שלחן ערוך (אדמו"ר הזקן)/אורח חיים סימן מ

דין איך לנהוג בקדושת התפילין

סעיף א

אסור לתלות תפילין על היתד, בין ברצועות והבתים תלויים למטה, בין בבתים והרצועות תלויות למטה, מפני שהוא דרך בזיון. ומכל מקום באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה אין להקפיד. אבל אם התפילין תלויים – אסור אפילו באקראי בעלמא. ואין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלויה באויר ומחזיקין ביד ברצועות ומשימין על הראש, כי זהו צורך הנחתן:

סעיף ב

כשהן בכיסן מותר לתלותן; אבל ספר תורה אסור לתלותה אפילו בכיסה. וסידורים הקבועים בלוחות שבהן שלשלת של כסף, אסור לתלותן בה, שהלוחות אינן דומות לכיס, לפי שהן מחוברות לסידור והרי הן כסידור עצמו:

סעיף ג

בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו, עד שיוציאן או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה י' טפחים, אף על פי שהן מגולין; או שיכסן ב' כיסויין כלי בתוך כלי, והוא שאין הב' מיוחד להם, או שהחיצון מיוחד להם והפנימי אין מיוחד להם. ואין צריך לומר אם שניהם אינן מיוחדים להם. אבל אם שניהם מיוחדים, ואפילו מאה שהם מיוחדים להם חשובים ככלי אחד. אף על פי שאין מניחין לעולם התפילין כמו שהן בתוך החיצון, אלא מניחין אותו בתוך הפנימי והפנימי בתוך החיצון. לפיכך אותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול, הרי גם כיס הגדול נקרא כליין המיוחד להן וצריך עוד כלי על גביו; אך אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הגדול, הרי צד הב' של כיס הגדול אינו נקרא כליין ומועיל להן אם הפכו:

סעיף ד

אם פירש טלית על גבי כיס של תפילין שמונח, אף על פי שאינה כרוכה תחתיו מלמטה, מותר:

סעיף ה

אם המזוזה קבועה בפנים בחדר, יש מי שמצריך כלי בתוך כלי, דהיינו לכסותה בב' כיסויין. ואם יש זכוכית על השם, די בפריסת סודר אחד על הזכוכית. ויש מי שאומר שמזוזה, כיון שקבועה כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד, די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם ואין צריך כלי בתוך כלי, לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית. ואף אם המזוזה קבוע בשפופרת, מכל מקום כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל. אבל סתימת זכוכית אינה מועלת, שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור, כמו שאסרו ערוה בעששית משום "לא יראה בך ערות דבר", ותשמיש המטה היא גם כן גנאי ודומה לערוה וצריך סתימה גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה. ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים, בשגם שיש לומר שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי לא הצריך אלא בכלי לבד מפני שאינו מבטלו שם. ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית:

סעיף ו

אפילו הניחן כלי בתוך כלי, אסור להניחן תחת מרגלותיו אפילו אין אשתו עמו, מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. וכן להניחן במיטה כנגד צידו דינם כתחת מרגלותיו. ואפילו תחת מראשותיו אסור כנגד ראשו אפילו כלי בתוך כלי, אפילו אין אשתו עמו. אבל שלא כנגד ראשו, אם אין אשתו עמו מותר אפילו שלא בכלי כלל, רק שיניחן בעניין שלא יתגלגלו משם לצדדין, כגון שהניחן בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו. ואם אשתו עמו, צריך כלי בתוך כלי, דהיינו שיניחם בתוך כלי אחד והכר שתחת ראשו הוא כלי שני. ולא התירו חכמים להניח תפילין תחת מראשותיו (כשאשתו עמו) אפילו כלי בתוך כלי אלא כדי שישתמרו מן הגנבים והעכברים, ולפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרין שם לא יניחן כלל במיטה:

סעיף ז

היה יוצא מהמיטה מקום שהוא גבוה ג' טפחים למעלה מראשותיו, או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו, מותר להניחן עליו אף על פי שאשתו עמו במיטה, ובלבד שיניחם כלי בתוך כלי:

סעיף ח

אשתו עמו ואינו רוצה לשמש נקרא אין אשתו עמו. ויש מי שאוסר להיות אשתו עמו במיטה עד שיניח התפילין והספרים שבחדר כלי בתוך כלי, שמא ישכח עליהן וישמש (ונכון לחוש לדבריו אע"פ שאין איסור בדבר מן הדין, שהרי מן הדין מותר לישן עם אשתו בט' באב ואין חוששין שמא ישכח, אלא שנכון הדבר להחמיר כמו שיתבאר בסימן תקנ"ד):

סעיף ט

שכח ושימש מיטתו בתפילין, לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועות עד שיטול ידיו, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת. ומיד שנוטל ידיו צריך לחלצן עד שיקנח הקרי אם ישנו עליו, ואז יכול לחזור וללבשן, שבעל קרי מותר בתפילין לאחר שקינח הקרי, אבל לא בעוד שהקרי עליו:

סעיף י

שכח וישן בהם וראה קרי וצריך לסלקן בעוד שהקרי עליו, לא יאחוז בבתים, אלא יאחוז ברצועות ומסירן עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו. אבל לא יטול ידיו מיד שניעור משנתו, מפני שאין לחוש בהם כל כך שמא נגעו במקום הטינופת כשישן שתהא נטילתן כדאי להשהות עליו התפילין בעוד שהקרי עליו עד שיטול ידיו. ואף על פי כן אין מתירים לו לאחוז בבתים, כיון שאפשר ע"י הרצועות. אבל בשימש מטתו אין מתירים אפילו על ידי הרצועה, הואיל והידים עסקניות הן:

סעיף יא

הנכנס לסעודת קבע, חולצן ומניחן על השולחן, שיהא מזומנים לו בשעת גמר הסעודה שיחזור ויניחן עליו קודם ברכת המזון. במה דברים אמורים? בסעודת קבע, שיש לחוש שמא ישתכר ויתגנה בתפליו; אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן כלל: