התמים חוברת ו
| התמים |
|---|
| חוברת א • חוברת ב • חוברת ג • חוברת ד • חוברת ה • חוברת ו • חוברת ז • חוברת ח |
דברים אחדים ליום ההילולא ב' ניסן
אגרות קודש
שערי חסידות
העתק מספר פוקח עורים מאדמו"ר האמצעי נ"ע
ספר פוקח עורים
מכ"ק אדמו"ר הרה"ק כקש"ת מוהר"ר דובער זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע
– אדמו"ר האמצעי –
נעתק מלשון אשכנז ע"י הרה"ח מוהר"ר שמואל דובער ז"ל מבאריסוב.
(המשך מחוברת ה)
פרק טו) והנה שרש ועיקר הכונה של בחי' תשובה בכלל הוא בכדי לתקן את נפשו דהיינו תקון הפגמים שפגם בצלם אלקים, כי על ידי הפגמים שפגם בנפשו אזי נעשה מות הרוחני גם בנשמתו האלקית ונפסק החבל, חבל נחלתו בשרש נשמתו למעלה שלא יוכל לקבל עוד חיות אלקי למטה בנפשו וכמו שכתוב הכרת תכרת הנפש כו', אבל על ידי התשובה כתיב והרוח תשוב אל האלקים כו'. פירוש שנפשו ורוחו חוזרים ושבים למקורם ושרשם מקור החיים, חיי החיים אור אין סוף ברוך הוא, נמצא שעל ידי התשובה יצא ממות הרוחני לחיי האלקי ויחי' נשמתו בחיי האלקות כעין תחית המתים בגשמיות ממש, וכמו שכתוב שובו שובו כו' ולמה תמותו כו', אם אחפוץ במות הרשע כו' כי אם בשובו מדרכו וחי' כו', ועל כן זאת היא תורת האדם בעולם הזה, ראשית שכל בעל תשובה יאמין באמונה שלמה שעל ידי תשובה האמיתית יזכה לחיים נצחיים שיצא ממאסר הגוף בחי' מות בנשמתו, ולכלל ולדבק בחיי נשמתו חיי החיים אור אין סוף ברוך הוא, שזהו ממש כמו ממות לחיים בגשמיות, ואחר כך מזה גופא צריך להיות בשמחה ובטוב לבב מאד שיהי' שש ושמח בנפשו על שיצא ממות ורע לחיים וטוב, וכמו שכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כו', וזהו עיקר הסימן של הבעל תשובה שהתשובה שלו היא באמת לאמיתו.
פרק טז) על כן מטעם הנזכר לעיל מצינו בכמה ספרי יראים וספרי מוסר שהבעל תשובה יתן צדקה לעניים בכל ערב שבת קדש ובכל ערב ראש חדש, מפני שעל ידי הצדקה והחסד שעושה עם העני מחי' לנפשו בגשמיות, לפיכך בזה ועל ידי זה גופא זוכה הוא ג"כ לחיים האמיתים להוציא את נפשו ממות הרוחני ויאיר בנשמתו אור וחיות אלקי, כי כמו שמצינו ברוצח נפש שהוא חייב מיתה, מחמת כאשר עשה כן יעשה לו, כמו כן בענין ההיפך במי שמחי' את הנפש זוכה הוא גם כן לחיים וכנזכר לעיל, וזהו גם כן מה שכתוב צדקה תציל ממות כו', פירוש כמו שהצדקה תחי' ותציל ממות בגשמיות דהיינו שקורע גזר דינו שנגזר עליו למות חס ושלום, כן הוא נצול גם כן על ידי הצדקה ממות ברוחניות, דהיינו שלא תכרת הנפש משרשה חס ושלום, ואדרבה שזוכה שתשוב למקורה ושרשה, בכן יתנהג את עצמו בחוק קבוע ליתן צדקה בעתים המיוחדות הנזכרות למעלה וגם יתענה בהם כי על ידי התעניתים וסגופים ממעט חלבו ודמו שיש בו מרבוי התענוגים שהי' לו על ידי התאוה הרעה ברשפי אש זרה שעל ידי זה נכלל ונדבק בשלש קליפות הטמאות לגמרי, כללא דמלתא שעל ידי התעניתים והסגופים בגשמיות על ידי זה דוקא נשבר גופו הגשמי ובזה ועל ידי זה נעשה תקון בפגמי הנפש שפגם בצלם אלקים בכל חטא בפרט על ידי התאוה רעה שהי' לו בשעת מעשה ועל ידי מעשה הצדקה שעושה אז ביום התענית דוקא שנשבר אז גופו בקרבו אזי יכול להחיות גם נשמתו בחיי האלקים ממקור החיים וכנזכר לעיל[א].
פרק יז) כבר נתבאר (סימן ו' וסי' ז') בשרש עיקר ענין התשובה שיש בה שתי בחינות האחת היא בחינת תשובה במחשבה במוח ורצון בלב, והב' היא בחינת תשובה במעשה שזו היא עזיבת החטא, גם נתבאר לעיל (סימן ח' וסימן ט') בשרשי התשובה שגם העינים הם המה הסרסורים כו'.
ביאור הענין דהנה בחינת תשובה במחשבה במוח ורצון בלב אי אפשר להיות כי אם על ידי העינים שיהי' עוצם עיניו מראות ברע כו', והיינו מה שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו', ופי' שהבעל תשובה מחוייב לסגור לגמרי העינים שלו ולא לפתוח אותם גם מלהביט בדרך העברה בעלמא על איזה דבר מדברים האסורים ח"ו ומכל שכן שלא להסתכל במזיד, פי' אפי' אם אין הלב חומד לזה כלל וכלל אלא שאינו סוגר את עיניו מלהביט על זה מרחוק, מכל מקום מאחר שההבטה היא בכונה רצוי' על כל פנים גם זה נקרא מזיד ממש, ופשיטא דפשיטא שלא להתבונן במוחו בענינים כאלו בכונה שזהו הנקרא המסתכל כו', כי בזה ועל ידי זה יבוא גם לידי הרהור וחמדה בלב, ואח"כ לידי מעשה בפועל חס ושלום, שעל זה אמרו חכמינו ז"ל העין רואה והלב חומד (שהם תרין סרסורי דחטאין), וכלי המעשה גומרים, וכמו שאמר איוב ומה אתבונן על בתולה כו', וכידוע מארז"ל על זה שעל ידי הרגילות להסתכל במזיד ביופי הנקיבות יפול הנופל בעבירה בפועל ממש ח"ו, ובפרט במקומות של חבורת הנשים שיושבות שם לבדן ואין שם אנשים מחויב הוא לשמור את נפשו ביותר, ולהרחיק את עצמו משם לגמרי שלא ישב עמהן בחבורה ולא ידבר עמהן מאומה אלא אדרבה שיסתום את עיניו לגמרי ויברח מהן בכדי שלא יבוא לידי הרהור וחמדה בלב חס ושלום, ואפילו בשעת עסק בלכתו בשוק או בין החנויות יזהר את עצמו גם כן שלא לדבר עמהן אפילו דבור קל, כי אם בצרכי העסק בלבד, וכן גם הנשים היושבות בין החנויות גם הן ישמרו לנפשותיהן שלא להרבות שיחה עם האנשים הנערים כי דבר זה מזיק לתחלואי הילדים רחמנא לצלן כנ"ל.
פרק יח) ובחינת תשובה במעשה שהיא עזיבת החטא זהו הנקרא עיקר התשובה באמת לאמיתו על פי התורה כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו כו' וכנ"ל שעל ידי זה דוקא השי"ת מוחל וסולח לו לכל עונותיו, והחיוב בזה הוא על ענין קרי ומוציא זרע לבטלה רחמנא לצלן ומכל שכן על עבירות החמורות כו', והקבלה והחרטה בלב יקבל על עצמו בשעת הודוי בעל חטא כו', ובשעה שאומר ועל חטאים כו' ישפוך את נפשו ויאמר בכל לבו ויקבל על עצמו כל הד' מיתות בדבור שמוציא בפיו כפי חטאו שחטא וכפי שידע אינש בנפשו גם העבירות שזוכר אותם בפרט מחויב הוא גם כן לפורטם בודוי, ויבקש סליחה ומחילה מהשם יתברך על העבר ויקבל על עצמו שלא ישוב עוד לחטוא ח"ו, וזהו עיקר התשובה האמיתית שהשם יתברך מוחל וסולח לו באמת ומקבל לתשובתו באהבה ורצון באמת.
פרק יט) וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה הבא לטמא פותחין לו כו' פירוש הבא לטהר את לבבו מכל מיני רע על ידי תשובה באמת אזי הקב"ה מסייעו ישועות רבות וטובות דהיינו שנותנים לו מלמעלה מחשבות רבות וטובות שעי"ז ממילא לבבו נשבר בקרבו באמת ונעשה סור מרע בתכלית תמיד מה שאין כן להיפך חס ושלום הבא לטמא את עצמו במחשבות זרות ורעות חס ושלום אזי פותחין לו מלמעלה השערי טומאה דהיינו שמפילים אותו במחשבות זרות והרהורים רבים ורעים שיפנה את כל לבבו לכל מיני רע ח"ו, ואין נותנים לו מלמעלה שום מחשבה טובה לעולם שישים אל לבו לעשות תשובה, בכדי שיאבד את נפשו בבאר שחת ויפול בשאול ואבדון חס ושלום, וכל זה הוא למי שלא עשה תשובה מעולם וחטא ומחטיא את הרבים כו'.
פרק כ) אך מי שעשה תשובה באמת וברצון רק שאחר כך חזר עוד על כל חטאתו אשר חטא ונפל עוד בחטא ההוא רחמנא לצלן זהו הנקרא בעל תשובה מרומה (הנקרא בלשון אשכנז א פאלשער בעל תשובה) ועליו אמרו רבותינו ז"ל רשעים מלאים חרטות כו', פירוש אותם שעושים תשובה לשעה וחוזרים ונופלים אח"כ הלא המה כרשעים ממש יחשבו מחמת שאינם רוצים כלל לעשות תשובה שלמה באמת. וזהו כטובל ושרץ בידו שאין הטבילה כלום מחמת כי טומאתו בידו וכך הוא ממש בענין בעלי תשובה הללו שאינה נתקבלת ואינה נחשבת לכלום התשובה שלהם לפני השם יתברך מחמת כי טומאתם על פניהם בשעת מעשה התשובה גופא, ומכל מקום גם הבעל תשובה מרומה הנ"ל יש לו גם כן מזור ומרפא למכתו. ויש עליו עוד תקוה יותר ויותר ממי שלא עשה תשובה מעולם וחוטא ומחטיא כו' כנזכר לעיל כי אותם שלא עשו תשובה מעולם והולכים בשרירות לבם רק רע כל היום ולכל אשר יחפוץ יטנו לכל תועבה רחמנא לצלן באין מעצור לרוחו ממש, אזי אין להם תקומה לעולם ונמשכים ממילא אחרי כל התאות רעות רחמנא לצלן עד שנדחים לגמרי ממנו יתברך ונופלים באיזה מכשול של איזו עבירה או באיזו תאוה רעה חס ושלום ואח"כ חוזרים ושבים כו', אזי מרחמים עליהם מן השמים ומסייעים אותם מלמעלה שיוכלו לעשות תשובה שלמה באמת שלא יבושו ולא יכשלו עוד לעולם, והיינו מחמת כי באמת יש להם הרהור תשובה בלבד בתמידות רק לעת מן העתים לא יוכלו להתגבר על יצרם הרע ולשבור רוחם ותאותם הרעה רחמנא לצלן, ואזי השם יתברך שהוא דורש כל לבבות ובוחן כליות כו', מבטש אותם בבני חיי ומזוני ביסורים קשים ומרים מאד מאד עד שנשבר רוחם ולבבם בקרבם באמת לאמתו ואז יוכלו לעשות תשובה שלמה באמת שלא יהיו חוזרים עוד לסורם לפול באיזה מכשול חס ושלום עד עולם, ועי"ז מוחל וסולח להם הקב"ה את כל עונותיהם לכפרה גמורה על נפשותיהם כמאמר יסורים ממרקים כו'.
פרק כא) והנה כל הנ"ל בענין היסורים בבני חיי ומזונא כו' זהו מצד מדת רב טובו וחסדו הגדול רק הגדול רק לאותם האנשים שחפץ בתשובתם דהיינו לאותם שטעמו טעם מר ועשו תשובה באמת פעם אחת ואזי ע"י רוב הבטושים והיסורים הנ"ל אזי ירוחמו ולבבם נשבר בקרבם באמת לאמיתו, אבל אותם האנשים שמעולם לא עשו תשובה באמת אפילו פעם אחת רק שלעת מן העתים הכניסו איזה הרהור תשובה בלבבם לפי שעה מן השפה ולחוץ בדרך העברה בעלמא ותיכף ומיד חוזרים לסורם להיות הולך ושובב בשררות הלב לכל מיני תועבה רעה רחמנא לצלן אזי אין הקב"ה חפץ בתשובתם כלל וכלל ולא די שאינו מיסר אותם ביסורים אלא אדרבה שולח להם רב שפע והצלחה יתירה בעניני עולם הזה ומלואו בכדי שלא יעשו תשובה עד עולם, והסימן לזה יוכל כל אחד ואחד לידע האמת בנפשו והיינו אם הוא עושה תשובה באמת לאמיתו אזי עושה לב נשבר ונדכה מאד וגם שפל באמת לאמיתו בפני כל אדם אפילו מן הפחותים וגרועים ממנו כנ"ל (סימן יב) וממילא נעשה ג"כ סור מרע בתכלית דהיינו אפילו אם לעת מן העתים יפול בנפשו באיזו מלחמה עם היצר הרע אזי בקל יוכל לעמוד נגדו ולהתגבר עליו ולנצחו ולהפילו ארצה ממש, זאת ועוד אחרת אפילו אם הוא נכשל בעבירה מאיזו סבה דהיינו במי שהוא שרוי כמה שנים בלא אשה או במי שהי' מתחבר עם אנשים קלים ורקים שמסיתים אותו לחטוא על ידי שמפתים אותם בפיהם ובלשונם לישב עמהם במקומות המיוחדים (הנקראים בלשון אשכנז טראקטירן) בין זוללי בשר וסובאי יין שעל ידי כל זה יפול ממילא באיזו עבירה במעשה רחמנא לצלן, אך מכל מקום לא נכשל במעשה העבירה הזאת כי אם פעם אחת ותיכף ומיד אחר כך תוהא ומתחרט על העבר ונפשו עליו תאבל ורבות מכאובים בלבו על זה ובוכה במר נפשו ומרבה בתעניתים וסגופים ועושה תשובה שלמה באמת לאמיתו ומקבל על עצמו לבל ישוב עוד לכסלה ויזהר את עצמו מכל הסבות הנזכרין לעיל שלא יבוא עוד לאיזו עבירה בפועל ממש חס ושלום רחמנא לצלן והקדוש ברוך הוא בוחן לבבות ורואה האמת כי רוצה בתשובה באמת לאמיתו ואזי השם יתברך מוחל וסולח לו מלמעלה, והסימן הוא להיפך כאשר מי שנכשל בעבירה אחת נמשך לבו לעבירה אחרת וכמאמר חכמינו ז"ל עבירה גוררת עבירה עד אשר יוכל לבא למלאות תאותו בעבירות חמורות ולעבור על כל לא תעשה שבתורה חס ושלום רחמנא לצלן עד שאחר כך לא יוכל לבא לתשובה עד עולם וכמאמר רבותינו ז"ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.
פרק כב) בדרך כלל סדר והנהגת בעלי התשובה צריך להשכים לקום ממטתו בבקר בבקר ותיכף ומיד כאשר יקום יראה להזכיר את עצמו כל החטאים שעשה מעודו עד היום זה כמו שאמר דוד המלך עליו השלום וחטאתי נגדי תמיד ויאמר קאפיטל תהלים נ"א מקרב ולב עמוק ובפרט כשיאמר פסוק כבסני מעוני כו', ואם אפילו לא עבר על עבירות חמורות חס ושלום צריך לומר גם כן הקאפיטל נ"א דוקא, כי אפילו מי שפגם בהרהור זנות חס ושלום או באיזה מעשה זמה חס ושלום הרי זה גם כן חמור מאד, ועל זה נאמר כי השחית כל בשר את דרכו כו' ואפילו מנעוריו כשהי' עדיין קטן קודם בר מצוה, ומכל שכן אחר שלש עשרה שנה כשהוא נעשה בר עונשין יתענה כסדר ויאמר הקאפיטל הנ"ל בכל יום ובכל שבוע בשני ובחמשי ובכל ערב ראש חדש ובתפלת מנחה יאמר על חטא ועל חטאים כו' ויזכור על כל החטאים שלו ויבקש סליחה ומחילה מהשם יתברך.
פרק כג) יאמר תהלים בכל יום קודם התפלה כי הרי מבואר שם היטב עניני התשובה מאד ויתפלל מתוך הסדור בהכנעה גדולה, ובשעה שעומד לפני השם יתברך להתפלל יהי' בבושה וחרפה גדולה ויאמר מתוך הסדור כל מלה במלה בהכנעה גדולה היינו בבטול אמיתי מתוך נקודת ועומק הלב, ויתן באמת שבח והודי' להשם יתברך אשר זכה להתקרב לפני השם יתברך ולא ידח ממנו נדח להיות נשאר ברע חס ושלום, ומזה יהי' אחר כך בשמחה רבה בשעה שאומר פסוקי דזמרה מברוך שאמר עד קריאת שמע ושמונה עשרה, אך קודם ברוך שאמר צריך להיות בהכנעה ושפלות גדולה על החטאים שלו, וכמאמר רבותינו ז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, הכנעה ובטול מחטאות נעורים כאשר ידע אינש בנפשו היטב גם לא יהי' מוטעה בעצמו, ואל יהי' זאת בעיני עצמו לדבר קל חס ושלום.
פרק כד) בשמונה עשרה בברכת סלח לנו צריך הבעל תשובה לזכור את עצמו על כל החטאים שלו ויבקש מחילה וסליחה עליו לבדו, ובפרט בברכת השיבנו כשמבקשים והחזירנו בתשובה שלמה לפניך יקבל על עצמו שיעשה תשובה שלמה, ובודאי יקבל השם יתברך בקשתו כמו שאנו אומרים הרוצה בתשובה, וכמו שכתוב וימינך פשוטה לקבל שבים, אך כל זה רק כי אם למי שהוא רוצה בתשובה באמת דוקא וכמו שכתוב קרוב ה' לכל קוראיו באמת ובברכת רפאנו יכוין להשם יתברך שירפא את חולי הנפש שלו אשר פגם על ידי העבירות שלו כי על ידי הפגמים שפגם בנפשו אזי נעשה מזה מות הרוחני גם בנשמתו האלקית שלא יוכל לקבל עוד חיות אלקי למטה בנפשו כנ"ל באריכות, נמצא על ידי התשובה מחי' נשמתו בחיי האלקי לכן יבקש מהשם יתברך לרפא אותו מחולי הנפש שלא תמות נפשו ברוחני' להיות נכרתה משרשה חס ושלום כנ"ל, ובברכת ולמלשינים יכוין על כל המקטרגים הרעים אשר נעשו להמשיך עליו מלמעלה על ידי העבירות שלו כי מכל מעשה רחמנא לצלן נעשה מלאך רע המקטרג אשר מעניש אותו בפרנסה בגשמיות וביסורי הגוף רחמנא לצלן כמו שכתוב תיסרך רעתך, על כן יבקש מהשם יתברך להעביר כל המקטרגים ממנו ומכל עמנו בני ישראל, ובברכת שומע תפלה יאמר בכונה גדולה ועצומה מקירות לבו ומעומק נקודת הלב לפני השם יתברך שישמע את תפלתו ויעורר עליו רחמים רבים לקבל ברחמים וברצון את תפלתו ובודאי ישמע ה' את תפלתו כמו שאנו אומרים כי אתה שומע תפלת כל פה ובפרט למי שלבו נשבר בקרבו מאד מחמת חטאות נעורים ועושה תשובה ותפלה הקב"ה עוזרו ומסיעו מלמעלה שיוכל להתקרב להשי"ת באמת וממילא יקבל אותו השם יתברך ברצון וישגיח עליו תמיד בעינא פקיחא ברכושו ובכל הענינים שלו כמו שכתוב וישוב אל ה' וירחמהו וישמור אותו מכל הצרות שלא תבואנה עליו רחמנא לצלן רק בתפלת שמע קולנו יהי' מקירות הלב ומעומק נקודת הלב ובמרירות נפש. וכמו שמצינו בחנה בשעה שהיתה מתפללת נאמר וחנה מדברת על לבה והיא מרת וכו' ובעת נפילת אפים צריך הבעל תשובה עוד יותר להשפיל ולהכניע את עצמו ולקבל על עצמו כל הענינים והד' מיתות בית דין והאמור בתורה כמו בודוי שבקריאת שמע שעל המטה.
פרק כה) ואחר התפלה ילמוד כל מה שהוא יכול ללמוד אפילו פרשה אחת בחומש וקאפיטל א' מעשרים וארבעה מנביאים וכתובים, ופרק אחד או חצי משניות או שלחן ערוך אורח חיים ויחזיר למודו כמה פעמים ומי שהוא למדן ויוכל להבין ולהשכיל בתלמוד יראה לקבוע עתים לתורה וללמוד בית יוסף עם שלחן ערוך ואחרונים בכל יום בבקר ובכל שבוע לילה אחד ילמוד כל הלילה עד הבוקר ויתענה וילמוד דברי מוסר מזהר הקדוש וראשית חכמה בשער התשובה, והמתענה עד אחר חצות היום עד שעה א' יהי' נחשב לו לתענית ובשעת אכילה לא יאכל בתאוה כבהמה חס ושלום ויזהר שלא ימלא כרסו יותר מדי רק כדי לחזק את בריאת גופו ולא להתענג בתאות האכילה בחלב ודשן רק שיאכל מאכלים קלים כמו חלב עם לחם מעט בכדי שלא למלאות את בטנו מהאכילה שלא יבא מזה חלילה לשררות לבו הרע חס ושלום.
פרק כו) ועוד זאת כי מחמת האכילה גסה עד שממלא כרסו, מזה יוכל להיות שיבא מזה לידי זמה ממש חלילה (וכמארז"ל מלא כרסא זינין בישין). כי ברבוי האכילה נעשה לבו גס ועב מאד והגוף נעשה מגושם ומזוהם ומחמם הגוף ונעשה כבהמה ממש. וזה הוא ההיפוך גמור מלב טהור וענו ושפל, ומכ"ש אותן אנשים אשר ישתדלו להתענג את עצמן במאכלים ומעדנים ערבים בכל טוב בלי הסתפקות במועט גם אוכלים בתאוה וחמדה ותשוקה גדולה (ובל"א נאך צו געבין זיך בתענוגים) אזי נעשה הגוף יותר מגושם עד שנעשה גופו דשן ושמן, וכמו שכתוב שמנת עבית כשית כו', ונעשה מזה לבו אטום ומטומטם כלב האבן וממילא לא יוכלו לבא להרהור תשובה כל ימי חייהם, ולכן כל בעל תשובה יזהר לאכול מעט גם לא בחמימות התאוה שלא יבא מזה לחום התאוה רעה חס ושלום רחמנא לצלן, גם יזהר שלא יעשה נחת רוח מתענוגים באכילתו שלא ירבה בכמה מיני מאכלים שונים זה מזה כי כל בעל תשובה צריך להרחיק את עצמו מכל זה שלא להרבות חלבו ודמו מהאכילה, אדרבה צריך למעט חלבו ודמו בסגופים לתקן את חום התאוה רעה מהחטאים שעשה רחמנא לצלן.
פרק כז) עוד זאת יוכל להיות שיתהוה איזו סבה ע"פ הרוב אשר הבעלי תשובה חוזרים לסורם הרע ועוד שוב יותר נכשלים המה במעשיהם הרעים ח"ו, יותר מתענוג האכילה שנק' זולל והוא ממשקה הנק' סובא שיש לו תאוה וחמדה גדולה לשתות הרבה משקה חזק אשר כי הוא מחמם ודולק ושורף הלב וכל הגוף הוא מחמם כמו משקה היי"ש שכאשר שותין אותו מעט יותר מכפי מדה הראוי' לו אזי נעשה כמו שלהבת נדלק בו לכל התאות רעות רח"ל, בקיצור יי"ש שורף הלב והנשמה כי הוא מחמם בה הדמים ומעבירו מדעתו לגמרי אפילו אותן האנשים אשר נקיים המה מחטאים יוכל להזיק אותם מאד, כי המה נעשים מחוממים מאד מזה ויורדים ונופלים ממדרגתם הנעלה ומעביר אותם מהשכל ויראת אלקים ויבאו לרוב מדות רעות ר"ל היינו ככעס ומריבות וקטטות והגבהת הלב מאד אשר השי"ת שנא זאת מאד וכמובא בפסוק ובספרים הרבה אשר הסובא מן המוכן לכל עבירות חמורות ח"ו ובכן כל בעל תשובה יראה שלא לשתות שום משקה חזק אפי' שכר חזק ומכ"ש יי"ש לא יטעום לגמרי כי נעשה לו רגילות לשתות יין שרף קודם האכילה ב' או ג' פעמים בכן לא יטעום יי"ש לגמרי אפילו קדוש והבדלה יעשה על שכר ולא על יין שרף בשום אופן.
פרק כח) כל בעל תשובה יזהר את עצמו שלא לישן ביום תיכף אחר האכילה כי חום האכילה בתוך השנה הוא מרבה חום הדם ויוכל לבא מזה למחשבות רעות ומקרות רעות רחמנא לצלן כידוע בכן תיכף אחר האכילה יזהר שלא לישן בערך שעה אחת או יותר גם יראה לשבר את לבו בקרבו מזאת גופא אשר ירגיש בעצמו גסות ועביות הלב מחמת אכילה ושתי' ויראה לעשות איזה עבודה בטרחא, ויתחזק את עצמו מאד להיות סור מרע במעשה ובמחשבה ולהזדרז במצות ובמעשים טובים בלב שלם וכמבואר בספרים שכאשר אוכלים רק לשם שמים ולא למלאות תאותו ואחר כך מברכים בכונה ברכת הזן כו' ואומר פסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' כו' הוא הזן ומפרנס כו' אזי נותן לו השי"ת ברכה מרובה מן כח האכילה הזאת דוקא כדי שיהי' לו כח גדול להיות עובד את ה' בסור מרע ועשה טוב כנ"ל, ובפרט כאשר יתן צדקה לעניים תיכף אחר ברכת המזון אפי' מעט כדי חיותם הוא תקון גדול להנשמה מכל רעות רחמנא לצלן וכמ"ש שומר מצוה לא ידע דבר רע כו'. ומכ"ש צדקה תציל ממות גשמי וממות הרוחני כנ"ל והצדקה צריך ליתן בשתי עתים מיוחדות א' קודם התפלה וכמו שכתב דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך והב' אחר האכילה או קודם האכילה וכמו שכתוב בספרי יראים שיהדר לומר בכל יום מאה ברכות וזהו למען השם כדי להזכיר בכל רגע שהוא עבד ה' בכן יהדר למצוא בכל רגע לעשות מצוה להשי"ת דהיינו לעמוד לפחות לפני למדן גם יראה אולי יש לו פנאי לילך מעסק הפרנסה שלו ללמוד איזה שיעור או לאמר איזה קפיטליך תהלים וכיוצא בו הכלל הוא יזהר שלא לשכוח שהוא עבד ה' ואזי הקב"ה כביכול עוזרו ויסייעו לעבוד אותו וכמאמר רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה כנ"ל, גם עוד זאת כל בעל תשובה וכל ירא אלקים יזהר שלא לשכוח (שהבטלה מביאה לידי תאוה וזמה) גם יהי' בזריזות לעסוק במלאכתו או במסחרו באמונה ובלי שום רמי' נגד שום אדם ח"ו, והנהנה מיגיע כפו אשרי לו וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.
- ↑ ב' סימנים הללו מיוסדים הם על פסוק כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו כו' ועל פי מה שנתבאר ביאור פסוק זה על כללות ענין הנשמה בשער התשובה חלק ג' בתחלתו שיש ב' בחינות בנשמה בחינת חלק העליון הבלתי מתלבש בגוף שעל זה אמר בזהר על פסוק ונפש כי תחטא תוהא כו', ובחי' חלק התחתון המתלבש בגוף שנופל בזה פגמים, יעוין שם באריכות, על כן כונתו לבאר כאן בסימן הראשון בתחלתו שעל ידי החטאים ועונות נכרתה הנפש משרשה, שזהו בחי' חלק התחתון מחלק העליון, ונפסק החבל בקצה התחתון מן העליון, אבל על ידי התשובה מלמטה יחדו יהיו תמים כמשל תנועת החבל מלמטה שיתנענע ממילא גם ראשו העליון וד"ל, אגב נתבאר שעיקר ענין התשובה היא השמחה שאחר כך כמו שנתבאר ביאור דבר זה היטב בלקוטי אמרים סימן כ"ו על פסוק בכל עצב יהי' מותר כו', והעיקר בזה גופא הוא ענין האמונה כי ה' העביר חטאתו כו', כמ"ש שם בסופו כו' יעוין שם. ובסימן השני שאחר כך מבאר ביאור ענין התעניתים על פי מה שנתבאר בכמה מקומות בשער התשובה חלק ג', וביאור ענין הצדקה עיקר ענין כונתו כאן ויסודתו על פי מה שנתבאר בלקוטי אמרים פרק ל"ג בענין הפלגת מעלת הצדקה:
שם לא נתבאר היטב באריכות וכאן עד סימן כ' כונתו לבאר כל זה בתוספת ביאור באריכות.