֹ ד' סְעִיפִים: גְּרָף שֶׁל רְעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם — צָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם עַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם רֵיחַ רַע, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לְכָךְ — הֲרֵי הֵם כִּמְחִצּוֹת שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא, שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה מִשּׁוּם "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". וְלָכֵן אֵין הֲטָלַת רְבִיעִית מַיִם אוֹ יוֹתֵר מוֹעֶלֶת כְּלוּם בִּגְרָף שֶׁל רְעִי וְעָבִיט כְּמוֹ שֶׁמּוֹעֶלֶת בְּמֵי רַגְלַיִם עַצְמָן, לְפִי שֶׁמֵּי רַגְלַיִם לְאַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ — אֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִיכָךְ הֵקֵלּוּ בָּהֶן לְבַטְּלָם בַּמַּיִם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּגְרָף וְעָבִיט שֶׁאִסּוּרָן מִן הַתּוֹרָה. וְעוֹד שֶׁמֵּי רַגְלַיִם הֵם צְלוּלִין וּמִתְעָרְבִין עִם רְבִיעִית מַיִם שֶׁנּוֹתֵן בָּהֶם וּמִתְבַּטְּלִים בָּהֶם, אֲבָל גְּרָף וְעָבִיט אֵין מַה שֶּׁבָּלוּעַ בָּהֶם מִתְעָרֵב בַּמַּיִם שֶׁיִּתְבַּטֵּל בָּהֶן: גְּרָף וְעָבִיט שְׁנֵיהֶם שֶׁל חֶרֶס הֵם, אֶלָּא שֶׁהַמְיֻחָד לִרְעִי — נִקְרָא גְּרָף, וְהַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם — נִקְרָא עָבִיט. וְהוּא הַדִּין אִם הֵם שֶׁל עֵץ, מִפְּנֵי שֶׁהַחֶרֶס אוֹ עֵץ שֶׁל גְּרָף וְעָבִיט הוּא מֻבְלָע בְּתוֹכוֹ הַרְבֵּה וּמָלֵא זֻהֲמָא וּמָאוּס כְּבֵית הַכִּסֵּא. אֲבָל אִם הֵם שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ שֶׁל זְכוּכִית אוֹ שֶׁל חֶרֶס מְצֻפֶּה בִּזְכוּכִית (אוֹ בִּבְדִיל וְעוֹפֶרֶת), כֵּיוָן שֶׁאֵינָן מֻבְלָעִים וּמְלֵאִים זֻהֲמָא כָּל כָּךְ — מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן אִם הֵם רְחוּצִים יָפֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶן רֵיחַ. וַאֲפִלּוּ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל עֵץ, אִם הֵם מְיֻחָדִים גַּם כֵּן לְתַשְׁמִישׁ אַחֵר, כְּגוֹן לִשְׁפֹּךְ לְתוֹכָן שׁוֹפְכִין — אֵינָן דּוֹמִין לְבֵית הַכִּסֵּא, וְאִם אֵין בָּהֶם צוֹאָה וְלֹא רֵיחַ — מֻתָּר. וְהוּא הַדִּין אֲפִלּוּ כְּלִי הַמְיֻחָד לְהַשְׁתִּין בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁמַּשְׁתִּין נוֹתֵן בְּתוֹכוֹ רְבִיעִית מַיִם לְבַטְּלָם: גְּרָף וְעָבִיט שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם כְּלִי אַחֵר — מֻתָּר, שֶׁכִּסּוּי מוֹעִיל לָהֶם כְּמוֹ לְצוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם. אֲבָל אִם כָּפָה הַגְּרָף אוֹ הֶעָבִיט עַצְמוֹ — לֹא הוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא בָּלוּעַ בְּתוֹכוֹ — הֲרֵי בָּרוֹ כְּתוֹכוֹ. אֲבָל שֶׁל מַתֶּכֶת וּזְכוּכִית שֶׁאֵינוֹ רָחוּץ מִתּוֹכוֹ — מוֹעֶלֶת לוֹ כְּפִיָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ: בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוֹאָה אוֹ מֵי רַגְלַיִם אוֹ גְּרָף אוֹ עָבִיט — מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ כְּשֶׁמַּרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת מִלְּאַחֲרָיו, וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַבַּיִת הוּא כְּדִי[ן] ד' אַמּוֹת. וְאִם יֵשׁ בַּבַּיִת מִטָּה גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים וּמְחִצּוֹתֶיהָ מַגִּיעוֹת (לְפָחוֹת מִג' טְפָחִים סָמוּךְ) לָאָרֶץ וְהַגְּרָף וְהַצּוֹאָה הֵם אֲחוֹרֵי הַמִּטָּה — הֲרֵי הַמִּטָּה חֲשׁוּבָה כִּמְחִצָּה לְהַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵינֵיהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַמִּטָּה חוֹצֶצֶת מִכֹּתֶל לְכֹתֶל, וְאִם לָאו — אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כִּמְחִצָּה, שֶׁהִיא בְּטֵלָה לְגַבֵּי הַבַּיִת (אֲבָל אִם עָשָׂה מְחִצָּה לְשֵׁם כָּךְ — אֵין צָרִיךְ לַחְצֹץ מִכֹּתֶל לְכֹתֶל, אֲפִלּוּ הִיא מְחִצַּת עֲרַאי כְּגוֹן מַחְצֶלֶת אוֹ סָדִין) (עַיֵּן סִימָן שט"ו). וְאִם הִנִּיחָם תַּחַת הַמִּטָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, אִם מְחִצּוֹתֶיהָ מַגִּיעוֹת עַד פָּחוֹת מִג' טְפָחִים סָמוּךְ לָאָרֶץ, שֶׁכִּסְתוּמִים וּמְכֻסִּים הֵם בִּמְחִצּוֹת הַמִּטָּה, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים כְּלָבוּד הוּא. וְהוּא הַדִּין אִם נָפַל עֲלֵיהֶם כְּלִי וְיֵשׁ אֲוִיר קְצָת בֵּין הַכְּלִי לַקַּרְקַע, כְּגוֹן שֶׁהַכְּלִי בּוֹלֵט קְצָת מִצַּד אֶחָד, אִם הוּא אֲוִיר פָּחוֹת מִג' טְפָחִים בַּגֹּבַהּ — כְּלָבוּד הוּא. אֲבָל אִם הַכְּלִי פָּתוּחַ לְמַעְלָה אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִג' טְפָחִים — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מְכֻסִּים וְלֹא מְגֻלִּים: