לקוטי אמרים פרק לד

גרסה מ־20:31, 1 באפריל 2025 מאת ש. א. (שיחה | תרומות) (הפעיל הגנה על הדף "לקוטי אמרים פרק ל"ד": הדף מושלם, ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן)))
תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
תבנית:עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד

פרק לד – השמחה מאמונה ביחוד ה' – גם אצל אנשים פשוטים

תניא
דף השער וההקדמה
דף השערהסכמה אהסכמה בהסכמה גהקדמת המלקט
לקוטי אמרים
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יבפרק יגפרק ידפרק טופרק טזפרק יזפרק יחפרק יטפרק כפרק כאפרק כבפרק כגפרק כדפרק כהפרק כופרק כזפרק כחפרק כטפרק לפרק לאפרק לבפרק לגפרק לדפרק להפרק לופרק לזפרק לחפרק לטפרק מפרק מאפרק מבפרק מגפרק מדפרק מהפרק מופרק מזפרק מחפרק מטפרק נפרק נאפרק נבפרק נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטןפרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת התשובה
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת הקודש
סימן אסימן בסימן גסימן דסימן הסימן וסימן זסימן חסימן טסימן יסימן יאסימן יבסימן יגסימן ידסימן טוסימן טזסימן יזסימן יחסימן יטסימן כסימן כאסימן כבסימן כגסימן כדסימן כהסימן כוסימן כזסימן כחסימן כטסימן לסימן לאסימן לב
קונטרס אחרון
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניאמפתחות לספר התניא

מבוא לפרק

שלימות השמחה המבוארת בפרק הקודם[1] שייכת רק אצל האבות והנביאים. בפרק זה יבואר כיצד יכול גם אדם פשוט להביא שמחה זו בליבו.

גוף הפרק

תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ד

סיכום הפרק

  • כשיתבונן האדם, שהתורה והמצוות[2] הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכל פעם שלומד תורה ונותן צדקה הוא מארח אצלו את הקב"ה[3] – יבוא לשמחה אמיתית עצומה.
  • בסוף הפרק מסכם רבינו את עניין שלילת העצבות ומעלת השמחה[4] ומוסיף: מאחר ושמחת הנשמה שייכת לנפש האלוקית, והמרירות לנפש הבהמית[5] – יכולות להיות אצל כל אחד שתי התנועות בו זמנית.
הקודם:
פרק ל"ג
פרקי לקוטי אמרים הבא:
פרק ל"ה

הערות שוליים

  1. שמתוך אמונת יחוד ה' נקבע במוחו שאכן המלך עצמו גר איתו בקביעות בדירתו.
  2. ובפרט צדקה.
  3. וזה שאינו מרגיש זאת אינו גורע במאומה מהמציאות.
  4. עניין שהתבאר מפרק כ"ו ועד כאן
  5. וכזכור, הוסבר בפרק ו' שלכל אחת מהנפשות יש שכל, רגש ולבושים משלה – שאינם קשורים כלל לשניה.